לוויתן, אילת (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר , Tuesday, October 22, 2019, 23:13 (לפני 1892 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Wednesday, October 23, 2019, 11:08

בעיר שבה האירוע הקולינארי הכי בולט הוא האיש המסכן ששורף את עצמו על הגשר הגשר כדי לשדל אנשים להכנס לשיפודיה ממול, לוויתן היא ההצלה לחובבי האוכל באילת. אי שם בסוף הטיילת על הצלע של מלון הרודס. לא קרוב מדי לג'אנקיות של מרכז הטיילת אבל מספיק קרוב בשביל לא להזדקק לחסדים של נהגי המוניות.

לא צילמתי את פנים המסעדה אז אגיד תודה לישראל היום שצילמו את החלל שבו ישבנו. חוץ ממנו יש גם חלל נוסף ואיזור בכניסה שמסודר יותר במתכונת של בר.

לפתיחה הוגש לחם לבן (חם!! איזה כיף) עם חמאת עשבי תיבול מצויינת. זה שהוא חוסל עוד בטרם צולם אומר הכל.

מהראשונות בחרנו שתים. האחת שאהבנו מאד בביקור הקודם - מח טלה בציפוי מטוגן עם רוטב צ'יפוטלה חריף. למי שמתגבר על הרתיעה מהאיבר הלא שגרתי זה פשוט מעדן. הקונטקסט בין הפנים עם המרקם המיוחד שקשה לי קצת להגדיר במילים לבין הפריכות המושלמת של המעטפת והקונטרסט בין העדינות של המח לבין הפאנצ'יות של הרוטב... וואו. חבל רק שהתמונה התפקששה אבל אני אעלה בכל זאת כי זאת באמת מנה שאנחנו מפנטזים עליה שבועות אחרי. פרס האומץ לקטנה שטעמה. לא היתה במאה אחוז שלמה עם המרקם אבל גם לא פסלה את המנה. שאפו עליה.

הראשונה הנוספת - מנת תמנונים עם נקניקיית טלה ושעועית ועוד דברים טובים. גם היא מאד מוצלחת.

לקטנה הזמנו שרימפבורגר שיד נעלמה שלחה לשף של המסעדה את התמונה שלה כשהיא בולסת אותו. נראה לי שהוא היה מרוצה וגם היא. האמת, אין לי שום מילה לכתוב על המנה הזו כי אחרי ששנים כבר טעמו ממנה העדפתי לא להסתבך עם הקטנה. הדבר היחיד שהצלחתי לטעום זה את הרוטב מהלחמניה שקצת התפרקה תוך כדי אכילה, וכיוון שהיא קיבלה לחמניה חליפית יכלתי לפחות להנות מהרוטב. עוד משהו ממכר שיצא לי לנשנש מהמנות שהזמנו לילדים היה הבשר המפורק ברוטב ברביקיו שהוגש (לבקשתנו) בצד ה"ביג מס" שהזמנו לאחת הילדות.

עיקריות שלנו. בטן חזיר על תירס מוקרם. OMG. ב-MKR נורא מחשיבים את ה"קראקלינג". ה"קריספי סקין" הוא מאסט מבחינתם גם במנות דג וגם במנות של בטן חזיר תמיד משעשע אותנו חרדת הקודש שהם מיחסים לקראקלינג הזה. מבחינה זו הבטן חזיר של הלוויתן מקבלת שם 10/10. אפשר ממש לראות בתמונה את הפריכות של החלק העליון, וגם מתחתיו המתקתקות של התירס יחד עם קצת חריפות מהרוטב נתנה את המנה המושלמת של הארוחה הזו. מוסיף אותה לייהרג ובל יעבור באילת.

מנת החזיר הנוספת, פילה חזיר, היתה דווקא הצלע החלשה בארוחה. אמנם אמא שלי נוהגת להגיד שכשהחזיר שבע יש לו הרבה מה להגיד, אבל אני מאמין שגם אם בשלב הזה לא היינו די מלאים חוות הדעת על המנה היתה זהה. הפילה הוגש על מאק & צ'יז, שמשמש גם כמנת ילדים. הוא היה טעים כשלעצמו, אבל קצת כבד מדי על המנה. הייתי מעדיף איזה גראטן תפוחי אדמה או משהו קצת פחות כבד. העובדה שהמאק & צ'יז מתפקד כרוטב בפני עצמו מונעת גם להעשיר את המנה עם רוטב כלשהו שמאד חסר כדי "להרים" את הטעם של נתחי הבשר במנה הזו. המאק & צ'יז לא מספיק דומיננטי כדי לתפקד כרוטב שיהיה עזר כנגד הבשר ויוצא שכל המנה הזו היא קצת חיוורת גם בטעמים וגם במרקם שלהבדיל מהבטן אין בו שום אלמנט של קראנצ'יות. התמונה דווקא מאד משקפת הפעם.

על קינוח הקטנות ויתרו ואנחנו הסתפקנו בקינוח קטן שהיה נחמד אבל חסרה לי בו קצת יותר מתיקות כי גם העוגה לא היתה מאד מתוקה וגם הקרם מסקרפונה היה די נטראלי בטעם. לא קינוח מהאגדות אבל לסגירת הפינה הוא הספיק.

מנה עיקרית נוספת שלא יצא לי לטעום הוא לברק בגריל עם כיוון אסיייתי (רוטב קארי ירוק, אורז מאודה) שהתגובות עליו היו מאד אוהדות. נראה לי שהאישה דווקא כן טעמה אז אשאיר לה להזכר בפרטים.

בביקורים הקודמים שלנו במסעדה הבעיה העיקרית היה הקצב, שהרגיש מהיר מדי. גם בדיווחים אחרים זה חזר. עד כמה שהאוכל טעים זה לא נחמד לאכול בתחושה שמנסים להפטר ממך. הפעם, אני חייב להוריד את הכובע - הקצב היה בדיוק כמו שביקשנו. הראשונות יצאו בזמן טוב. העיקריות אחת אחת כמו שביקשנו והמלצר גם וידא איתנו שאפשר להתחיל בהכנת העיקרית השניה. סחטיין על השיפור בעיניין הזה. סוף סוף אני יכול להמליץ על המסעדה בלי ההסתייגות על הקצב

לסיכום. לוויתן ממשיכה להיות הנווה במדבר האילתי. רוב המנות שאכלנו היו ברמת ביצוע מהגבוהות גם בקנה מידה ארצי, על אחת כמה וכמה בעיר שהציפיות ממנה מאד נמוכות. היחידה שהייתי נותן עליה חשיבה מחודשת היא פילה החזיר. לא כתבתי את מחירי המנות. המחיר הממוצע למנה ראשונה הוא 60 שקלים ולעיקרית 120, מחירים שהם מאד סבירים ביחד לתמורה. כמו בכל ביקור אני מאחל למקום אריכות ימים ושיבה טובה, כי זו באמת פנינה נדירה.