פרא (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר @, Friday, February 17, 2023, 17:47 (לפני 425 ימים)
נערך על ידי Gרר, Friday, February 17, 2023, 17:54

מסעדת פרא סוגרת שנתיים בנחלת בנימין. לנו זה הביקור הראשון שם, אחרי שבהתחלה נמנענו בגלל חוסר אחידות בדיווחים עליה. עם הזמן הרושם היה שהמקום התייצב ומקבל דיווחים מאד חיוביים.

לא הרבה השתנה מהעיצוב של נורדיניו ששכנה באותו מקום לפני כן. אולי טיפה פחות "כבד". בזמנו ישבנו על הבר. הפעם על שולחן. בהתחלה קרוב מדי לדלת שקור מקפיא נכנס ממנה, אבל לבקשתנו העבירו אותנו לשולחן אחר צמוד לחלון. נרשם פלוס. 

רוב המנות לא מאד גדולות, ואפשר להגיד שאין ממש עיקריות. בלא מעט מנות בולט ירק כמרכיב עיקרי או דומיננטי. בדומה להוטל מונטיפיורי, בית הגידול של השפים, לא מנסים להפגין פה פירוטכניקה אלא בעיקר לתת כבוד לחומר הגלם. רוב המנות מתומחרות באיזור ה-70-85 שקל. בחלק מהן ההרגשה היא שהתימחור מעט גבוה יחסית למה שאתה מקבל. אנחנו אכלנו 5 מנות כדי להרגיש ארוחה שלמה, ו-5 מנות מביאות אותך לאיזור ה-400 שקל עוד לפני שתיה, לחם וכו'. מצד שני הופתעתי לגלות שמחיר חלק מהמנות כמעט ולא השתנה מאז פתיחת המסעדה. 

פתחנו בטרטר לאבט (קרוב משפחה של המוסר) עם קרם פרש שהוגש בקונכיות תפוחי אדמה (72) שלאישה קצת הזכירו תפוצ'יפס ולי דווקא חטיף אפרופו :-) בגלל צורת ההגשה הקרם פרש לא עטף את כל הקוביות של הדג (אפשר לראות את זה בקונכיה הימנית בצילום) וכך יצא שהנתחים של הדג בשולים כמעט ולא קיבלו נגיעה של הרוטב והיו לי קצת אנמיות. מנת פתיחה נחמדה שאפשר היה להקפיץ אותה עם תיבול קצת יותר אגרסיבי. בהערת אגב - גם לחיליק גורפינקל, שאכל שם מנת טרטר דומה (דג אחר אמנם) היתה את אותה הביקורת בדיוק.


המנה הבאה - אניילוטי ארטישוק ופקוריינו (82) עם עלים קטנים של נענע ורוטב חמאתי. מנה מושחתת, שהייתי בכיף מנשנש אותה יום שלם. הנענע היתה שיחוק והעלים שלה נתנו קונטרה מצויינת לאוממי של המילוי. מנה שחובה להזמין שם.


המנה השלישית - לזנית מלפוף בשמל זעתר (86). משיעורי ערבית של כיתה ה' זכרתי שמלפוף הוא פשוט כרוב ולא ידעתי שזה כרוב "ערבי" שהוא קצת שונה מהכרוב הלבן שיש אצל הירקן. הרעיון של המנה מדליק - לשים עלים של מלפוף בין הדפים של הלזניה. לגבי התוצאה אנחנו קצת חלוקים. האישה אהבה יותר. לי העסק לא התחבר לגמרי.


המנה הבאה - אולי הכי קרובה לעיקרית שם - צואר חזיר, שאלוט ותפוחים (86). מאד שונה מהצלעות חזיר שזה משהו שדי גדלתי עליו. החיתוך דק ולמרות זאת מאד עסיסי. בצלי שאלט נתנו מתקתקות. הרצועות הירוקות, על פי המלצר - תפוחים. החרדל נתן את הקיק שלו. מנה מצויננת שלא פלא שנותרה מאז פתיחת המסעדה (וגם כמעט לא שינתה מחיר). בסיומה המלצר הציע פרוסת לחם כדי לנגב את הרוטב שנותר בצלחת - נרשם כמחווה ראויה מאד.


המנה האחרונה - אייסברג צלויה, בייקון, ציר חזיר וחלמון (82), אם זה נשמע קצת כמו קרבונרה, אז אמנם החלמון לא הגיע בנפרד מלמעלה, כמו שהאישה ציפתה, אבל המרקם מאד הזכיר קרבונרה. הבייקון לא ממש הורגש - וחבל. מה שכן הורגש מאד זה פלפל שחור גס שהיה דומיננטי מדי וקצת השתלט על הטעם. לפי המלצר שגם בדק במטבח - זה לא שמישהו במטבח התלהב מדי אלא ככה באמת זה אמור להיות מוגש. לאישה זה הפריע יותר, לי קצת פחות, אבל ללא ספק שקצת פחות פלפל שחור וקצת יותר בייקון היו מאזנים יותר טוב את המנה ומקפיצים אותה לליגה אחרת. 


כמו שאפשר להבין - השירות היה מופתי. מנות הוגשו אחת אחרי השניה בסדר הנכון. התעניינו. שאלו. בדקו. צ'יפרו בלחם לניגוב של הרוטב. אי אפשר לבקש יותר. 

מבחינת האוכל - למרות לא מעט "תלונות" בדיווח - חשוב להדגיש שאף מנה לא נפלה על בעיית ביצוע אלא על דברים שהם סובייקטיבים. שתים מתוך חמש מנות פגעו בול: האניילוטי וצואר החזיר. מנה אחת שהיינו חלוקים עליה - עם המלפוף, ושתי מנות שה"תלונות" שלי עליהן נופלות בקטגוריה של טעם אישי. בתוספת נקודות על שירות למופת הבוטום ליין הוא שראוי בהחלט לתת למסעדה הזו צ'אנס.

powered by my little forum