ג'אנגו, האח הקטן של שילה (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר @, Saturday, November 20, 2021, 21:58 (לפני 59 ימים)
נערך על ידי Gרר, Sunday, November 21, 2021, 07:55

להזמין שבוע מראש לשישי בערב זה הכי ספונטאני אצלנו ומי היה מאמין שהאישה תמצא שני מקומות על הבר של ג'אנגו בשישי בערב בהתראה של שבוע מראש? אלת המזל כנראה היתה לצידנו.

ג'אנגו, האח הקן של שילה, פועל במקום שבו פעלה מסעדת מל ומישל. למרות העיצוב המחודש אי אפשר להתעלם מהדימיון, עם השולחנות המכוסים במפות לבנות והמדרגות לקומה השניה. המקומות שישבנו בהם על הבר היו ממש ליד השולחן שעליו אכלנו את הניוקי הפאריזאי האחרון שם. 

בדרך כלל אני משאיר ענייני תימחור לסוף, אבל הפעם אי אפשר שלא לפתוח במחירי היין המטורפים של המקום. למעט שתי כוסות חריגות באיזור ה-40 שקלים מחירי היין מתחילים מ-55 ש"ח לכוס ועולים מהר מאד צפונה לאיזור ה-70 ואפילו 80 לכוס, מחיר מטורף לחלוטין. גם הסטנדרד של 55 ש"ח לכוס מרגיש לי קצת גבוה, אבל 70 שקל? לכוס? לא מדובר במסעדת יוקרה עם מרתף של יינות נדירים. מדובר בבר יין שאמור לעודד את תרבות שתיית היין. אז צר לי ג'אנגו, אבל כוס של 70 שקלים אני אשתה מאאאאאדדדדד לאאאאאט כי בארוחה של פחות מ-3 שעות זה קצת מטורף להוציא 140 שקל על שתי כוסות יין. בבר יין אני מצפה למצוא לפחות ארבע אופציות באיזור ה-45-50 שקלים לכוס. זה לא מסעדה שמסתכנת על כל בקבוק שהיא פותחת. זה בר עם דגש על יין. בקבוק שייפתח - ייגמר אם רק יתומחר במחיר נורמאלי. 70 שקלים לכוס זה באמת מהיותר מוגזמים. 

ואם זה לא מספיק - אז מסתבר שהמדיניות המוצהרת באן של המקום זה שלא נותנים לטעום. גם לקחת 70 שקלים לכוס וגם לא לאפשר לטעום? אומר ברמיזה שבמקרה שלנו היתה חריגה מסויימת מהנוהל וטוב שכך כי בסופו של דבר כל אחד מאיתנו בחר ביין אחר. וזה כל העניין בבר יין, לא? לאלץ לקוח להמר על כוס של 70 שקל זו פשוט חזירות. אין לי מילה אחרת. 

עכשיו אפשר לעבור לאוכל. את הביקורת של בוב קראנו שעתיים לפני שהגענו למקום והאמת שהיא קצת הלחיצה. חלק לא קטן מהמנות שהוא בחר לא הצטיינו. אצלנו דווקא המצב היה יותר טוב. לא יודע אם זו שוב אלת המזל או העובדה שבחרנו מנות שונות מאלו שהוא לקח, אבל הסיכום יהיה הרבה יותר חיובי. 

פתחנו עם באן סרטן רך שיריון (49). מנה שבתפריט לא מומלצת לחלוקה. האמת שאם אתם בדייט ראשון אל תקחו אותה בכלל בלי קשר לחלוקה כי זו מנה שאי אפשר לאכול בלי להתחרע קצת. אבל האישה ואני חלקנו יפה מאד - שלושה וחצי ביסים נחמדים לכל אחד. לאישה הבאן היה קצת דביקי. לי לא הפריע. הסרטן בפנים כיכב במלוא מובן המילה. מנה שדפינטלי הייתי לוקח פעם נוספת.


מנה שניה - קנלוני כרישה ממולא בקישואים (48). פורצ'יני מאד בלט לאישה. ארטישוק ירושלמי בלט לי. עוד מנה מאד מאד טעימה. היה חסר לי לחם לניגוב, אבל הפעם לא הזמנו לחם. עם לחם הצלחת היתה חוזרת נקיה ישר לארון.


מנה שלישית - ריזוטו לובסטר (98) סלמי ומסקרפונה. אישית אני מעדיף ריזוטו יותר "דייסתי". כאן, כמו שאפשר לראות בצילום, זה היה אורז רטוב ולא ממש דייסה. אהבתי מאד את הטעם של הריזוטו. אהבתי מאד את הלובסטר. אני לא יכול להגיד שהחיבור היה לי מושלם. 


מנה רביעית - "שניצל" מוח עגל ברוטב עגבניות שרופות ופלפלים קלויים (74). המנה הכי פחות מוצלחת של הארוחה. השיחוק העיקרי הוא מרקם העניים של המוח בקונטרסט לקריספיות של הבלילה. ציון 10 על המרקם. הבעיה שבטעם הקונטרסט לא עובד טוב. הטעם של המוח מאד עדין ויוצא שהטעם של המנה שווה לטעם של הבלילה פלוס הטעם של הרוטב שהיה רוטב די בסיסי. בקיצור לא שהיה משהו לא טעים במנה אבל לא מנה שהייתי מדרג בצמרת המנות של המוח שפגשתי והייתי ממליץ לעשות עליה חושבים מחדש בכיוון של איך לעדן את יתר המרכיבים כך שזו תהיה מנת מוח ולא מנת בלילה ברוטב.


מבחינת שירות - לא נתקלנו באגרסיביות שבוב נתקל בה, אם כי גם אצלנו הברמן העדיף קודם כל לדבר על היין ורק אחר כך לעשות הזמנה של האוכל, ובהסתכלות אחורה התחושה היא שגם אם עידנו קצת את האגרסיביות - הגישה הכללית של המקום היא לדחוף לך כמה שיותר יין במחיר מופקע. מעבר לזה הברמנים היו נחמדים מאד. שאלו, התעניינו, והיו קשובים לכל בקשה. 

מהקינוחים של המקום לא ממש התלהבנו אז הפעלנו שוב את אלת המזל שתשיג לנו מקום בשילה ומזתבר שכשזה עובד - זה עובד. פעם ראשונה שאנחנו יושבים באיזור החיצוני של שילה ולמי שמעוניין בביקור מלא שם ולא בנישנוש ההמלצה החד משמעית היא לא לוותר על הבר. האיזור החיצוני חסר אוירה לחלוטין, עם תיאורה חזקה ו-feel של קפולסקי. היה קשה מאד להשיג מלצרים שם, ולא שחסרו מלצרים. ספרתי כמה וכמה פעמים מלצרית שעברה לידנו ופשוט התעלמה לחלוטין מניפנופי ידיים, קריאות נואשות וכל אמצעי קונבנציונאלי אחר להשיג תשומת לב. בישיבה בפנים על הבר לא נתקלתי בזה. 

הקינוח עצמו כבר אכלנו בעבר. קרם ברולה "קאריבי". הקרם ברולה - אין טענות. ברולה על פי הספר. טעים. קר. כיפי. כל הקאריביות שמסביב לא הוסיפה לי כלום. קוביות אננס שנזרקו עליו היו מבחינתי גימיק נטו. גלידת קוקוס שהבהלתי אותה לשולים של הצלחת - לא אוהב ששמים לי גלידה על שום מנה וואט סו אבר. גלידה זה דבר שנמס ומגיר נוזלים. לא שמים את זה על מנה. גלידה שמים בצד. בכל מקרה גלידת קוקוס - גם היא די אנמית עם נגיעת קוקוס עדינה מדי. לא תרמה כלום. לא ידוע אם האישה מסכימה איתי על זה...  אבל זו היתה ההרגשה שלי.


בוטום ליין.

שילה: המקום ממשיך להצליח בטירוף. שישי בעשר בלילה מפוצץ - כל הכבוד. מפרגן להם. אבל הכיף שם זה הישיבה על הבר. הישיבה במרפסת היא חוויה סוג ב'. 

ג'אנגו: מאזן של שתי מנות מבריקות. מנה אחת ככה ככה. ומנה לא מוצלחת - לא שם אותם ברשימת המקומות שאני ארוץ אליהם שוב. אם מחירי היין היו סבירים הייתי שמח לעשות שם סיבוב חוזר על יין ונישנוש של המנות המוצלחות יותר פלוס הימור על עוד מנה או שתים שסיקרנו אותנו ולא הוזמנו. אבל עם מחירי יין מטורפים ומדיניות יין שהרגישה כמו חזירות לשמה אני אודה לאלת המזל על השיחוק הפעם אבל ללא שינוי של הקונספט - ננצל אותה לטובת מקומות אחרים.


powered by my little forum