משלוח מ"דדה" (משלוחים)

מאת Gרר , Thursday, May 07, 2020, 09:09 (לפני 1695 ימים)
נערך על ידי Gרר, Thursday, May 07, 2020, 09:25

השבוע החלטתי לגוון את ארוחות הצהרים בבית עם משלוח מ"דדה", המסעדה הגיאורגית של גבעתיים (עם סניפים בבת ים ראשל"צ ונתניה אבל גבעתיים היא מסעדת האם שלהם).

למרות שכמו כל מסעדה "גרוזינית" מתפארת בשורה ארוכה של מאפים, לצהרים אני מעדיף אוכל פחות פחממתי ולכן הזמנתי רק מאפה אחד, חצ'פורי אימרולי, שממולה בתערובת גבינות. הבצק הדק שמר על הקריספיות שלו, שילוב של זמן משלוח קצר יחסית והחייאה טובה של האובן הבייתי. המילוי, עם זאת, היה מאד מלוח, אפילו לטעמה של הקטנה ששייכת לדור שרגיל לחטיפים עמוסי מלח. המזל היה שגם שכבת המילוי היתה דקה. אם זה היה יותר עבה זה כבר היה ממש לא נעים. כאן זה היה גבולי ועם הרבה מים בצד זה "עבר". בהנחה שזה לא משהו חד פעמי אלא נובע מהגבינות עצמן - אני אזמין בפעם הבאה מאפה עם מילוי אחר, אבל לפחות היה טוב לגלות שהמאפים בהחלט שורדים היטב החייאה ביתית.

מנה קבועה שלנו מהסלטים: פחאלי חציל וסלק אדום. בצילום זה אחרי שחיסלנו חצי מהכמות. השליכטה של הסלק האדום במרכז, עם אגוזים ותבלין שלא הצלחתי לזהות - וואו. טעים רצח. הביס המצטיין של כל המשלוח הזה. לדעתי הם צריכים למלא צנצנות מהסלק הזה ולמכור את זה בסופר. לא נתקלתי במשהו בדיוק כזה באף מעדניה וזה ממש ממש טעים. לגבי החציל - להבדיל מהחצ'פורי, המילוי, גם כן עם הרבה אגוזי מלך, מאד טעים. החציל - טעים, אבל שמנוני. הסנט הראשון הראשון שלי בעניין - צריך להוציא את זה מהמקרר שניה לפני שזה נכנס לפה. טמפרטורת החדר מעצימה את השמנוניות, כשזה מאד קר - זה הרבה יותר מוצלח. הסנט השני - אפשר להתשמש בזה כסוג של ממרח. אני פרסתי את החציל על לחמניה ומרחתי את המילוי וזה היה ממש טעים, ואז השמנוניות פחות מורגשת. לי בכל מקרה זה ממש לא הפריע.

אג'פסנדל, שהזמנתי כתוספת, סוג של רטטוי שמזכיר מאד את המנות של "שישקו" וכנראה שאי אפשר להתחמק מהמנות האלה באף מסעדה קווקזית, היה אף הוא טעים מאד. בניגוד להרבה גירסאות של רטטוי שבהן החציל משתלט על הטעם כאן הטעם שלו היה מתון. שילוב טעמים מעט מתקתק מעט מעושן. מנה שיכולה להיות בעייתית למי שלא אוהב מתקתקות בכלל במנות מהסוג הזה, אני דווקא מאד אהבתי והמנה הזו עם השם המוזר נרשמה גם כן עם V להזמנה הבאה. גם כאן בתמונה זה בערך 40% מהכמות שהגיעה.

מכאן והלאה - ארבע מהעיקרוית שלהם. כולן על בסיס של קוביות בשר עגל ורק ה"מסביב" משתנה. בסדר בשביל אוכל לכל השבוע, כשכל יום אוכלים מנה אחרת, אבל לא הייתי מזמין ארבע מנות כאלה לארוחת שיירינג אחת. למרות שהבשר בושל היטב, יש בכל זאת מוטיב חוזר בכל המנות.

הראשונה שניסיתי - חרצ'ו, עם רוטב אגוזים. מהמסעדה זכרתי אותו כמאד קטיפתי ומאד עשיר. בבית הוא היה פחות קטיפתי ופחות עשיר. מנה שכנראה צריך לאכול במסעדה עצמה, כשהיא יוצאת מהסיר, ופחות "עוברת" משלוח.

השניה - חשלמה, כשהפעם המוטיב השולט ברוטב הוא טרגון שנותן לכל המנה טעם מעט חמצמץ. דווקא כאן הטעם "עבר" היטב אבל הרוטב היה מאד דליל. יש לי ויכוח עם האישה כשאני טוען שההחייאה במיקרו הרסה את הרוטב והאישה טוענת שזה לא יכול להיות והוא מלכתחילה היה מאד נוזלי. לי זה לא הפריע בגלל שהטעם היה מוצלח, אבל למי שמזמין את המנה ומחמם אותה שוב בבית צריך להתייחס אליה יותר כמנה של מרק בשרי מוצלח, עם הרבה ירק, ופחות כמנה של בשר ברוטב. גם בתמונה אפשר לראות שהנוזל בין החתיכות של הבשר הוא ממש במרקם של מרק.

ביום השלישי - פלוב. הפעם התערובת של הבשר היתה על בסיס אורז. מנה דומה יש במטבחים של הרבה עדות, בכל אחת השם קצת אחר והתיבול טיפה שונה. מכל ארבע המנות - היא אולי הפשוטה יותר, כמעט ביתית. בסך הכל אורז עם תיבול מוצלח. מצד שני היא שרדה הכי טוב את ההחייאה בבית ומכל העיקריות היתה כנראה הכי קרובה למה שמקבלים במסעדה. סך הכל טעים, אבל גם די בסיסי.