פרדס (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר , Saturday, December 14, 2024, 09:36 (לפני 53 ימים)
נערך על ידי Gרר, Saturday, December 14, 2024, 11:53

קצת לא נעים להתבכיין על נושאים של אסקפיזם בשנה שהיתה קשה מכל בחינה ושעדיין יש מספר לא נתפס של חטופים במצב של תת חיים. אבל כיוון שכאן זה בכל זאת הכותל המערבי של חובבי האוכל אני חייב להגיד שלא זכור לי תקופה שכל כך קשה למצוא בה מקום לחגוג יום הולדת לאישה, ואני שומע את זה מהמון אנשים.

לצד מסעדה אחת שנפתחה, זו של מושיק שעם כל הכבוד הדיווחים עד כה לא יצרו אצלי את הרושם שזה מקום ששווה את 800 שקל לאדם רק על מוצקים, יש רשימה אינסופית של מקומות שנסגרו. למי שהיה כבר בהיבה, OCD ו-A, ואם בכל זאת מעדיפים מסעדה ולא בר יין, שכאלה דווקא נפתחו לא מעט, אז אין כל כך מה לחדש, והאמת שאפילו חשבנו ללכת לביקור נוסף בהיבה - אבל פיספסנו את החודשיים מראש שצריך לעשות הזמנה, ומסתבר שקצת אחרי הדדליין יש בהיבה אובר בוקינג, כך שכנראה בכל זאת מקומות שמספקים את הסחורה מתמלאים, לתשומת ליבם של R48 שכבר חודשים פועלים תחת הכותרת "שולחן השף יחזור בקרוב".

בסופו של דבר החלטתי להמר על הפרדס של השף ברק אהרוני (עם רזומה של טוטו, רפאל והמסעדה במלון דה נורמן) שנפתחה ביולי השנה ולפחות על הנייר נשמעה מתאימה. 

המסעדה נמצאת במלון ג'ורג', שאם הוא לא היה תקוע בשום מקום (כמה נחשק נשמע לכם הרחוב שמחבר את המסגר לכביש 2?) היינו מזמינים שם לילה, כי העיצוב של המלון פשוט מטורף. אבל כיוון שרק עוד כמה שנים יתחילו לבנות מסביב, מה שכנראה יהפוך את השכונה שם לסופר מבוקשת - העדפנו לעשות את הלילה במלון 65, שנמצא על רוטשילד, 10 דקות הליכה או תחנה אחת של הקלה משם.

העיצוב של המסעדה ממשיך את הקו של המלון, והתמונות שראיתי בדיווחים לא ממש מצליחות להעביר את התחושה. בזמנו הרבה דיברו על הכסף ששפכו על העיצוב של A, שדווקא לא דיבר אליי. כאן מדובר על ביקור חובה גם בלי קשר לאוכל. האישה, שמאד בקטע, דפקה שם בוק של 360 מעלות. 

ישבנו על הבר של הפס הקר. למי שאוהב להסתכל - מומלץ. כל המנות הקרות מורכבות מול העיניים ואפשר גם לתפוס לשיחה את מי שמרכיב אותם. השף הגיע לביקור מהמטבח החם פעמיים, אבל האמת שמי שמרכיב את המנות עושה את זה על אוטומט. 

פתחנו במנת לחם מאד נדיבה (26) של שיפון ומחמצת כוסמין. לא היה חם, אבל היה מוצלח. אמנם לא צילמתי אבל תאמינו לי שהכמות הספיקה לנישנוש + לניגובים במהלך הארוחה ועוד נשאר עודף בסיום. על הממרחים שלצד הלחם ויתרנו והסתפקנו בשמן זית וסחוג ירוק שהיה מצויין.

מהסקשן של הנאים הזמנו שתי מנות.

סשימי אינטיאס (89) על ויניגרט ליים ג'ינג'יר ובתוכו פירורים של דג מיובש שנתנו מרקם "גרגירי" נחמד. היו גם פרוסות דקיקות של קולרבי ומלפפון וגם כוסברה וכו' וכו' והכל נשמע קצת כמו ערב רב אבל האמת שזה הסתדר מצויין ובדיעבד גם לדעתי המנה הכי מוצלחת של הארוחה. 

המנה הנאה השניה, טרטר בקר עם זרעי חרדל, בצל סגול, ורק עכשיו אני שם לב שבתפריט מוזכר גם ברנדי תפוחים (93) היתה לא כל כך מוצלחת. משהו במליחות של התערובת הפך אותה למאד מונוטונית בטעם כך שלא הרגשתי לא ברנדי ולא שום דבר אחר. זה לא היה מלוח ברמות של "נראה לי שהגזמת עם המלח" ברמה שמצריכה להחליף מנה אלא פשוט טעם מונוטוני שלדעתי הוריד מאד מהטרטר. איולי חזרת שהוגש לידו היה חריף למדי אבל לא הציל את המנה.

עוד אציין ששתי המנות הוגשו ממש ביחד. בשניה שסיימנו את הסשימי הצלחת הוחלפה בצלחת של הטרטר, וזאת למרות שביקשנו מנה אחרי מנה עם רווח ביניהן. כיוון שהיתה לנו תצפית אינטימית על הפס קר ראינו מנה של הטרטר בהכנה ועבר לנו בראש: דיר בלאק אם זו המנה שלנו, ובסופו של דבר זה אכן מה שקרה. אחרי שהערנו להם שוב עניין הוצאת המנות הסתדר, אבל לא ברור לי למה כל פעם מחדש אנחנו צריכים להזכיר את זה למסעדות (שחלקן מתהדרות בכך שהמנות שלהן הן לחלוקה ובעצם מעודדות הוצאת מנות אחת אחת). הגענו לארוחה שאמורה להיות בילוי של ערב שלם, לא למרתון. 

המנה הבאה מסקשן הירקות - בייבי ג'אם צליוית בגריל (65) עם ויניגרט תפוז וג'ינג'ר, אגוזי לוז בחמאה חומה, וגבינת פטה. מנות על טהרת הירקות הן הטרנד החם בלא מעט מקומות בעולם והמנה הזו עושה עם הטרנד הזה חסד רב. למי שמזמין אותה אני רק אציין שאתה חייב להקפיד שבכל ביס יהיה שילוב של הכל, ואז זה בינגו. הויניגרט הוא מאד מתוק, ברמה של רכז רימונים, אבל ברגע שהוא עוטף את החסה ומצטרפים אליו האגוזים והפטה הכל מתאזן לביס מושלם ולמנה מוצלחת מאד. חבל רק שהתמונה רחוקה מלהחמיא למנה.

על סקשן השמן עמוק דילגנו, והאמת שכל הסקשן הזה עם הקרוקטים והסיגרים קצת מרגיש לי זר למסעדה כזו. אולי בגלל שזו בכל זאת מסעדה של מלון הוסיפו מנות שייראו מזמינות גם לאנשים שביום יום לא אוכלים בשר או דג נא... אבל זה סקשן שבשבילי היה מאד לא אטרקטיבי.

מכאן הגענו לסקשן המים רותחים, שם מככבות כמובן הפסטה, ומהרשימה בחרנו בגרגנלי זוקיני וגבינת צאן, שהיתרון שלה הוא שאפשר להזמין ממנה חצי מנה (48). חבל שבפסטות האחרות זה לא אפשרי כי היה נחמד להתלחלק בשני חצאים. לא להאמין שאני אומר את זה על קישוא אבל הוא היה כוכב המנה. לא יודע אם זה בגלל הזוקיני עצמו או הבישול המדוייק בחמאה שהפך אותו למושלם אבל מבחינתי אפשר היה לקבל את את הזוקיני + גבינת צאן + צנוברים כסלט זוקיני חם, בסקשן של הירקות, ועדין הייתי נותן לה ציון גבוה. לא שיש לי התנגדות לפסטה (לא נראה לי שיש מישהו שפוי בעולם שיש לו התנגדות לפסטה) וגם עם הפסטה זה היה מצויין אבל הזוקיני היה השיחוק העיקרי.

על שני הסקשנים האחרונים בתפריט, הגריל והמיוחדים, דילגנו כדי להגיע לקינוח של גאלט אגסים (49) עם קרם שקדים בצד. קצת חששתי מהקרם שקדים בשביל האישה שלא אוהבת מרציפן אבל האמת שהנוכחות של השקד היתה מאד מעודנת וכמעט לא הורגשה. הגאלט היה טעים, אבל קצת בנאלי מדי (אפרופו סיגרים) ובמסעדה כזאת אני מצפה לקינוח הרבה יותר יצירתי ולא למשהו שבדרך כלל מזמינים בלובי בין הארוחות...

לגבי השירות אני קצת מהסס לכתוב כי תחושת הבטן שלי היא שהמלצר שקיבלנו היה חדש, ולכן עוד לא לגמרי בפוקוס. מעבר לעניין השתי מנות שהגיעו ללא רווח (משהו שגם נוגע למטבח אבל בכל זאת זה אחריות שלו להעביר את הבקשות למטבח בצורה הכי ברורה) הוא היה מאד לא נוכח ולא הגיע אפילו פעם אחת לשאול אם הכל בסדר. מצד שני כל נותני השירות האחרים (מי שהגישה לנו את השתיה וגם חלק מהמנות והבחור שהכין את המנות) היו מאד מקצועיים ונראה לי שהמלצר הספציפי הזה לא מייצג את רמת השירות של המסעדה שלפי כל הסימנים וגם הדיווחים האחרים היא ללא רבב. אז נקווה שהוא יתאפס על עצמו כי חבל.

יין אדום של קלו דה גת, די רגיל שלנו, 62 לכוס. אהמ אהמ.

שורה תחתונה

למעט מנת הטרטר שהיתה לא מוצלחת בעיניי הכל היה טעים מאד, עם טעים פלוס פלוס גם על מנת האינטיאס וגם על מנת הפסטה. מה שהופיע גם בדיווח של אבנר מבקר (אפשר למצוא במנוע חיפוש) וגם בתחושה שלי - היא שאפשר לחדד קצת את השפיצים כדי לעלות לכיתה היותר גבוהה ולתת קצת יותר wow שהיה חסר לשנינו. אם אתם חייבים לסמן וי על מנות לקהל היותר רחב כי זה מלון - אפשר לעשות שני תפריטים. אחד של המנות היותר סטנדרטיות (סיגרים, גאלט, וכו') והשני התפריט של השפיץ, זה שאמור לשים אתכם על המשבצת של הפיין דיינינג, ושם כל מנה  צריכה להיות בלי פשרות ועם wow פקטור. לכוון יותר לזוקיני ופחות לקורקטים. 

יחד עם זאת, גם ככה, עם בחירות נכונות ובהתחשב במצב העגום ממש של מסעדות ארצנו בואכה 2025, המסעדה מומלצת לביקור, והיות והתפריטים מתחלפים שם לא פעם אני מאמין שנמצא עצמנו שם לביקור נוסף בעתיד.