קלינטון 63 (מישליין - כוכב אחד), ניו יורק (המלצות חו'ל)

מאת Gרר , Saturday, August 01, 2026, 20:19 (לפני 30 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Saturday, August 01, 2026, 22:06

את הארוחה האחרונה שלנו בניו יורק השקענו על קלינטון 63, מסעדה שזכתה בכוכב מישליין שלושה חודשים אחרי שנפתחה. השף והבעלים של המסעדה עבדו יחד באריזונה, והפילוסופיה שלהם היא להגיש ארוחת פיין דיינינג באוירה לא מעונבת, עם מנות שעשויות מחומרים יחסית פשוטים, עם הרבה השפעות מדרום מערב ארה"ב שבה גדלו. כיום היא נמצאת ב-Lower East Side, מקום שפעם ישראלים היו הולכים כדי לקנות מכשירי חשמל תואמים לארץ... הוא היה ונשאר אזור קצת מוזנח ומזל שהמסעדה מספיק עמוקה כדי לשכוח ממה שקורה בחוץ. 

כשהמסעדה נפתחה לפני 5 שנים, המחיר של הארוחה היה באזור ה-90$, ואז היא נחשבה לאחת ה"מציאות" הכי גדולות מבחינת VFM. כיום מחיר הארוחה עומד על 130$, כבר לא מאד זול, אבל עדין מאד נגיש יחסית למסעדות מישליין אחרות שלוקחות גם 300$ ומעלה לראש.

הארוחה נפתחה עם כוס ובה שרימפ ודיונון. הרוטב על בסיס עגבניה ומלון. העגבניה מאד בולטת ברוטב החמצמץ. סך הכל מנת פתיחה נחמדה ומרעננת, רק שלצערי שכחתי לצלם אותה.

המנה השניה היא בחירה בין שני סוגי טאקו. האחד - טאקו ארוחת בוקר, שהוא זה שמופיע בצילום. זו אחת ממנות הדגל של המסעדה שהולכת איתה מיומה הראשון. הקונספט זה כאילו ארוחת בוקר בתוך טאקו קטן שיש בו האש בראון פריך וביצי פורל מעושנות וביצת אג'יטמה שנותנת קרמיות. השני הוא טאקו "עונתי" שבגירסת הקיץ שלו מבוסס על פרח קישוא וסלסת תירס. מן הסתם התחלקנו בשתי הגירסאות. שתיהן היו שונות מאד אחת מהשניה אבל מאד מוצלחות. אם לתת ניקוד - אז דווקא הטאקו העונתי, עם המתיקות של התירס, מקבל אצלי קצת יותר.

אחרי מנת הטאקו הגיעה אחת מסלסות הלחם היותר מקוריות שנתקלתי בהן. היו בה שני "לחמים". האחד לחם תירס (פעם שלישית ולא קיבלנו גלידה) בצורה של קקטוס, שזה קטע ממש הורס. היה לו את המרקם הכי טוב מבין הלחמי תירס שאכלנו בטיול הזה. בדרך כלל הלחם תירס הוא גרגרי מאד, כאן זה היה הרבה יותר הומוגני. והקקטוס... מה אני אגיד, פשוט מקסים. לצידו טורטיית מחמצת מאד מאד חמאתית ומאד מושחתת. 

לצד הלחמים הוגשו שני מטבלים. האדום התאים יותר לטורטיה והלבן, מטופו מוקצף, שידרג מאד את הלחם תירס. מנת לחם מקורית ומאד מהנה.

הבא בתור - Tomato Tortilla Soup. מי שיחפש את הטורטיה ימצא אותה רק בגירסה המקורית של המנה, מהמטבח המקסיקני. כאן זו פרשנות מודרנית שבה זרקו את הטורטייה אבל השאירו את החלק השני שמאפיין את המנה - העגבניות, ונותנים אותן בכמה וכמה צורות ומרקמים, מעגבניה כבושה ועד סורבה קר. המשחקים בין הצורות השונות, וההבדלים הן של הטמפרטורה והן של רמות המתיקות/חמיצות יוצרות שילוב ממש מעניין וזו היתה מבחינתי גם אחת המנות הכי הטובות בארוחה וגם ייצוג מאד טוב לקונספט שלהם.

המנה העיקרית הוגשה בשלושה חלקים, שבכל אחת הבקר מוגש בצורה קצת אחרת. כמו בלומינוסה האיטלקית שבחרו להדגיש את החווה ממנה הם מקבלים את הקמח תירס, גם כאן בחרו בתפריט לציין את חוות Kilgus אבל לא כתבו באיזה נתח מדובר. 

בחלק הראשון שמשמאל בלט הסאביון של התירס, שנתן לבשר קונטרה מתקתקה. זו היתה הוריאציה הכי מוצלחת לטעמי. מימין למטה מעין "סיגרים" של טורטייה דקה שהיו חביבים מאד. לא זוכר מה זה הקישוט שמעליהם אבל הוא מאד הוסיף. למעלה, מעט מטושטשת, הוריאציה השלישית שהיא משחק על מנה שנקראת Cowboy Caviar, שבה הבשר מוגש עם ירקות קצוצים תירס וקטניות. מעין סלטון נחמד שאמור לתת לבשר עטיפה מרעננת אבל פחות התחברתי אליה. 

הארוחה הסתיימה בשני קינוחים. הראשון - וריאציה על עוגת גבינה באסקית עם סוג של קונפיטורה מנקטרינות למעלה. לטעמי הגירסה המסורתית מוצלחת יותר. כאן זה היה מעט דחוס מדי בשביל להיות באסקית של ממש וגם אם זה היה טעים, כנראה שיש מנות שלא צריך לשחק איתן. 

הקינוח השני - מחווה לקינוח אמריקאי ותיק שנקרא Choco Taco. זה קינוח שבו גלידה עטופה במעטפת בצורת טאקו מצופה בשוקולד אגוזים. ככה נראה הקינוח המקורי... 

בגירסה של קלינטון 63 הם שמים במעטפת גלידה עם טעמים טרופיים, של אננס, פינה קולדה, קוקוס וכמובן גם שוקולד. זה נשמע שיחוק אבל האמת שזה לא היה מוצלח בעיניי. לא יודע אם זה בגלל שלא גדלתי על הקינוח המקורי או שהיה איזה פיספוס כלשהו במנה, אבל המילוי לא היה עם טעם אחיד. מצד אחד הוא היה מעט מתקתק, וככל שהתקדמתי זה הפך למריר, והעדפתי להפסיק בשלב הזה. גם הציפוי לא היה להיט. לא יודע מה ניסו לעשות פה אבל לא עבד עליי התעלול.

לסיכום. 

מסעדה עם קונספט נחמד וארוחת טעימות שברובה מוצלחת מאד, אם כי לא יציבה לכל אורך הדרך. המנות שבלטו - שני הטאקוס, העגבניות, הלחם, וגם שני שליש ממנת הבשר - בהחלט הצדיקו את הביקור. היתר, גם אם היו פחות צולפים - לא פגמו בחווייה הכללית. בסופו של דבר היה מאד טעים גם אם זה לא ה-ארוחה שאני אקח לקבר.