חדר האוכל (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר , Monday, November 18, 2019, 10:12 (לפני 1866 ימים)
נערך על ידי Gרר, Monday, November 18, 2019, 10:15

התכנון המקורי היה ללכת למלגו ומלבר אחרי הופעה בפסטיבל הפסנתר שהיתה אמורה להתחיל בשמונה (על פי המייל מזאפה, שמארגנים את מכירת הכרטיסים) אבל הסתבר שזו טעות של זאפה וההופעה מתחילה רק בתשע. האופציה הנורמאלית היחידה שנראתה מסביב היתה חדר האוכל שהיו בו מקומות פנויים גם על הבר וגם בשולחנות. מחצי אוזן ששמענו אנשים שנכנסו למסעדה קצת אחרינו וביקשו לתקתק ארוחה, כנראה שאנחנו לא היחידים שזאפה הטעו אותם. רשמנו לעצמנו לבדוק פעם הבאה בתכניה הרשמית.

בפעם אחרונה שביקרנו בחדר האוכל עומר מילר עוד טחן בעצמו את הכבד קצוץ. היא היתה מקוטלגת אצלנו בעיקר כמקום חביב, עם אוכל פשוט, שאפשר להעביר בו ארוחת צהרים נחמדה. בטח לא לבילוי של ערב. מאז לא חזרנו בעיקר בגלל שהרגשנו שהתפריט שם גורם לנו קצת לחזור על עצמנו, ובמיוחד במקומות עם תפריט בסיסי יחסית אנחנו מעדיפים, גם עם הקטנה, לא להרגיש שכל ביקור הוא שידור חוזר מדוייק של הקודם. food snobs, אני יודע.

הקונספט של המסעדה לא השתנה בהרבה ממה שזכרנו. עדין אותו "חדר אוכל" במלוא מובן המילה, בכל הקשור לעיצוב, לתאורה ולאוירה. בתפריט נותר רק חלק קטן מהמנות, כמו הכבד קצוץ המפורסם, והן מופיעות בקטגוריית הקלאסיקות. הרוב מייצג יותר את השף הנוכחי של המקום, גיא מלכה, שעבד במלוא המרץ במטבח.

הברמן ששירת אותנו היה מאד חביב, אבל קצת התפזר לכל הכיוונים. כנראה שזה בגלל הצונאמי של סועדי פסטיבל הפסנתר. המנות הוגשו אחת אחת כבקשתנו (גם בלחץ של זמן האישה לא מוותרת על העקרונות...) כמעט ללא רווחים של זמן (על פי ה time stamp של התמונות: 20:08:40, 20:12:30, 20:18:27, קצב ממוצע של מנה כל חמש דקות). בלחץ שהיינו זה דווקא היה טוב. בבילוי רגיל היינו מבקשים להאט מ-א-ד את הקצב כדי לא להרגיש במרתון.

ראשן הגיע טרטר דג ים (74)

מנה מקסימה, שלשמחתנו - גם התגלתה כמאד טעימה. השבבים הקטנים מעל קוביות הטרטר הם קריספי ג'ינג'ר, שהוסיף אפקט מאד מאד נחמד לטעם ולמרקם. שיחוק מעניין שלא נתקלנו בו בעבר. היו גם נגיעות של לאבנה וסלסלת עגבניות והכל ביחד היה טעים ופרשי. האמת - הופתענו לטובה.

עוד לא הספקנו להתאושש מההלם של הטרטר והגיעה המנה השניה - קלמארי עשוי על הפלנצ'ה (66).

גם כאן צלחת שהקרינה שמחת חיים עם הרבה ירוק שהגיע מברוקולי צלוי, סלרי ומרווה. התלולית הלבנה זה קרם פרש יוגורט שנתן את הקונטרסט שלו. למטה - פתיתים שהתלווה להם טעם מעניין של תבלין שלא הצלחנו לזהות. על פי הברמן - ציר סרטנים, שגם בתפריט רשום במרכיבי המנה, אבל היה שם גם עוד משהו שלא זיהינו. האישה גם חושבת שאת הפתיתים הם עושים בעצמם, אבל אנחנו לא בטוחים. בכל אופן גם המנה הזו היתה שילוב מאד מוצלח של מרכיבים. עד כה שתי הפתעות לטובה.

המנה השלישית שהוזמנה - בריוש פטריות (62).

כשהמנה הגיעה ריחף מעליה ענן ריח של פרמז'ן שפתח ציפיות למנה מנחמת טובה, אבל דווקא המנה הזו לא נרשמה כהצלחה. בריוש אנחנו מאד אוהבים, ועם ראגו פטריות וביצה עלומה מה כבר יכול להיות רע? מסתבר שלא כל מה שנראה טוב על הנייר עובד טוב בצלחת, והמנה הזו שבדיעבד גם יותר מתאימה למנה של ארוחת בוקר מאשר לארוחת ערב, התגלתה כחיבור די סתמי של המרכיבים שלה. משהו לא עבד במנה וחוץ מלנשנש את הבריוש (אני...) ואת הפטריות (האישה...) לא התחברנו אליה בכלל.

כיוון שהיה עוד הרבה זמן עד ההופעה החלטנו לבחור מנה נוספת והלכנו על "חמין" בטטה (52).

החמין שאני מכיר מבית הוא אמנם משהו אחר לגמרי, אבל דווקא כשאני מסתכל על התמונה אני יכול להבין למה היא זכתה לשם "חמין". הבסיס של המנה הוא תבשיל החיטה שבתחתית הצלחת, והבטטות שהונחו עליו. גם כאן שילבו את הקרם פרש יוגורט כדי לתת קצת רעננות למנה שהיתה די כבדה. לדעתי יכלו לשים עוד 2-3 תלוליות שלו, כי בכמות הקטנה שבה הוגש הוא התקשה לעשות את העבודה. סחוג ירוק שהשתלב במנה היה בכמות מספקת כדי להרוג את אודליה שלנו, אבל אני דווקא מאד אהבתי את ההפתעה החריפה שהוא הגניב בין הביסים. בציון הכולל המנה מקבלת פחות נקודות ממנות הים, בעיקר בגלל שהיא היתה בכל זאת קצת "כבדה", אבל בכללי היא הצטרפה למנות שרשמנו לחיוב.

בלי להעליב, אם אני משווה את חדר האוכל לשגב אקספרס, שגם שם הכיוון הוא מנות שמשלבות חומרי גלם "פשוטים" יחסית (פתיתים וכו') אז חדר האוכל נמצאת בעשר ליגות מעל שגב אקספרס. אם יש משהו שאני לא אוהב בשגב אקספרס זה הניסיון לקחת את המנות הפשוטות ולעטוף אותן בכלים מצועצעים ובשדירת עצים ובמלצרים שמשחקים אותה כאילו הגעת למועמדת מישליין הבאה. גם המחירים בהתאם (מנת עוף פשוטה ב-72 שקלים). בחדר האוכל כל ה"רקע" הוא מאד פשוט ומאד בסיסי אבל האוכל, לפחות ב-3 מתוך 4 המנות שאכלנו, מאד מאד מוצלח. את התותחים הכבדים שצריך בשביל לקחת אוכל די פשוט ולעשות לו upscale הם משקיעים בצלחת ולא ב"מסביב", ולדעתנו מאד מאד מצליח להם.

לארוחת ערב שמוגדרת כבילוי - הייתי בכל זאת מעדיף מקום יותר מפונפן, אבל לארוחה "על הדרך" - סחטיין על גיא מלכה שהצליח להעמיד את המקום על פסים מאד טעימים. בראיון שעשו איתו לא מזמן הוא גם טען שהוא אוהב לשנות תפריט כל שלושה ארבעה חודשים. אם זה המצב - אז אני בהחלט מעדיף את חדר האוכל במהדורה כזאת על פני הקיפאון וה"הליכה על בטוח" שאיפיינו את המסעדה בימי עומר מילר, ושבעצם היה הסיבה העיקרית שבגללה הפסקנו לבוא.

בנסיבות מתאימות - בהחלט נשמח לחזור לחדר האוכל לביקור נוסף.