Ristorante Poseidon, פאתי ורונה (המלצות חו'ל)

מאת Gרר @, Friday, August 30, 2019, 18:20 (לפני 418 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Friday, August 30, 2019, 18:55

הכתובת: Via Giacomo Matteotti, 4/A, Bussolengo

אחרי מסלול נפלא בפארק המפלים של מולינה, שגם מסומן באופן מופתי, שלא כמו הרבה מסלולים שנתקלנו בחו"ל שבהם אתה מתברבר ולא בטוח אם אתה במסלול או בהתברברות.

קולינארית - האיזור הוא שממה, ולכן החלטנו לחפש משהו על הדרך לכיווו מרכז קניות בפאתי ורונה שאליו התכוונו להגיע וגם הוא מציע רק זבליות קניונים מצויות. מהמעט שראיתי באיזור, בלטה מסעדה בשם פוסידון, מרחק של פחות מ-15 דקות ממרכז הקניות הענקי Adigeo של ורונה (אם כי יש לציין שגם הפרימארק וגם ה-C&A שבדרך כלל אנחנו יוצאים מהם עם שקיות מפוצצות היו עם מבחר מאד דל יחסית לחנויות אחרות של הרשת שנתקלנו בהם באירופה).

היינו קצת בלחץ עם הזמן. המסעדה נסגרת בשתים וחצי. על פי הוייז שעת הגעה שתים ורבע. מה יקרה אם נגיע ולא יהיה שולחן פנוי. על פי מרפי כמובן שהיינו היחידים במסעדה. היא היתה כל כך שוממה שברגע הראשון חשבנו שהיא סגורה. קצת מלחיץ מסעדה בלי אף סועד אבל זה מה יש ועם זה נסתדר. הלחם הוגש בשקית... לרגע היה נדמה שאנחנו אצל אייל שני.

מנה ראשונה חלקנו פיצה. להבדיל מהיום הראשון - בצק מושלם. דק בול במידה בשביל להחזיק מילוי. קריספי במידה. אחד הבצקים הטובים.  המילוי אחד מהמיוחדים שלהם פרושוטו שהיה קר וספג את החום מהפיצה תוך כדי אכילה (גימיק נחמד מאד) גבינה ועגבניית שרי. לא המדריך השלם לכל מה שאפשר לשים על פיצה כמו ביום הראשון. שלושה מרכיבים שהולכים טוב ביחד. פיצה נפלאה.  אם להיות חצוף - טובה אפילו במונחים תל אביביים. זו גם היתה המנה הטובה בארוחה. האישה הצטערה שלא לקחה פיצה במקום עיקרית.

לקטנה יש מזל והפעם עבד לה גם. טורטליני שהאישה רצתה להזמין לה אזל, מה שעורר שוב אך התהייה האם ההמון שצבא על המסעדה התאדה לפני שהגענו או שסתם לא הכינו. במקום טורטליני פייבוריט נוסף - ניוקי פירות ים עם בשר סרטנים וסקאלופ ורוטב עם טעם ימי עשיר. מנה טובה וטעימה ורק חבל שמכאן והלאה חל היפוך במגמה.

לאישה התחשק סטייק. סירליון במידה מדיום עם תוספת של ירקות צלויים. הסטייק נראה כמו הסטייק עין שקונים בסופר. בבדידות המזהירה שלו על הצלחת הוא היה אחד העצובים בעיר. חסר כל טעם. לא יודע אם לשמחתנו או לצערנו אבל הוא היה הרבה מעבר למדיום. כנראה לשמחתנו כי זה שאיפשר די בקלות להחליף את המנה. פיטר לוגר התהפך בקיברו מהצמדת המילה סטייק לנתח האומלל הזה.

הירקות הוגשו בנפרד. לא ברור למה להגיש אותם בצלחת נוספת במקום לגאול את הסטייק מבדידותו בצלחת - קישוא וחציל על הפלנצה. הקישוא לפחות היה עשוי. החציל גם לכבוד הזה לא זכה. שניהם חסרי כל תיבול. איפה קצת שמן זית קצת משהו. סתמיות במיטבה.

המנה החליפית - טונה עטופה בקראסט ותוספת של תרד. הטונה היתה מחרידה. הרגישה ספוגה במים. חסרת טעם. הקראסט, לא יודע אפילו מה הוא היה,  דווקא נחמד אבל לא יכל להציל את מי שהיתה אמורה להיות הכוכבת. התרד,  מצדיקה דורות של ילדים ששנאו תרד. מנה מזעזעת שאם היינו אסף גרניט היינו מחזירים גם אותה, אבל למען הנימוס נישמשנו ממנה והותרנו את היתר.

נקסט. המנה שלי. נתחי דג חרב עם גבינת בוראטה מעושנת וירקות. גם כאן חומר הגלם הכזיב. זה לא פעם ראשונה שלי עם דג חרב ועדין לא הצלחתי להבין מה עוללו לו במרקם. גם הטעם שוב היה חסר. השילוב עם הבוראטה הציל במקצת וזו היתה מנה פחות גרועה מהטונה אבל עדין ממסעדה שנקראת פוסידון ציפיתי לקצת יותר בסעיף מאכלי הים. מילא הסירליון, זה אולי מהמחלקה של הרקולס. אבל טונה? דג חרב? אלה הנתינים שלך, לא? דווקא הירקות היו טעימים. סוף סוף מי שהכין אותם נזכר במגירת התבלינים.

קשה להבין פער כל כך גדול בין הפיצה שהיתה מושלמת והניוקי שהיו טובים מאד לתהום של העיקריות האחרות. קשה לי גם להאמין שמישהו מהקוראים באמת ימצא את עצמו במסעדה הזו שהיא באמת על הדרך. אבל אם כן - stick to pizza & pasta.  כל היתר שם לא ראוי להגשה.


השירשור המלא:

 

powered by my little forum