פיטר לוגר, ברוקלין (המלצות חו'ל)

מאת Gרר , Wednesday, June 19, 2019, 16:12 (לפני 2012 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Wednesday, June 19, 2019, 18:13

בתחילת המסע הקולינארי המשותף שלי ושל האישה, לפני כ-15 שנה, ההעדפה המובהקת שלי במסעדות היתה של בשר. מהים הכרתי רק את הגפילטע פיש של ליל הסדר ואת ה"דג סול" של החתונות. עם הזמן למדתי לאהוב את מאכלי הים ולעומת זאת סטייק, שפעם היתה סוג של גולת כותרת, אני כבר כמעט לא מזמין. אם כבר בשר אז כחומר גלם למנות יותר קצת יותר מתוחכמות. מעדיף גם לחוות יותר מנות קטנות מאשר לרכז ארוחה סביב נתח בשר אחד, שבהרבה מקרים נוטה לאכזב.

עם ההסתייגויות האלה הגעתי לפיטר לוגר, שעד עכשיו לא יצא לנו לבקר בו בין היתר בגלל שהוא דורש נסיעה מיוחדת לברוקלין. הפעם הגענו עם האוטו והיה לנו כמה שעות להעביר עד פתיחת סוכנות ההשכרה במנהטן שבראשון פתוחה רק אחה"צ, אז הסתובבנו קצת בויליאמסבורג המדוברת (נחמד, אבל רחוק מאד מהעוצמה של מנהטן) והתייצבנו בשעה היעודה בשערי המוסד, שתור ארוך השתרך בכניסה שלו. מסתבר שיש להם הושבה על פי הזמנות וגם למגיעים ספונטאנית, שבראשון בצהרים התבשרו על למעלה משעה המתנה.

עם כל החששות והנמכת הציפיות, אני חייב להודות שהטעימה של הסטייק הפילה לי את הלסת.

מדובר בנתח ה”קלאסי” שלהם, מנת הבית, פורטרהאוס על פי גודל (שני אנשים במקרה שלנו איזור ה 100$), מדיום רייר לבקשתנו. צד אחד פילה, צד שני סינטה. נתח בהחלט גדול, זה לא ביס וחצי שאתה יכול להגיד ואללא אולי במקרה נפלנו על חתיכה ממש טובה. ובכל התפלצת הגדולה הזו לכל אורכה, רוחבה ועומקה לא מצאתי ולו סיב אחד.

מרקם אחיד שהמושלמות שלו העלתה לא פעם תהייה האם יכול להיות שזה באמת בשר שנלקח מיצור חי. גם השומן, בקרבת העצם, מושלם באותה מידה. בכל הנתח הדי גדול הזה היו אולי שני מקומות קטנים שנתקלתי בהם בגוש של שומן שקצת חרג מהיתר. זו היתה באמת חוויה מעולם אחר.

אי אפשר בלי מילה על הרוטב שלהם. הוא באמת טעים ומעצים את הטעמים של הבשר, ולא פלא שבכל מקום מנסים לחקות אותו, אבל אני מאמין שעם סטייק ברמה הזאת כל רוטב סביר יצליח לעשות את העבודה, כך שהכוכב האמיתי, למרות הכל, הוא הסטייק.

עוד לפני בוא הסטייק הזמנו מהמנות הראשונות שלהם שני נתחים של בייקון עבה יחסית על הגריל. באמצע שוב המרקם המושלם. בצדדים קצת קראנצי. אוקיי, לא באים ללוגר בשביל בייקון אבל אם אנחנו כבר כאן ברור שלא נסתפק רק במנה אחת, וגם זו לא איכזבה בכלל. יאממי.

חוץ משתי המנות האלה הוגשה סלסלת לחמים שאמנם לא היו חמימים (יש לכם תנור, למה לא להשתמש בו?) אבל אם אלו הלחמים שהיו מוגשים בארוחות הבוקר של המלון במקום הפרוסות לטוסט… היה אפשר לברך על המוגמר.

נקודה מוזרה שם שהם לא מקבלים כרטיסי אשראי ובהתחשב בעובדה שקשה לצאת משם בסכום שפחות משלוש ספרות – זה די מוזר. אבל ידענו מראש אז נערכנו מראש. היו כמה ספונטאנים שנאלצו לצאת ל-ATM הקרוב. בראיון עם הנכד של פיטר, שמנהל היום את המקום, הוא ענה: It’s never been done here. It allows us to pass on the savings in fees to the customers. לא רואה בזה שום הצדקה, אבל עם אלוהים אי אפשר לנהל ויכוח. הקבועים, אגב, יכולים לפתוח חשבון במסעדה ולהעביר אליו כספים (לא בביט או בפייבוקס, כמובן. לא צריך להגזים).

לסיכום – פיטר לוגר יוצר בעיה גדולה שלעד כל סטייק שתאכל אחריו יפול במבחן ההשוואה. אם אני מנסה לחשוב על משהו מהעבר אני יכול לציין לטובה את לאנט’רקוט בסניף המקורי בפריז, ואפילו זה רחוק מאד מהמושלמות של ברוקלין. למזלי, כאמור, אני לא מזמין סטייקים בשוטף, אז לא נורא. לחזור? מאמין שכן. אולי לא בביקור הבא. אבל רבאק, זה בהחלט שווה את זה.