בדרך חזרה לספרד עשינו מסלול מאד מפורסם בפורטוגל שנקרא paiva pathways, שרובו גשרים מעץ שמשקיפים על נהר. למי שמתעתד לבקר במקום: הדרך הכי פחות מאומצת זה לשים את הרכב בחניון של  espunca ומשם לקחת מונית או ג'יפ (יש שם קבוע ליד החניון) לעיירה, שממנה יש הליכה ללש 20 דקן לגשר תלוי, אחד הארוכים בעולם. אחרי חציית הגשר מתחברים למסלול, ומשם הוא ברובו ירידה. הבעיה – סלוטים של רבע שעה שצריך להזמין לגשר. מי שמוותר על הגשר יכול לקחת את המונית לכניסה של areinho  ושם לטפס בערך 500 מדרגות עד המקום שהגשר מתחבר למסלול.

עוד משהו שלא כל כך ברור מההסברים זה שבנקודות מסויימות אפשר לרדת מהגשר ולהגיע ממש לקו המים אז מי שמגיע מוכם לזה יכול לקבל טבילה. 

אחרי שלוש שעות פלוס על המסלול המשכנו לכיוון ספרד, ל Parador de ciudad rodrigo.

במיטב המסורת של הפארדורים המלון הוא ארמון אמיתי שהפך למלון מקסים. הוא אחד הפארדורים היפים שנותנים לך להרגיש כמו בארמון אמיתי. שלא כמיטב המוסרת של הפארדורים הביקורות על ארוחת הערב שלו אחידות לרעה, אבל כיוון שאין בעיירה הפיצית הזאת אופציות שנראות יותר טוב העדפנו לתת צאנס. האישה שכנראה סבלה ממכת חום נאלצה לותר. 

אני הזמנתי את התפריט של המקום (40 יורו) והקטנה הזמינה אה לה קארט (אותו מחיר בערך, רק לראשונה ועיקרית)

פתחנו בלחם לצד שמן זית מהאיזור. עד כאן בסדר.

האפטייזרז שהגיעו עם התפריט שלי: שני קרוקטים של תפוח אדמה. בסדר, חוץ מהבחירה שלהם כאפטייזר. הצלוחית שליד: נתחי דג קוד עם אלמנט קראנצ'י לא ברור. זה היה מאד סתמי ומנומנם, בטח לא המנה שתעורר לך סקרנות וציפיה להמשך הארוחה.

המנה הראשונה של הקטנה נראתה ממש נחמד בתפריט – קנלוני ירקות. מה שקיבלנו היה תנובל'ה בטיילת. לא יודע כמה עוד זוכרים את מקדש המוקרמים הזה, אבל אותי זה ישר לקח לשם. המנה הזו היתה כל כך תנוב'לה. ציפיתי לשני גלגלים של קנולי במילוי נחמד. לתפלצת הזאת (ובצילום קשה לראות אבל זו מנה ממש גדולה) עם כל הערב רב למעלה - ממש לא ציפינו. ומה לעזאזל קשור הטופו למעלה? איזו מנה אומללה. 

הראשונה שלי – מרק דגים עם אורז. המרק  עצמו…  אוקיי. בסדר. אבל כמנה ראשונה איזה משהו להפגת השיעמום? איזה קרקר בצד? קרוטון? משהו שהוא מעבר לסתם צלחת מרק – אכלתי חצי ומיציתי.

שתי העיקריות דומות לחלוטין, למעט סוג הבשר: לחי בקר לי. צלי עגל לה. הוגש עם תפוחי אדמה וקצת עגבניות. הלחי היתה מצויינת ומכל המנות עד עכשיו זאת היתה סבירה אבל כמו שהקטנה סיכמה - זה משהו שאתה מצפה לקבל בארוחת שישי אצל סבתא, פחות מסתדר עם ארוחת טעימות. 

קינוחים לתפריט שלי – כמה עוגות די חביבות ושוט עם קרם נחמד. לא משהו מאד יצירתי אבל סך הכל בסדר. 

אחרי כל כך הרבה דיווחים שליליים על ארוחת הערב הזו אפשר היה לצפות שהרשת של הפראדורים יעשו משהו כדי להפיח קצת חיים בשיעמומון הזה, אבל לצערי זו היתה ארוחה מאד משמימה וחבל, כי חלק מהחווייה של הביקור בפראדור זה לאכול במקום שיש לו מקדם אוירה רציני בזכות היופי של הפארדור, רק שכאן עברו את מבחן היופי ופיספסו את מבחן האוכל.