טעימות בניו יורק (המלצות חו'ל)

מאת Gרר , Saturday, August 01, 2026, 17:54 (לפני 30 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Saturday, August 01, 2026, 21:53

ניו יורק (כמו גם פריז, לונדון וכו') היא מקום שלא רק אוכלים בו אלא גם מנשנשים. הקטנה היתה האחראית על מציאת הנישנושים והשאלה היא כמובן איזה מהמקומות הוא סתם גימיק של טיקטוק ולאיזה יש הצדקה קולינארית.

נתחיל.

כריך Tunacado של ג'ו אנד דה ג'וס

המיוחד הוא שהלחם קריספי. מעבר לזה: טונה, אבוקדו, עגבניה, ספייסי מיונז. הכל הרגיש מאד טרי. לא משהו יוצא דופן אבל שילוב מאד טעים ומוצלח. יחד עם מים עלה 18$.

התמונה לא שלי אבל בנישנושים לפעמים עדיף להשאיל מהאתרים הרשמיים

גזר הדין: דווקא הג'וס, שהבנות ניסו בפעם אחרת, אכזב. אבל בכל הקשור לכריכים - ההייפ בהחלט מוצדק 

Levain Bakery

ממש ממול בסוהו - טעמנו עוגיה של Levain bakery. המיוחד בעוגיה שהיא ממש ממש שמנמנה. במרכז זה ממש 2 סנטימטר עובי. יש תחלופה כל הזמן אז מקבלים את העוגיה חמימה, עם השוקולד קצת נמס בפנים. ממש אהבתי את הקונספט של העובי שמאפשר לשזור המון שוקולד בתוך העוגיה.

האישה לקחה עם שוקולד ואגוזי מלך, אבל תכלס גם העוגיה הרגילה בלי השידרוגים מספיק טובה.

שלוש עוגיות עלו לנו 18 דולר.

התמונה הפעם היא מהאתר https://www.sweetestmenu.com/ כי התמונה של האתר הרשמי היא אולי אחד המקרים הבודדים שתמונה באתר נראית פחות טוב מבמציאות. במציאות כשחוצים את העוגיה (וזה מה שאמורים לעשות) השוקולד ממש נמס כמו בתמונה. באתר שלהם זה נראה פחות טוב... מוזר.

גזר הדין: ממש טעים ומיוחד ומאד מאד מוצלח, אבל מניסיון - צריך לאכול את זה כשזה עדין חם ולא לשמור לאחר כך 

קראמבל קוקיז

להבדיל מה-Levain, הקראמבל קוקיז הן מהסוג השטוח יותר, והן מגיעות בהרבה וריאציות של טעמים בערך כמו הנייט קוקיז בארץ.

הבעיה העיקרית שהקוקיז עצמן לא ממש עושות את זה.  עוגית שוקולד טעמנו ביס אחד ולא המשכנו לשני. עוגיית סמורס קצת יותר מוצלחת אבל עדין לא מרשימה בכלל.

גזר הדין: לא מצאנו בקראמבל קוקיז שום דבר שאין לכל רשת עוגיות אחרת להציע. לוותר!!! 

ליאון בייגלס

יש את הלאון בייגלס האלה כמעט בכל חור, וליד המלון שלנו זה גם היה פשוט חור בקיר שמגיש קפה ובייגלס. שני בייגלס ושוקו עלו 30 דולר.

אני טעמתי את הבייגל עם הסלמון המעושן גבוינה צלפים. הרבההה גבינה. הרבה טונה. נחמד. נדיב. אבל בשלב די מוקדם כל התועפות של המילוי מתחילים לזוז ימינה ושמאלה, ובעיקר החוצה, ומתחיל להיות מבצע לאכול את זה. העדפה אישית שלי - לחמניה טובה תמיד עדיפה בעיניי על הבייגל האמריקאי הנוקשה שלא מצליח להשתלט על התכולה.

בצילום הפעם: התמונה כפי שהיא מופיעה באתר לצד הבלאגן של התמונה שלנו, כי גם לפתוח את זה מסתבר שצריך לדעת.

גזר הדין: איט איז וואט איט איז, אבל לפחות עשוי טוב. למה דווקא לאון זכו להייפ זה כנראה רק האלגוריתם של הטיקטוק יודע. 

דבר ההגנה: הפירסום שלהם הוא יותר בזכות בייגל עם צ'דר ובייקון, אבל אותו לא טעמנו, וקשה לי להאמין שדווקא הוא היה הופך את המצב. בייגל זה בייגל.

מגנוליה בייקרי

את מגמוליה בייקרי והמוס בננה שלהםגילינו לפני הרבה שנים בפוד קורט של הגרנד סנטרל והתעלפנו עליו. בפעם הקודמת זה היה קצת פחות זוהר אז הפעם שוב חזרנו לגרנד סנטרל לתת עוד צ'אנס.

רגע לפני המוס אכלנו גם בראוני דאבל פאדג שאיכזב ממש. יבשושי וחסר ייחוד.

דוקא מיני טארט שוקולד שהאישה לקחה היה מצויין. אני מקווה שאני לא אעליב אף אחד אבל הטעם שלו הזכיר מילקי משודרג. סליחה מגנוליה. סליחה מילקי. לא יודע מי נעלב יותר.

ושוב תמונה מהרשת אבל כזו שקרובה למה שמקבלים במציאות. כל התמונות שרואים בהם גבעה של המוס מעל הכוס שוכחות שאיפה שנגמרת הכוס מתחיל המכסה... אין שום גבעה מעל הכוס.

גזר הדין על הבננה : אז ככה. קודם כל זה טעים. מאד. אבל. בפעם הראשונה שטעמנו את המוס בננה לא אכלנו את זה על המקום, אלא שמנו את זה במקרר בחדר ואכלנו אחרי כמה שעות כשזה כבר היה ממש קר. ההבדל הוא שמים וארץ. אם יש לכם אפשרות לצנן את זה - זה מדהים כשזה קר. איך שהם מגישים את זה - זה ממש טעים אבל הרבה פחות מלהיב ביחס לגירסה הקרה.  

Sunday Morning סינבון

את הסינבון גיליתי לפני מיליון שנה בקונקשן שהיה לי בארצות הברית ונדלקתי עליו לגמרי. מאז הוא כבר הספיק לעשות עליה פעמים ועוד מאז קמו לא מעט רשתות מתחרות לסינבון המקורית. סאנדיי מורנינג היא אחת מהן.

הם מגישים רק סינבון. לצד הקלאסי יש גם סינבון בטעמים שצובעים את החנות. בחלק האחורי אפשר לצפות בתהליך הכנה. הרידוד. הגילגול. החיתוך. הכל מול העיניים מה שאומר גם שזה מגי הכי קרוב לישר מהתנור שאפשר.

לקחנו אחד קלאסי ואחד בננה. שניהם מצויינים בגיזרת הבצק. בקלאסי לא כל כך אהבתי את הגלייז. הוא היה מתוק וגבישי מדי. הבננה שהיה "גבינתי" יותר היה מושלם.

גזר הדין: הייפ מוצדק בעיקר בטעמים המיוחדים. את הקלאסי עדיף להשאיר לרשת הסינבון המקורית. 

קריספי צ'יקן של Raisin Cane

עוד רשת של קריספח ציקן שמתגאה ברוטב.המעלף שלה.

המנה מגיעה בקופסת פלסטיק גדולה עם תוספת של צ'יפס ולחם מעט קלוי שהקונספט זה לכרוך את העוף והלחם ולטבול ברוטב. העוף עצמו מצויין. עסיסי עם קריספ מצויין. הצ'יפס להבדיל מהעוף לחלוטין לא קריספי. צ'יפס מאד מאכזב.

הרוטב, עם הנוסחה הסודית יותר מהנוסחה של קולה היה אכזבה. סתם איולי דליל מדי עם טעם מעט חריף אבל בגדול - ממש לא משכנע. קשה להאמין שעל הרוטב הזה הם בונים את כל הקייס שלהם.

גזר הדין: יש כל כך הרבה קריספי ציקן בעולם. על רייזינג קיין אפשר ורצוי לותר 

אבל כדי לא לסיים עם טעם של אכזבה - קבלו סיפור.

בדרך מגטלינבורג לאשוויל עצרנו בפארק מים מקסים בשם Dollywood Splash Country. כן זה על שם דולי פרטון. הפארק זכה בבמה וכמה פרסי עיצוב על השילוב הטבעי בין הצמחיה למתקנים, והוא באמת מרגיש מאד נעים ולא מצועצע. המתקנים ברובם ברמה של שפיות, וממש כיף לעשות אותם.

באזור של האוכל בפארק יש בין היתר פוד טראק שאחד משני האייטמים שלו זה קריספי צ'יקן. אצלם הוא מגיע כשהוא משוח ב honey hot sauce מתקתק/חריף.

במקומות כאלה הציפיה לאוכל נורמאלי לא קיימת, וכבר שמעתי על אנשים שהזמימו וולט ללונה פארק בארץ רק כדי לא ליפול לאחד הבורות הקולינארים שם.

למרבה ההפתעה העוף של הדוליווד היה טעים בטירוף. כנראה שאנחנו לא המעריצים היחידים של המנה, אם הבנתי נכון משיטוט בפייסבוק היתה תקופה שהורידו אותה ואנשים שהיו מעריצים קבועים של המנה התחננו שיחזירו אותה, וכנראה ממש לפני שביקרנו שם היא חזרה. בכל זאת קצת קארמה חיובית בטיול הזה להבדיל מהטיסות פנים

הרוטב היה אמנם די חריף, אבל מוצלח ברמה ממכרת. אפילו הצ'יפס היה ממש מוצלח, ברמה שאם שמים אותו ליד הקופסה של הרייזין קיין הצ'יפס של הרייזין פשוט יברח מהמקום. ללא ספק המנה הכי טובה שאכלתי אי פעם בפארק שעשועים, ולוקחת את הרייזין קיין (ולא מעט רשתות אחרות) בהליכה.