ארוחה חלומית ב Saba, אנסי (Annecy) (המלצות חו'ל)

מאת Gרר , Wednesday, August 06, 2025, 20:35 (לפני 39 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Thursday, August 07, 2025, 07:35

קבלת הפנים של אנסי לא היתה משהו. הגענו בסביבות ארבע לדירה שהזמנו בפרבר שנמצא 15 דקות נסיעה מהמרכז. חיפשנו משהו לאכול ולפי גוגל מפ ראיתי שיש שם איזה מרכז עם כמה מסעדות. המרכז התגלה כאודיטוריום שבדיוק התנופף עליו שלט עם המילה Gaza וגם בלי לדעת הרבה צרפתית אי אפשר לפספס במילים כמו "טווח" ו"רעב". כמובן שבארבע כל המסעדות מסתכלות עליך כמו הומלס שמגיע בחוצפתו לחפש ארוחת צהרים מחוץ לשעות המקובלות (12-14 בדרך כלל...). למזלנו מצאנו שם snack bar סביר. למחרת בבוקר הסתובבנו בעיר שהיא מקסימה. רובע אחד קצת יותר עתיק. אזור קצת יותר חדש. וביניהם פארק מקסים שצופה לאגם. 

בערב נסענו שוב למרכז, למסעדת בשם Saba. 

נדיר שאני מתחיל בתקציר מנהלים אבל חורג ממנהגי כדי לציין שהארוחות הכי טובות הן אלה שאתה לא מצפה שיהיו כאלה. Saba, מסעדה של פיוזן צרפתי-אסייתי, נבחרה בשביל לגוון קצת את הצרפתיות. השף, Clément Torres, מלח בעברו, מעיד על עצמו שהוא לא מאלה שישבו על הברכיים של סבתא במטבח, אלא "נדלק" על זה בגיל מאוחר יחסית, בזמן ששהה באוסטרליה.

הוא התחיל את דרכו בברסארי קטן בצרפת. התקדם. למד. חקר. ונסע להשתלם שנתיים ביפן כדי לפתוח את המסעדה הקטנה שלו בכניסה לעיר העתיקה באנסי.

מדובר במסעדה קטנה, בבניין ישן, באחת הסימטאות שעברנו בהן בבוקר בין העיר העתיקה לחדשה ובחיים לא הייתי מנחש שזו היא. מבחוץ נראית כמו סתם מסעדה עם כמה כיסאות בחצר, כמו עשרות אחרות שפזורות בעיק העתיקה. בקומת הכניסה יש מטבח הקטן שממנו השף עצמו יצא לקראתנו כדי להגיד שלום ולשאול אם נרצה לשבת בחוץ או למעלה. כיווו שאנחנו לא בעונש, טיפסנו למעלה במדרגות העץ הצרות. המלצרית המסכנה עושה את זה כמה  עשרות פעמים בכל ערב.

כצפוי ממי שבילה שנים  בשיט, הרבה מהמנות הן על טהרת הים, אבל לא רק.

אזהיר מראש שזה יהיה דיווח עם המון חורים וסימני שאלה, כי בחלק גדול מהמנות לא באמת הבנתי את ההסברים על חומרי הגלם והטכניקות השונות ופשוט נהנתי מהטעם.

בהתחלה הוגשו שתי מנות פתיחה.

שרימפס ברוטב שמופק מנוזל של עגבניות. השניה סלטון של אויסטרים.  לאויסטרים שיצא לי לאכול בעבר היה טעם ימי חזק ודוקא כאן זה לא הורגש. בעיקר הורגשה חמצמצות נחמדה.

שתי המנות היו סבבה, אבל במבט לאחור, הן הסגירו רק במעט את המפגן המרשים שהתחולל מיד אחריהן.

נתח קטן של דג (שאם אני לא טועה הוא סוג של ברבוניה אדמונית) שקיבל צריבה קלה הוגש עם תבלין של אצות, ג'ינג'ר ושום, ועוד כמה רכיבים.  המרקם של הנתח היה מושלם וכל המסביב היה ממש מקורי עם שילוב מצויין של טעמים.

מהמנה הבאה אני זוכר עגל. אני זוכר סרטנים. אין לי מושג לא על הקציפה ולא על האמולסיות. בלי לערבב, בלט בעיקר טעם חמצמץ (מוטיב חוזר כמעט בכל המנות) אבל אחרי עירבוב זה הסתדר נפלא והיה ממש ממש טעים.

המנה הוגשה ליד לחם שוקופאן יפני שמעליו גפייז מתקתק - וואו. נראה לי שזו היתה המנה שבה התחלנו להבין שמשהו טוב קורה במקום הקטן הזה.

המנה הבאה לא צולמה, כי לפני שאכלנו כל מה שראו זו קציפה, שבתוכה היו אמורים להיות איטריות זוקיני. אז חשבתי לצלם אחרי ביס או שנים כדי שיראו את האיטריות, אבל בשלב הזה הצלחת כבר לא עשתה חסד עם המנה המופלאה הזו, ולכן ויתרתי. וכן, אין לי שום מושג על הקציפה. שאלנו אותה על זה פעמיים. היא ענתה פעמיים איזו מילה מוזרה ולכן - סורי. אין לי מושג מה זה היה. זה לא צולם. זה לא הובן. ותצטרכו להאמין שזו היתה אחת המנות הטובות בארוחה.

המנה הבאה כן צולמה והיא יפהפיה. הדג (סורי…) במיטב העדינות. אמולסית קוג'י, עלי שיזו ובצד ג'לי חמצמץ. היה לזה גם טעם קצת מעושן וכן, גם המנה הזאת היתה נפלאה.

המנה הבאה: יונה צלויה עם שני רטבים. האחד מציר שהם מכינים ממה שהמלצרית קראה pegion leg, אבל נראה לי יותר הגיוני שהיא התכוונה לכנף ולא לרגל, פלוס וחומץ. הרוטב השני, בהשראת ה"ויטאלו טונאדו", עם טונה צלפים וכו'. מעל סלטון קטן. עוד מנה מצויינת אפילו שכשאני כותב את זה - זה נשמע לי כמו שלוש מנות שונות. 

מכאן לקינוחים, והוגשו שנים.

האחד - שוקולדי, שהיה בעיקרון מה שהמלצרית קראה "סורבה שוקולד" אבל זה היה יותר בכיוון של סמיפרדו. מעל גרניטה קפואה שעשתה ריח של פרחי בר. זו היתה המנה היחידה בארוחה שלא באמת הצטיינה. בלי הגרניטה הייתי אומר שהיא בסדר, אבל רק בסדר בארוחה הזו זה רחוק מאד מהרף של שאר המנות. הגרניטה, שהיתה קצת קשה ומעצבנת ללעיסה, אפילו הורידה מזה. הייתי מעדיף סתם קראמבל...

הקינוח הבא, לעומת זאת, וואו שבוואו. וריאציה על מנגו סטיקי רייס. קודם כל לשמחתי זה לא באמת הרגיש במרקם של סטיקי רייס, וזה דווקא לטובה. בטעם וברעננות - קינוח אדיר ומזל שסיימו איתו ולא עם הקודם למרות שאם היו נותנים לי לנחש הייתי מצפה שיסיימו עם קינוח שוקולדי דווקא.

80 יורו הכי מוצדקים שאפשר הם לוקחים לאדם על ארוחת הפנתיאון הזאת, אבל חשוב לציין שאין שום תפריט קבוע כך שמה שקיבלנו זה כנראה לא בדיוק מה שיוגש בשבוע הבא, וגם זה חלק מהקסם של המקום אבל באופן טבעי עם מסעדה בלי תפריט קבוע - כל ביקור יכול להיות או צלש או טרש.

כמו כן, אין שום סיכוי שהמקום ההיפסטרי הזה עם השף שמבשל במטבח קטן בכניסה ובדרך למטה לחצתי לו את היד והודתי לו בחום על החוויה - יקבל מישליין, כי מישליין מתקשים עם מסעדות מסוג כזה, אבל מה שקיבלנו היתה אחת הארוחות המפתיעות והטובות שזכינו לה בזמן האחרון והזיכרון הכי טוב שיישאר איתי מהטיול הזה.

הייתי מת לאכול שם פעם נוספת, אבל היות ואין טיסות ישירות לאנסי קצת יותר קשה לקפוץ שם לסוף שבוע רק כדי לחזור ולנסות אותה שוב, אבל אם זו הרמה שיש שם כל ערב - אז היא מומלצת בחום של 280 מעלות.