וינונה פוראבר (בר יין) (דיווחים מהארץ)
כבר כמה זמן שאנחנו מחכים לבקר בבר היין שמוביל אביתר מלכה, אחד המתחרים החביבים עלינו ממשחקי השף, שהעניק למושיק זכיה בודדת עד כה ובצדק. כיוון שכבר הזמנו את זה לפני שתיכננו את הסוף שבוע העדפנו בכל זאת ללכת ולא לבטל. הבר נמצא בקינג ג'ורג' פינת שלמה המלך (מול הנביאים), מה שנקרא איזור זמנהוף שיש בו ריכוז לא קטן של פאבים ובתי קפה.
ישבנו על הבר שצופה למטבח והיה כיף לראות את כל המנות מקבלות את הצילחות שלהם ממש לידנו. הבר עצמו קצת מואר מדי, הייתי מעדיף תאורה יותר חשוכה. אני מניח שזה בגלל עניין הצילחות... בכל זאת מי שסוגר מנה צריך לראות מה הוא מגיש. מבחינת יינות אדומים המבחר בכוסות לא גדול לצערנו, וגם חלק לא היה בגלל החגים. לזכותם ייאמר שהיו מאד נדיבים בכל הקשור לטעימת היין. המלצרית מזגה שם כמות די גדולה לכל אחד. רשמנו פלוס על זה ובסופו של דבר הלכנו על בקבוק פורטוגלי במחיר 169 ש"ח, סביר מאד לתל אביב.
טעמנו ארבע מנות מהתפריט.
אנילוטי דלעת (67) בחמאת מרווה עם שברי עוגיות אמרטי והר קטן של פרמז'ן. הבצק היה מוצלח וגם הרוטב סבבה (לא זוכר שאי פעם התלוננתי על חמאה) אבל האמת ששנינו ציפינו למילוי מתקתק כך שהראש היה צריך לעבור אדפטציה לטעם שונה מהציפיות. לי זה הסתדר ואהבתי את המנה. לאישה היה קצת יותר קשה עם זה.
כרישה צלויה (47) גם גבינת טולום, שברי אגוזי לוז ורוטב רומסקו בצד. הייתי שמח לקבל קצת יותר מהרומסקו אבל מעבר לזה - מנה מדהימה שהגבינה היא מה שהרימה אותה. מדברים הרבה על מנות צמחוניות במטבח הישראלי המודרני וזו דוגמא מצויינת למנה שחובה לנסות שם, לדעתי. גם ויזואלית - מנה ממש יפה שלא נעים לאכול כדי לא להרוס את הצלחת...
המנה הבאה, ממליגה (57) ממשיכה את קו המנות עם התיאורים הלא מדוייקים בתפריט. האמת שאם זו היתה באמת ממליגה לא היינו מזמינים אותה. בתחרות בין הממליגה הרומנית לפולנטה האיטלקית מבחינתנו איטליה לוקחת בנוק אאוט. את הגירסה הרומנית ניסינו כמה פעמים בביקור שלנו שם והמסקנה היתה - ביג נו נו. אבל המלצרית הסבירה שהמרקם שלה הוא לא באמת של ממליגה ואכן... זה היה לחלוטין במרקם שנוטה לפולנטה ולא למממליגה. תודה לאל. יחד עם זאת לא פולנטה קלאסית אלא עם חלפיניו שנותן לה טאץ' פיקנטי. כל היתר - פרמז'ן וכו'... יצרו ביחד מנה ממש ממש טעימה. יחד עם הכרישה - שתי המנות המנצחות של הערב.
המנה הרביעית - מהמנות היותר גדולות, נתח קצבים עם שפצלה בגירסה המטוגנת בחמאה (88), הוגש עם בייקון ואספרגוס. הנתח עצמו - סבבה, כמו שאפשר לראות גם בתמונה על פי הצבע. השפצלה - גם כן סבבה. יחד עם זאת - היה חסר לי משהו שיחבר בין שני חלקים שהם יבש + יבש. לא יכול לשים את האצבע אם זה רוטב כלשהו שו משהו אחר. בלי זה, שני החלקים היו טעימים כל אחד בנפרד.
החשבון הפעם - 430 ש"ח, ושוב פעם עיין ערך מיטשוס - פעם אחרונה בענייני VFM להשבוע, אבל ההשוואה ממש מתבקשת, ושוב ההעדפה שלי מאד ברורה.
בוטום ליין - מקום חמוד מאד, עם שירות מאד נעים ואוכל טעים. המנות המצטיינות (הכרישה והממולנטה) היו ממש ממש טובות והשתים האחרות היו לא רעות בכלל עם הורדת נקודות בקטנה על עניינים שדי גובלים בטעם אישי סובייקטיבי שלנו, ללא בעיית ביצוע כלשהי.
נשמח לחזור שוב, אם כי יש כל כך הרבה מקומות של יין שנפתחו לאחרונה שאין מנוס מלהכניס לרוטציה.
השירשור המלא: