חיפשנו מקום לשישי בערב. חיפוש די מתסכל עם כל כך הרבה מסעדות שנסגרו או עדין לא פתוחות... בחיפוש נפלה לנו אואזיס וכיוון שלא היינו בה המון זמן החלטנו לתת תמיכה למסעדות הותיקות שעדין איתנו.

בביקור הקודם שלנו במסעדה היא היתה מלאה. הפעם – חוץ מכמה זוגות על הבר ריק לחלוטין. לא ברור אם זה בגלל שהם רק חזרו לפעול או שזה המצב שם כרגע. קצת עצוב בשבילם ושמחתי שהזמנו במקום ותיק שקיים כבר שנים ועדין פתוחים ופעילים.

אפרופו שנים - הבלאדי מרי הנצחי עדין שם. הוא סבבה ומאד כיפי ויש כבוד למסורות ומנהגי עבר ובכל זאת הייתי שמח אם היה מוחלף ולו מדי פעם במשהו אחר. בכל זאת צריך מדי פעם גם להתרענן.

פתחנו בסלט הזוקיני "א-לה רומא" (58) שנראה לי שאנחנו מזמינים אותו קבוע עוד כשהמסעדה היתה במקום הקודם. ההתרשמות נותרה בדיוק אותו דבר כמו פעם קודמת: הוא טעים וכיפי, הפקורינו נותנת לו אוממי שעושה חשק לעוד, אבל הוא ממצה את עצמו בשלב כלשהו ולכן הייתי שוב ממליץ למסעדה לאפשר להזמין ממנו חצי מנה.

המנה השניה קרצה לנו עוד מהתפריט – חזה ברווז מיושן (96) "פרושוטו" פרוס שמוגש על פרנץ טוסט וסירופ יין שנותן למנה מתקתקות. לחובבי המנות המתקתקות – זו מנה מנצחת. ממש ממש טעים והייתי בכיף אוכל עוד עשרים טוסטונים כאלה.

אי אפשר לבקר אצל רימה (שאגב לא היתה נוכחת, אבל לפי המלצר זה היוצא דופן והיא בדרך כלל כן מגיעה) בלי רוטב הרימסקו של רימה. פלפלים שקדים שום ושמן זית. נשמע קצת כמו שם של תכנית טלביזיה אבל מדובר ברוטב שלא ברור למה היא לא מוכרת בצנצנות. באחד הביקורים הקודמים הרוטב עטף תמנון אבל עם המולים זה עובד הרבה יותר טוב. המנה מוגשת עם קרוסטיני ולא סתם היא נחשבת למנת דגל פה (79).

קר היה בשישי בערב וכשקר הכי מושלם זה ריזוטו. עם סקאלופס צרובות שהיו נחמדות אבל לא בטוח שהוסיפו לי לריזוטו עצמו, שהיה הכוכב של המנה (89).

לקינוח לא היה כל כך מקום ובכל זאת קיבלנו מהם קרפצ'ו תותים עם גלידה רוזמרין. נחמד, קליל עם גלידה מצויינת.

והיה גם אספרסו מרטיני שהאישה הזמינה וזכה לצילום הכי מוצלח שיצא לי מאותו ערב.

השירות על הבר היה מופתי. ברמן שישב בול על שביל הזהב שבין להיות חברותי לבין לא להיות מעיק. באמת זן נדיר.

בוטום ליין: ביקור מוצלח מאד מכל הבחינות. מקווה שבאמת המצב הריק יחסית של המסעדה לא מייצג ושימשיכו לעשות את מה שהם יודעים לעשות כל כך טוב כבר כל כך הרבה שנים.