קשה להאמין אבל הקטנה שלנו כבר בת 12. את האירוע בחרנו לקיים בחלל האירוח של יהונתן גלעדי שעבד ביועזר זצ"ל ובמסעדות נוספות. הסיבה העיקרית היתה צירוף בלתי אפשרי של העדפות אוכל של המשפחה המורחבת שלנו. 25 מבוגרים. חלק כשר. חלק לא. חשבנו נעשה דגים חלבי. הסתבר שהרבה לא אוהבים דגים. במסעדה זה כנראה היה מוביל למשעדה בשרית, עם קינוח פרווה... אז הפלנו את המשימה על שף בתקווה שיצליח לעמוד בשגעונות של כולם. 

חלל האירוח ממוקם ברחוב העמל, לא רחוק מלה גרדיה/שוקן, בסמוך לבר אה-לה-רמפה, למי שמכיר. מקום מקסים. לאירוע מהסוג הזה - הוא התאים לחמשת הקטנטנים (גיל פחות מ-3) של המשפחה שלנו, שקיבלו מנת ילדים לפני שהתחילה הארוחה שלנו. לאירוע של יותר מ-5 קטנטנים החלל שם לא מתאים לדעתי.

בארוחה הוגשו שבע מנות. במסלול לאנשים ש"אוכלים הכל" הוגשו:

ברוסקטה עם דג בר ים - מנה עדינה שבוצעה מצויין והיתה מאד טעימה

סלט חסה וברי צרובה. ירוק זה הצבע הלא חביב עליי באוכל. אני לא חושב שיש מאכל אחד בצבע ירוק שאני ממש אוהב. מלפפון - ביג נו נו. חסה ועלים - שיאכל הארנב של הקטנה. קישואים - ככה ככה. פלפל - רק אדום. אפונה - בסדר, אבל לא הייתי לוקח לאי בודד. וכן הלאה וכן הלאה מוזמנים לאתגר אותי. ממה שטעמתי את הסלט עצמו נחמד. הייתי עושה אותו עם יותר "פאנץ'" בטעם. בעיקר התענגתי על הגבינה. 

פולנטה עם ביצה עלומה - מנה שמצטלמת נפלא אבל היתה פחות מוצלחת. לאישה הפולנטה היתה נוזלית מדי אבל לי זה לא הפריע. השילוב עם הביצה לא הסתדר לי כל כך. ממה שראיתי, זו גם מנה שהרבה אנשים פחות התחברו אליה.

פסטה קצ'יו א-פפה - מושלמת. חבל שלא צילמתי אותו בוחש אותה בסיר מכשפות גדול. שיעשע אותי ששמעתי בחצי אוזן מישהו שאמר הנה פסטה הכי פשוט הכי טעים. אבל פסטה יכולה להיות גם ממש מעפנה. גם פסטה צריך לדעת לעשות טוב, וזו היתה באמת - שלמות. 

דג דניס בקרם דלעת - מנה מצויינת. מי שהלך על כיוון של דגים מאד מאד אהב אותה. 

נתח בקר (לא זוכר איזה) עם מח עצם ותפו"א. אם הבשר היה במידת הצליה שאני אוהב ולא מותאמת למשפחה הבעייתית שלי אז זו היתה מנה מושלמת, בעיקר בזכות המח עצם שהוגש כשהעצם חצויה לאורך. לא זוכר שאי פעם קיבלתי את זה בצורה כזו, אבל זה מאפשר לקבל את boost של מח עצם בלי להתחיל לנסות לשלוף אותו עם כפית וזה היה ממש ממש ממש מוצלח. 

קינוח - לא יודע מה זה היה אבל זו היתה המנה היחידה שהיתה ממש לא מוצלחת. אין לי שום דבר לספר עליו חוץ מזה שקינאתי באלה שקיבלו פונדנט. 

בדיעבד הייתי מוריד את המנה של הפולנטה שגם ככה הרבה לא התחברו אליה ומגיש את הסלט במקביל לברוסקטה כמנת פתיחה אחת - וזה היה מקצר את הארוחה לאורך שהיה מתאים לה. בהתחשב בכך שהוא מבשל בעצמו על המקום את הכל ומקבל עזרה רק בצילחות, ובהתחשב בכמות השגעונות שהונחתו עליו מטעם המשפחה שלי, לקראת הסוף זה כבר הרגיש יותר מדי ארוך ועם רווח גדול מדי בין מנה למנה. 

מצד שני אני מצדיע לו על עמידה ברשימת דרישות פסיכית לחלוטין. אחות של האישה, שאוכלת פלאו, היתה בהלם מרמת ההתאמה של המנות ל"שגעונות" שלה (את הפסטה היא קיבלה מרצועות אספרגוס למשל...) וההכי בעייתית - שומרת כשרת שגם לא אוהבת דגים - קיבלה התאמה של התפריט לצמחוני והיתה מאושרת.

אין ספק שזה היה מאתגר לחלק מהאנשים, אבל אני שמח שעשינו את זה במתכונת הזו. לחלק מהם זו היתה הפעם הראשונה אי פעם לאכול ארוחת טעימות ולא לבחור מתפריט, או לפחות לבחור בין שתי אופציות כמו שזה באולמות אירועים, ומבחינה זו הרגשתי סוג של שליחות. מצד שני גם למי שחובב אוכל (אני! אני!!) היו לו כאן 3-4 מנות חזקות מאד.