מפלי הניאגרה - חלק א (המלצות חו'ל)

מאת Gרר , Wednesday, June 19, 2019, 15:32 (לפני 1772 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Wednesday, June 19, 2019, 16:36

אם ניו יורק זה הגן עדן של חובבי האוכל – מפלי הניאגרה הם הגיהנום. חבל, כי המפלים באמת עוצרי נשימה. מפלאי הטבע שבאמת זכו להכנס לרשימת ה must see before you die בצדק רב. בניגוד להרבה מפלים אחרים בעולם שדורשים הליכה ארוכה בטבע, בניאגרה ממש כמו שבתל אביב הולכים על הטיילת ורואים את הים – כאן הולכים על הטיילת ומקבלים את המפלים in your face. כבר מרחוק כשמתקרבים עם הרכב רואים את הקצף שניתז לגובה של בניין בן כמה קומות וכשנגלה לעין הנוף של שני המפלים (שנים וחצי, על פי האמריקאים שחייבים שיהיה להם קצת יותר מהקנדים) זה באמת מראה שלא שוכחים.

כמובן שבאמריקה כמו באמריקה אי אפשר להסתפק רק בטיילת ולכן מספקים לך הצצה בכל דרך שרק אפשר להעלות על הדימיון. מגלגל ענק (הזוי…) ועד סוג של רכבל/אומגה שבו אתה מרחף מול המפלים וכן הלאה וכן הלאה. שתי הדרכים המומלצות הן שיט קצר בסירה שממש מתקרב למפלים, וירידה במעלית חצובה בסלע למרפסת שהמרחק שלה מהמפל מזכה אותך בשפריצים הגונים, במיוחד כשיש רוח.

כמובן שיש גם מלונות שהייחוד שלהם זה לקבל את הנוף של המפלים היישר מהחלון של החדר. בארץ מישום מה ממליצים על ה-Embassy Suites, שקיבל חשיפה בכתבה של YNET. הביקורות עליו איומות, החל מזמני המתנה לא נורמאלים למעלית וכלה ב-Valet Parking של 70$. אנחנו ישנו ב-Fallsview Casino שמציע בדיוק את אותו נוף אבל עם חניה חינם ומעליות אקספרס. כדרכם של מלונות קזינו הוא גם מפואר במלוא הדר קיטשיוטו, אבל זה חלק מהעניין. התמונה הזאת, למשל, צולמה מהחדר.

אוכל, כאמור, זו משימה בלתי אפשרית שם. הכל מתויר וממוסחר עד אימה, והפתרון הפשוט הוא מסעדות הרשת. אנחנו החלטנו לגוון דווקא עם רשת קנדית שנקראת Kelsey’s, שנמצאת בסוף ה-Clifton Hill, גבעה שמרכזת בה את כל קלישאת התיירות שיש, החל מהמוזיאון של ריפלי ועד חדר האימה של פרנקנשטיין וכמובן חנויות שמוכרות כל סוג מזכרת שיש לו איזשהו קשר כלשהו למפל.

Kelsey’s הוא סוג של דיינר קנדי שמאד מתגאה בקנדיות שלו. אחד הדברים שישר קופצים לעין היא שעל כל מנה מציינים את הקלוריות שלה. זה משהו שחזר על עצמו כמעט בכל מסעדה שביקרנו בה, גם בקנדה וגם בארה"ב. יכול להיות שיש חוק שמחייב מסעדות לציין את הקלוריות של כל מנה כדי לעודד אנשים לצרוך פחות קלוריות. הבעיה שלראות קלוריות בתפריט של דיינר שדובר בעיקר את שפת ההמבורגר, צ’יקן ווינגס ומק-אנד-צ’יז – לא עושה כיף.

בלי קשר לקלוריות - אנחנו ניסינו שתים מהמנות הראשונות של המקום. הראשונה – Buffalo Chicken Potato Skins, שהם ודג’ס של תפוחי אדמה ועליהם חזה עוף ברוטב באפלו וינגס עם זיגוג של גבינת צ’דר (היי, רק 540 קלוריות אם זה ממש מסקרן אתכם). כמו שאפשר לראות בתמונה – עדינות זה לא שם המשחק של המנה הזו… אבל אם מקזזים קצת עודפי קרמיות אה-לה-שנות השמונים אני חייב להודות שהיא היתה די נחמדה.

השיחוק האמיתי היתה דווקא המנה השניה: כדורי מק אנד צ’יז. קחו מק אנד צ’יז. גלגלו לכדור. תצפו בפנקו. תזרקו לשמן עמוק. ומה קיבלתם? כדורי מק אנד צ’יז. אם שמים לרגע בצד את הגורמה והפיין דיינינג שעוד נגיע אליהם בהמשך, יחסית למנה שאתה מצפה למצוא בדיינר על הדרך היא היתה מפתיעה במלוא המובן החיובי של המילה. הקונטרסט בין המילוי לבין הציפוי הפריך – שאפו עליהם. איך כל זה רק 510 קלוריות (פעם אחרונה להפעם) רק אלוהים יודע.

לצד הכדורים הוגש רוטב שגם הוא היה ממש טעים. חבל רק שכשביקשנו תוספת לרוטב המלצרית הביאה דווקא את הרוטב של הסלסה שלא היה קשור בכלום.

לסיכום – הגענו עם ציפיות נמוכות, והאמת שממש הופתענו. מכל הג’אנק שיש באיזור אפשר להגיד ש-Kelsey’s היא בהחלט קרן אור. היה שווה לטפס בשבילה עד ראש הגבעה, ואי אפשר כמובן בלי הכדור כמו שהוא נראה מבפנים...