סנטי (הבר של גיא אריש ממשייה) (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר @, Saturday, September 09, 2023, 10:25 (לפני 221 ימים)
נערך על ידי Gרר, Friday, December 15, 2023, 17:09

סנטי של גיא אריש ממשייה קיבלה לא מעט רעש מאז שנפתחה מתחת למה שהכרתי במשך שנים כ"גורדון אין", פאב שהייתי קבוע שלו אי שם בשנות ה-90. את המדרגות שמובילות לפאב של פעם, סימן ההיכר שלי לבניין, הסירו מזמן. גם הקפה מתחת לפאב, בקומה הראשונה, כבר איננו. לפחות החפירות בלאומליך של בן יהודה  גם כבר לא שם. או שבחושך לא רואים אותן. 

הבר של סנטי מחולק לשני איזורים. האחד סוג של מרפסת סגורה. השני בפנים.  בהזמנת מקום לא ניתן לבחור איזור, אפילו לא כהעדפה. ולדעתי יש מקום לאפשר את זה כי הם מאד שונים באופי שלהם.
האיזור החיצוני, שבו ישבנו, הרגיש לי יותר כמו ביר גרדן עם כל הצמחיה מסביב והתאורה החזקה יחסית, ופחות כמו בר יין. הישיבה גם מאד צפופה. השיחות של מי שיושבים לידך גולשות בקלות לאיזור שלך וזה קצת פוגם לדעתי. מצד שני על האיזור הפנימי היו שכתבו על מוזיקה חזקה מדי או בעייית אקוסטיקה כלשהי, אז אולי מבחינה זו הרווחנו. 

על מנת הלחם של המקום אני כנראה לא אחדש הרבה. כמו שאפשר לראות בתמונה העיקר שם זה לאו דוקא הלחם שמצטנע לו מצד ימין, אלא מה שמסביבו, ומדובר באמת באחד המסביבו המרשימים ביותר סביב מנת לחם בארץ. מעבר לצלחת עם השמן זית והממרחים (הירוק היה קצת חריף, כותב לטובת מי שרגיש) יש גם חמאה עם עור פריך של עוף (אם אני זוכר נכון..), ממרח נוסף מסלמי חזיר (!), קרם פרש ביתי עם (שוב מהזיכרון...) שרימפס מיובש וריקוטה ביתית. אה כן היו שם גם לחמים. פוקצ'ה, מחמצת ו"פומפרניקל" כמו שאמא שלי ז"ל שהיתה מכורה ללחם הזה היתה קוראת לו. היא היתה מזמינה לחם כזה מאיתנו כל פעם שהיינו מגיעים לאיזורים של גרמניה או הולנד.

אם כבר לשלם על מנת לחם (38 ש"ח) אז לפחות לקבל משהו כזה. סחטיין על גיא אריש וההשקעה בלחם.
התפריט עצמו לא מאד גדול וגם לא מאד מפורט. לא תמיד צריך תפריט מתחכם כמו של אייל שני אבל אני בדרך כלל מעדיף משהו קצת יותר מפורט מ"טרטר בקר, מחמצת, איולי מעושן (56)". במיוחד שבטרטר הוסיפי מרכיב מאד לא סטנדרטי שבהתחלה חשבתי שזה מלח גס אבל זה היה יותר תוקפני ממלח גס ומסתבר שזה אורז קלוי. לי לא הפריע. האישה פחות אהבה. את ההגשה, במריחה על צלחת - לא אהבתי. אני אוהב את הטרטר בגוש יותר עבה שאפשר לחפור בתוכו, לא לגרד אותו מצלחת. בטעם הוא היה לא מעבר ל"בסדר", במיוחד שהזיכרון כל כך טרי מהטרטר האגדי של לובליאנה, שכנראה ייקח לו הרבה זמן להמחק מהזיכרון. 

מה שהגיע עם הטרטר, ולצערי לא צולם - לחם שנצרב על הגריל פחמים של המקום עם זיגוג של איולי מעושן - וואו. אין ספק שהלחמים של סנטי  מפציצים אחד אחד, אבל תכלס - הייתי שם אותו כמנה בפני עצמה ומזמין ממנה שנים. אפשר גם בתור קינוח. כליווי לטרטר - הוא היה כבד מדי. בטרטר - תן להנות מהטרטר, אל תכניס את הטרטר לזירת MMA עם לחם שישתלט עליו. בקיצור - טרטר - ככה ככה. לחם שלידו - נוק אאוט בסיבוב הראשון. מה באמת עם צוקרברג ומאסק, ירדו מהעניין?

המנה הבאה - טורטליני גרייר (62). טוב, פה האמת אין מה לפרט יותר מדי בתפריט. it is what it is. המילוי היה טעים והורגש היטב. הבצק - בחלק מהטורטליני היה קצת עבה מדי בקצוות אבל נסלח. כמנה מנחמת ואוממית - היא עשתה את העבודה. הייתי מזמין אותה שוב בלי לחשוב פעמיים.

מנה נוספת - שקדי עגל. טוסטדה. לימון שרוף (58). לפחות פה הזכירו את המרכיב הלא שגרתי. חוץ מהלחמים - זו היתה המנה המצטיינת מבחינתי. ההמלצה היתה לעשות כהלל שהיה כורך שקדי עגל על טוסטדות עוד בהגדה של פסח. הלימון השרוף לקח באמת מנה שיש לה מיליון גירסאות ונתן לה את הייחוד של השף. זה היה שילוב מאד מאד מוצלח. מה שכן - המנה, כמו רוב המנות שם, מאד קטנה. כשמתחלקים בה - זה תכלס לאכול 1.75 שקדי עגל לבנאדם. 

יחד עם 4 כוסות של יין אדום מוצלח מאיטליה שאת השם לא רשמתי (סורי אבל בשבילי יין זה בעיקר הטעם, ואני פחות מתעסק וזוכר פרטים על היינות שאנחנו שותים) החשבון התקרב ל-500. לא משהו יוצא דופן בתל אביב, ועדין מחירי יינות כוס של 60 שקל כשבחנות אני קונה לא מעט בקבוקים טובים במבצעי 2 ב-150 מביא חשבון של 3.5 מנות לא גדולות לסכום לא קטן בכלל. 

בסעיף השירות - חוץ מחוסר האפשרות לבחור מקום נרשם אצלי גם מינוס על המשפט "אצלנו במטבח מה שמוכן יוצא", בתגובה לבקשה לעכב הוצאת המנות אחרי שהשתים הראשונות הגיעו ממש מהר. בעיניי "מה שמוכן יוצא" זה סוג של הודאה שלמטבח לא ממש אכפת ממך ומהקצב שבו אתה רוצה לאכול ובארוחת ערב, במיוחד כארוחה שבסופו של דבר אמורה ללוות יין, להבדיל מארוחה עסקית, זה משפט לא קביל בעיניי. יש מספיק מסעדות שמצליחות לעמוד באתגר של להתאים את האוכל לקצב של מי שמקבל אותו. 

לא פשוט להוציא סיכום מנהלים על מה שרשמתי. מצד אחד האוכל היה טעים למעט בעיות נקודתיות שלא באמת פגמו יותר מדי. מצד שני - יש רשימה כל כך ארוכה של בר יין בתל אביב, שאם אני צריך בפעם הבאה לבחור אם לחזור לסנטי או לנסות מקום חדש - בהתחשב במכלול הפרמטרים (שירות, אוירה, וכו') ובתפריט שאמנם חלק ממנו משתנה (לפי מה שראיתי) אבל בסופו של דבר הוא די מצומצם, כנראה שהבחירה בפעם הבאה היא לנסות בר יין אחר וזו שורת סיכום שלמקום כמו סנטי צריכה להיות בעיה איתו למרות שטפו טפו - רשימות ההמתנה אצלם מלאות.

למי שעוד לא היה - שורת הסיכום היא ששווה לתת למקום צ'אנס, ולא לפספס את הלחמים שם... בין אם כמנה בפני עצמה ובין אם כגונבים הצגה מטרטר או מנה אחרת.


powered by my little forum