סרפינה, רמת אביב (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר @, Saturday, July 03, 2021, 19:09 (לפני 27 ימים)
נערך על ידי Gרר, Sunday, July 04, 2021, 22:04

לאחרונה אני עובר סוג של משבר כתיבה: כל הדיווחים שלי הם בסדר כאלה. הכל טעים. טעים. שירות טוב. סבבה. ואז עולה המחשבה אולי איבדתי את זה עם השנים. אולי בעקבות הקורונה, הפכתי לסוג כזה של אנשים, בדרך כלל מבוגרים, ש"יאללא מה זה כבר חשוב האוכל העיקר לצאת קצת מהבית". או, גרוע מזה, אולי התחילו לזהות אותי במסעדות? ב"שכן" הצליחו לזהות אותי. מזל שכתבתי עליהם חיובי אני בכל זאת אוכל שם פעם בשבוע. גם השף של תמנע התעקש שהוא מכיר אותי. כבר התחלתי לחשוב שאולי "שרפתי" את האנונימיות שלי ומסעדות נותנות עליי אקסטרה התאמצות, כמו שעושים, מן הסתם, לשגיא כהן או ניב גלבוע. אבל אז - אז הגיעה הארוחה בסרפינה. תודה לאל, i'm alive. 

לסרפינה הגענו במסגרת ארוחת הסבתות השנתית שלנו. מסורת של כמה שנים שבה במקום לשבור את הראש על מתנה ואז לשמוע "אוי באמת לא הייתם צריכים" אנחנו לוקחים את הסבתות לארוחה במסעדה. המסעדה נבחרה, בין היתר, בגלל שחוץ מאילוצי ההתאמה הרגילים נוספו גם אילוצי קורונה, בתקופה שהקטנה עוד לא יכלה לשבת בפנים, ולמרות שכרגע המגבלה לא רלוונטית השארנו את זה ככה.

בחרנו שתי ראשונות לחלוקה (ארנצ'יני וניוקי) ועיקרית לכל אחד, ואז, כמו במשימה באח הגדול (לא ראיתי מעולם פרק של הזוועתון, אבל בכל זאת קצת ידע כללי יש) המלצרית אילצה אותנו לבחור בין שתי אופציות. או לקבל כל עיקרית בנפרד, ברגע שהיא מוכנה, או לקבל אותן ביחד אבל אז, אמרה המלצרית, יש מצב שחלק מהן יצטרו לחכות ולכן יתקררו. אתם מוזמנים לקרוא את זה שוב. גם אנחנו היינו די בהלם.

האמת שכבר שנים שהאישה ואני עובדים בשיטה של "מנה מנה", והיו זמנים שהקונספט הזה היה חדשני ואיתגר חלק מהמסעדות, אבל שמסעדה תודיע מראש שעיקריות יצאו בשיטה של כל הקודם זוכה נראה לי שלא שמעתי מאז שהאדם הקדמון עבר משיטה של "קודם ראש השבט, אחרי זה המשפחה שלו ובסוף המשרתים" לשיטה המוזרה הזאת שכולם אוכלים ביחד. 

רק אחרי ויכוח (מנומס כמובן) עם המלצרית קיבלנו אישור מיוחד מהמטבח (!!!) שהם יוכלו לעשות את הבלתי יאומן ולהוציא את כל מנות הפסטה ביחד, ורק הפיצה של האישה תפתיע אותנו בהגעה מלכותית משלה כי אותה מכינים בטאבון. פייר אינאף. אפשר לגשת לראשונות.

ארבעה כדורי ארנצ'יני (44) בפני עצמם היו טובים מאד. מעטפת קראנצ'ית ומילוי טעים. הם הוגשו על רוטב, שבתפריט מכונה "ויניגרט עגבניות שרי צלויות" ומהמעט שיצא לי לטעום ממנו הוא הרגיש לי כמו רוטב רוזה שסבל מנגיעות מיותרות של נענע שעיצבנו את הקטנה (עם הביקורתיות שהיא הגיעה היום כמעט ונתתי לה לכתוב את הדיווח - איזה כיף לגלות שהחינוך לפיינשמקריות נותן פירות) והאמת שהפריעו גם לי. בגדול לא היה אכפת לי לאכול ארנצ'יני בלי רוטב, אבל אם אתם שמים רוטב אז שהוא יהיה בצורה כזו שאפשר יהיה להגיד שאכלת ארנצ'יני עם רוטב. כמו שאפשר לראות בתמונה הרוטב די נוזלי, ובכמות שהוא הוגש זה יכל להיות סבבה בשביל לנגב עם חלה. אבל ארנצ'יני מצופה זה לא חלה שסופגת רוטב דליל אז או שנותנים את הרוטב בקערית עמוקה או שמוותרים. במקרה של הרוטב הזה היה עדיף פשוט בלי.

הראשונה השניה היתה המנה המצטיינת של הארוחה: ניוקי פסטו (69). האמת שעם כל המסביב (מפטריות שימאג'י ועד כרוב שחור) אני לא יכול להגיד שהרגשתי את הפסטו, אבל הניוקי עצמם היו עשויים היטב, עם מרקם נכון וטעם עשיר. אגוזי לוז ושקדים הוסיפו קראנצ'יות נחמדה. מנה חיובית לגמרי שאפילו לקטנה הביקורתית כמעט לא היה מה להגיד עליה (חוץ מזה שהיה חסר לה קצת יותר חמיצות...)


קצת אחרי שסיימנו עם הראשונות הגיעה המלצרית עם מגש עמוס עיקריות. באמצע המשפט "של מי הפסטה ראגו", כשהיא בשיא האקרובטיקה של לייצב מגש עם ארבע צלחות ביד אחת, אל מול צלחת שנמצאת כבר בהנמכה לשולחן ביד השניה, היא גילתה ש... מסלול הנחיתה לא פנוי, כי לא אספו מאיתנו עדין את הצלחות של המנה הראשונה. ככה זה כשמכריחים מטבח להוציא חמש עיקריות ביחד. עם קצת עזרה מאיתנו וממלצרית אחרת שהיתה באיזור המנות נחתו לשולחן, אבל האירוע עצמו היה די מביך.

את העיקרית שלי, פפרדלה פירות ים (98) אני שמח שצילמתי כך שרואים את הצלחת כי זו צלחת שמגישים עליה לא מעט מנות שם. גם הניוקי וגם הפסטה ראגו מוגשות על אותה צלחות ואני חייב להגיד שהיא ממש לא מתאימה למנות של פסטה עם רוטב. פסטה זה משהו שדי מסובך טכנית לאכול אותו. צריך לגלגל אותה על המזלג. דברים זזים. דברים מתערבבים. חלק מהכיף גם זה לחטט בזה. לראות מה יש בפנים. להזיז. לבדוק. כשזה מוגש בצלחת עמוקה - יש לך את הקונטרה של הצלחת שעוזרת לכל התנע הזה (במחווה לסירס וזימנצקי תיפח רוחם) לא לעוף מהצלחת. כאן אתה כל הזמן צריך להיות מרוכז באיך הרוטב לא ימצא את דרכו לשולחן. חדשנות זה טוב, אבל יש דברים שלא צריך לסטות מהם. עיקריות מביאים ביחד. פסטה עם רוטב מגישים בצלחת עמוקה.

הדבר השני שלא התאים למנה, לדעתי, זו הצורה של הפסטה. אמנם ממה שאני זוכר מהביקור האחרון בשילה - גם שם פסטה פירות ים מוגשת כפפרדלה, אבל לטעמי פסטה דקה יותר כמו לינגוויני או פטוצ'יני, כמו בפסטה של הקטנה, שפירות הים יכולים קצת "לשקוע" בה, מתאימה יותר. גם הרוטב (שוב על הצד הדליל של ספקטרום הרטבים) לא החמיא במיוחד לפסטה. החלק החיובי במנה היו השרימפסים שהיו מצויינים ורק חבל שהוגשו בכמות מאד קטנה (2...) אבל כמנת פסטה, שבה אתה מחפש את הסינרגיה בין הפסטה לפירות ים זה היה אה... לא כל כך.


הפסטה של הקטנה היתה הרבה יותר מוצלחת. כנראה שפטוצ'יני פטריות (79) עם שמנת ופרמז'ן זה משהו שכמעט בלתי אפשרי להרוס. מנה די פשוטה, קצת כבדה, כפי שהזהירה המלצרית, אבל טעימה. הזכירה לי את ימי המשלוחים מ"ביג מאמא", שאתה יודע שאתה מקבל פסטה שהיא מספיק כבדה בשביל להספיק לך לשבוע אבל טעימה.

את המנה שהזמנתי לאמא שלי, פפרדלה ראגו, לא טעמתי. אני רק יכול להגיד שדרישות הסף של אמא שלי הן די נמוכות. אם היא מקבלת מנה שהיא גם חמה וגם לא חריפה זה כבר 80% עובר מבחינתה, ואם מה שהיה לה להגיד על הפסטה זה "לא רע" מתחמק כזה ואפילו לא לסיים אותה מהצלחת אז כנראה שגם הפסטה הזאת לא הצטיינה. וגם היא נפלה קרבן לצלחת השטוחה, ובצורה שהפסטה הוגשה, כששערות בקר בבישול ארוך, שזה משהו שבפני עצמו לא פשוט לחתוך אז על אחת כמה וכמה כשהן מחבקות חזק את הפפרדלה - היה די קשה לאכול את זה (האמת שההגשה הזו די הפתיעה אותי, הייתי בטוח שזה יגיע בצורה של בולונז)

האישה הלכה על כיוון אחר לגמרי מכולנו - פיצה וקרפצ'ו. הפיצה - לא צילמתי ולא טעמתי (לא מסתדר לי שילוב של פסטה ופיצה בארוחה אחת). את הקרפצ'ו (66) דווקא כן, ולא אהבתי. טעם הבשר הלך לאיבוד לגמרי במתקתקות/חמצמצות של הרוטב והמנה היתה הדגמה מעולה של איך להרוג קרפצ'ו. חבל, כי דווקא הבשר נראה עם הרבה פוטנציאל אם רק היו נותנים לו לדבר ולא מטביעים אותו.


ככל שהארוחה התקדמה היה יותר ויותר קשה לקבל שירות. כשכבר הצלחת לדוג מלצר שעברה בסביבה התשובה תמיד היתה "אוקיי, אני אשלח אליכם את המלצרית שלכם". רק בסוף הארוחה גילתה לנו המלצרית "שלנו", שבעצם היא כבר לא שלנו כי העבירו אותה לאיזור אחר. אז אם עשו לה רילוקיישן למה לא הצמידו לנו מלצרית חדשה. ואם המלצרית שלנו היא כבר לא ממש שלנו למה להמשיך ולהתעקש לשלוח אלינו את המלצרית שלנו שהיא כבר בעצם לא המלצרית שלנו? 

כך קרה שהמלצרית "שלנו" שהביאה לנו את תפריט הקינוחים לא שבה מעולם לשאול מה נרצה להזמין ממנו. בסוף ביקשנו את הקינוח ממלצר שהביא לנו את השאריות של הפיצה שביקשנו לארוז לטובת ארוחת הערב של הסבתא. האם הוא המלצר שלנו? כנראה שכן, כי הוא אמר אוקיי אני אזמין לכם. או שאולי לא - כי עד שהוא הגיע למחשב הוא שכח לרשום את ההזמנה והקינוח מעולם לא הגיע. בסופו של דבר ויתרנו על הקינוח, גם כשהוא הוצע כפיצוי, כי כמו שלמדנו מאינסוף מקרים, כשמתחיל בלאגן - עדיף לותר על פיצוי שמחכים לו אחר כך שעה ומתעצבנים עוד יותר. אז קיבלנו את החשבון והשארנו את אחד הטיפים הנמוכים יותר שיצא לנו לתת לאחרונה. 

רמת המחיר די אופיינית לתל אביב מודל 2021. רוב העיקריות באיזור ה 70-100 ש"ח שהרגיש לי בסדר לפסטות, קצת over לפיצות. החלל עצמו מעוצב ממש יפה. אקוסטיקה טובה עם מוזיקת אווירה שלפעמים קצת עצבנה. כנראה בשלב שהתחלנו לחכות למלצרים. הטמפרטורה בחלק מהזמן היתה גבוהה מדי. אני חושב שהיו אנשים שביקשו לכבות את המזגן כי בשלב כלשהו הורגש שהדליקו אותו שוב. מצד שני הדלתות לחלק החיצוני של המסעדה היו פתוחות, וביום לוהט כמו היום זה סתם הכניס חום מיותר. 

לסיכום...

יש לא מעט איטלקיות טובות בתל אביב ולכן אני לא רואה שום סיבה לחזור לסרפינה. לא היה בארוחה הזו שום דבר שיגרום לי ממש לרצות לחזור לשם. לא האוכל, בטח שלא השירות, ואפילו לא הלימונדה שלי שהיתה ממש מוצלחת. 


סרפינה, רמת אביב

מאת inבאלי @, Sunday, July 04, 2021, 17:10 (לפני 26 ימים) @ Gרר

די דומה לחוויה שלי בסרפינה לפני כמה שבועות.

מאילוצי זמן ומיקום קפצתי לשם עם חברה שהגיע מחו"ל וחלקנו פיצה "בקטנה".

הפיצה עצמה היתה לא רעה יחסית, אבל השירות היה נוראי כשכל דבר ביקשנו לפחות שלוש פעמים עד שקיבלנו, כולל החשבון.


סרפינה, רמת אביב

מאת Gרר @, Sunday, July 04, 2021, 21:59 (לפני 26 ימים) @ inבאלי

חבל. במסעדה שהיא חלק מרשת בינלאומית ציפיתי לפחות למינימום של שירות... אבל ציפיות זה רק לכריות כנראה.


powered by my little forum