את העיקרית שלי, פפרדלה פירות ים (98) אני שמח שצילמתי כך שרואים את הצלחת כי זו צלחת שמגישים עליה לא מעט מנות שם. גם הניוקי וגם הפסטה ראגו מוגשות על אותה צלחות ואני חייב להגיד שהיא ממש לא מתאימה למנות של פסטה עם רוטב. פסטה זה משהו שדי מסובך טכנית לאכול אותו. צריך לגלגל אותה על המזלג. דברים זזים. דברים מתערבבים. חלק מהכיף גם זה לחטט בזה. לראות מה יש בפנים. להזיז. לבדוק. כשזה מוגש בצלחת עמוקה - יש לך את הקונטרה של הצלחת שעוזרת לכל התנע הזה (במחווה לסירס וזימנצקי תיפח רוחם) לא לעוף מהצלחת. כאן אתה כל הזמן צריך להיות מרוכז באיך הרוטב לא ימצא את דרכו לשולחן. חדשנות זה טוב, אבל יש דברים שלא צריך לסטות מהם. עיקריות מביאים ביחד. פסטה עם רוטב מגישים בצלחת עמוקה.

הדבר השני שלא התאים למנה, לדעתי, זו הצורה של הפסטה. אמנם ממה שאני זוכר מהביקור האחרון בשילה - גם שם פסטה פירות ים מוגשת כפפרדלה, אבל לטעמי פסטה דקה יותר כמו לינגוויני או פטוצ'יני, כמו בפסטה של הקטנה, שפירות הים יכולים קצת "לשקוע" בה, מתאימה יותר. גם הרוטב (שוב על הצד הדליל של ספקטרום הרטבים) לא החמיא במיוחד לפסטה. החלק החיובי במנה היו השרימפסים שהיו מצויינים ורק חבל שהוגשו בכמות מאד קטנה (2...) אבל כמנת פסטה, שבה אתה מחפש את הסינרגיה בין הפסטה לפירות ים זה היה אה... לא כל כך.

הפסטה של הקטנה היתה הרבה יותר מוצלחת. כנראה שפטוצ'יני פטריות (79) עם שמנת ופרמז'ן זה משהו שכמעט בלתי אפשרי להרוס. מנה די פשוטה, קצת כבדה, כפי שהזהירה המלצרית, אבל טעימה. הזכירה לי את ימי המשלוחים מ"ביג מאמא", שאתה יודע שאתה מקבל פסטה שהיא מספיק כבדה בשביל להספיק לך לשבוע אבל טעימה.

את המנה שהזמנתי לאמא שלי, פפרדלה ראגו, לא טעמתי. אני רק יכול להגיד שדרישות הסף של אמא שלי הן די נמוכות. אם היא מקבלת מנה שהיא גם חמה וגם לא חריפה זה כבר 80% עובר מבחינתה, ואם מה שהיה לה להגיד על הפסטה זה "לא רע" מתחמק כזה ואפילו לא לסיים אותה מהצלחת אז כנראה שגם הפסטה הזאת לא הצטיינה. וגם היא נפלה קרבן לצלחת השטוחה, ובצורה שהפסטה הוגשה, כששערות בקר בבישול ארוך, שזה משהו שבפני עצמו לא פשוט לחתוך אז על אחת כמה וכמה כשהן מחבקות חזק את הפפרדלה - היה די קשה לאכול את זה (האמת שההגשה הזו די הפתיעה אותי, הייתי בטוח שזה יגיע בצורה של בולונז)

האישה הלכה על כיוון אחר לגמרי מכולנו - פיצה וקרפצ'ו. הפיצה - לא צילמתי ולא טעמתי (לא מסתדר לי שילוב של פסטה ופיצה בארוחה אחת). את הקרפצ'ו (66) דווקא כן, ולא אהבתי. טעם הבשר הלך לאיבוד לגמרי במתקתקות/חמצמצות של הרוטב והמנה היתה הדגמה מעולה של איך להרוג קרפצ'ו. חבל, כי דווקא הבשר נראה עם הרבה פוטנציאל אם רק היו נותנים לו לדבר ולא מטביעים אותו.

ככל שהארוחה התקדמה היה יותר ויותר קשה לקבל שירות. כשכבר הצלחת לדוג מלצר שעברה בסביבה התשובה תמיד היתה "אוקיי, אני אשלח אליכם את המלצרית שלכם". רק בסוף הארוחה גילתה לנו המלצרית "שלנו", שבעצם היא כבר לא שלנו כי העבירו אותה לאיזור אחר. אז אם עשו לה רילוקיישן למה לא הצמידו לנו מלצרית חדשה. ואם המלצרית שלנו היא כבר לא ממש שלנו למה להמשיך ולהתעקש לשלוח אלינו את המלצרית שלנו שהיא כבר בעצם לא המלצרית שלנו? 

כך קרה שהמלצרית "שלנו" שהביאה לנו את תפריט הקינוחים לא שבה מעולם לשאול מה נרצה להזמין ממנו. בסוף ביקשנו את הקינוח ממלצר שהביא לנו את השאריות של הפיצה שביקשנו לארוז לטובת ארוחת הערב של הסבתא. האם הוא המלצר שלנו? כנראה שכן, כי הוא אמר אוקיי אני אזמין לכם. או שאולי לא - כי עד שהוא הגיע למחשב הוא שכח לרשום את ההזמנה והקינוח מעולם לא הגיע. בסופו של דבר ויתרנו על הקינוח, גם כשהוא הוצע כפיצוי, כי כמו שלמדנו מאינסוף מקרים, כשמתחיל בלאגן - עדיף לותר על פיצוי שמחכים לו אחר כך שעה ומתעצבנים עוד יותר. אז קיבלנו את החשבון והשארנו את אחד הטיפים הנמוכים יותר שיצא לנו לתת לאחרונה. 

רמת המחיר די אופיינית לתל אביב מודל 2021. רוב העיקריות באיזור ה 70-100 ש"ח שהרגיש לי בסדר לפסטות, קצת over לפיצות. החלל עצמו מעוצב ממש יפה. אקוסטיקה טובה עם מוזיקת אווירה שלפעמים קצת עצבנה. כנראה בשלב שהתחלנו לחכות למלצרים. הטמפרטורה בחלק מהזמן היתה גבוהה מדי. אני חושב שהיו אנשים שביקשו לכבות את המזגן כי בשלב כלשהו הורגש שהדליקו אותו שוב. מצד שני הדלתות לחלק החיצוני של המסעדה היו פתוחות, וביום לוהט כמו היום זה סתם הכניס חום מיותר. 

לסיכום...

יש לא מעט איטלקיות טובות בתל אביב ולכן אני לא רואה שום סיבה לחזור לסרפינה. לא היה בארוחה הזו שום דבר שיגרום לי ממש לרצות לחזור לשם. לא האוכל, בטח שלא השירות, ואפילו לא הלימונדה שלי שהיתה ממש מוצלחת.