סלט קלמארי (64) עם קלמארי צרוב שיצא רך כמו חמאה, לאבנה, נענע, קצת פלפל חריף (המנה לא חריפה מאד אבל למי שממש רגיש גם לקצת חריפות - הייתי ממליץ להמנע) וטוויל שקדים מצויין

סקאלופס צרובים (72) על קרם שקדים מתקתק.

שקדי עגל (78) על קרם כרוב (פעם שניה בחצי שנה - וואו!) וטוויל אורז 

אם לסכם את הראשונות במילה אחת: שלמות. קונצרט לפסנתר תופים ומצילתיים של הפילהרמונית של לונדון. לדק דק היתה חמצמצות ממכרת והוא היה בול בטמפרטורה הנכונה. הסקאלופס והשקדים היו המצטיינות של הביקור הקודם והבריקו גם הפעם והסלט קלמארי הצטרף גם כן לרשימת המנות שאי אפשר לפספס. כל מילה נוספת רק תגרע. פשוט שלמות. 

לעיקרית (חזה ברווז, 122), כמנהגן של עיקריות, לא היה סיכוי לעמוד ברף של הראשונות. אמנם הרוטב המתקתק (ציר דובדבנים ורכז רימונים) היה טעים והפירה ראטה היה מצויין, לנתח עצמו, ורדרד ככל שיהיה, היה מרקם לא אחיד, עם חלקים נעימים יותר ונעימים פחות ללעיסה ובכל מקרה לא יכל להגיע לפסגות של המנות הראשונות. תכלס הייתי מזמין עוד ראשונה במקומו.

כומ בפעם הקודמת התפצלנו עם היין.  האישה העדיפה פינו נואר צרפתי (54) ואני דווקא סלע ישראלי של צובה (48) שהיה לי אפילו יותר טוב מהפעם הקודמת.  

שאפו מגיע גם על השירות, למרות שהוא התחיל דווקא עם תקלה מעצבנת. כהרגלנו ביקשנו לא להביא הכל ביחד אלא לחלק ולהביא בהדרגה עם רווחים בין המנות. שנוכל לתת לכל מנה את הכבוד שלה. המנה הראשונה הגיעה תוך פחות משתי דקות, עוד לפני שקיבלנו את היין אפילו. מיד אחריה הגיע הסלט קלמארי. ועוד לפני שהספקתי להזכיר למלצרית לעשות קצת הפסקה עם הקצב - נחתו שתי הראשונות הנוספות. 

על טעמים של מנה נדיר שאני מעיר לצוות במקום, אלא אם באמת מדובר על משהו חריג. מטבח זה לא מעבדה וזה טבעי שמנה לא תצא כל פעם בול כמו שהשף הגה אותה. אבל על ענייני לוגיסטיקה אני דווקא כן מעיר כי שם לא צריכות להיות טעויות. בטח לא ברמה של להנחית ארבע ראשונות כשביקשנו מדורג. הנכון היה במקרה הזה להביא קודם את שתי המנות הקרות. אחרי זה בנפרד את הסקאלופס (שהזמנו מהן שתי מנות כי זכרנו שזו מנה קטנה מדי מכדי לחלק לארבעה...) ולאחר מכן בנפרד את השקדי עגל. אבל משהו התפספס שם בדרך והאמת שזה די ביאס אותי ולכן גם אמרתי למלצרית תשמעי - זה לא בסדר. ביקשנו מדורג. ביקשנו לאט. לא לעניין. 

לזכותה ייאמר שהיא שלחה מישהו שכנראה אחראי על הפלור. הוא הודה, התנצל ואפילו צ'יפר. בהמשך (לקחנו עוד מנה של שקדי עגל מרוב שהם היו מוצלחים והיה גם את העיקרית והקינוח) הם כבר הקפידו להיות מסונכרנים איתנו. 

קטע נוסף היה לנו עם הקינוח. בביקור הקודם אכלנו שם פאי לימון מדהים ואיך שראינו בתפריט קינוחים לימון אמרנו כן כן רוצים כזה. איך שהוא התפספס לנו שמדובר על קינוח אחר לגמרי:

כרגיל לא קל לצלם בתאורה של אריא אבל האמת שהוא נראה מדהים. לא מזמן סיימנו את עונה 9 של מאסטר שף אוסטרליה והקינוח שהיה שם בגמר היה של פירות שנראו כמו פירות אמיתיים אבל כמובן היו עשויים מכל טוב הארץ. לרגע חשבתי שמדובר במשהו כזה אבל ההתלהבות צנחה מאד מהר כשהתברר שזה פאקינג לימון, והמילוי שלו כמה שהשתדל להיות מתקתק לא יכל להמנע מהמרירות של הלימון שלטעמי קילקלה. 

תכלס - טעות שלנו. אבל כשהמלצר שאל איך היה הקינוח הטלפון היה פתוח על התמונה של הפאי ההוא, אז הצבעת על התמונה ואמרתי לו שהקינוח ההוא היה הרבה יותר מוצלח. עם או בלי קשר קיבלנו צ'ופר של סורבטים שתכלס - לא ציפינו, ולא היו חייבים בכלל, כי הפיספוס היה 100% עלינו. המנה תוארה בתפריט כפי שהוגשה ופשוט לא שמנו לב עד הסוף. הסורבטים עצמם היו טעימים מאד, במיוחד סורבה מישמיש שהיה ממש כיפי וזה סגר את הארוחה בנעימים ושוב הוכח שכשמסעדה יודעת להגיב נכון לדברים לא צפויים - הלקוח תכלס יוצא אפילו יותר מרוצה מארוחה נטולת תקלות. 

בוטום ליין. ארוחה סופר מהנה, במחיר מאד סביר, עם שירות מופתי (הרגע אגב קיבלתי גם SMS לכתיבת משוב שאני בטוח שהוא נקרא) ממצב את אריא כאחת המסעדות הכי כיפיות בתל אביב. בביקור הבא לא נראה לי שנוכל לוותר על אף אחת מהראשונות, כי כל אחת מביאה כיוון אחר וכל אחת מצויינת בדרכה ופשוט כנראה נוסיף עוד ראשונה או שתים שעדין לא טעמנו. כיף שיש מסעדה כזאת בתל אביב והיא מומלצת בחום גדול מאד.