סוף שבוע יום הולדת לאישה :-) (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר @, Sunday, December 15, 2019, 10:57 (לפני 1821 ימים)

:ribbon: רגע לפני שהשנה מסתיימת מגיע יום ההולדת של האישה. השנה מוקד החגיגות היתה ארוחה ב-OCD, וסביבה תפרנו סוף שבוע קצר נחמד בתל אביב.:closed_umbrella:




ארוחת בוקר בנורדיניו

מאת Gרר @, Sunday, December 15, 2019, 11:00 (לפני 1821 ימים) @ Gרר

את הבוקר פתחנו בנורדיניו, בית המאפים של קפה נורדוי. מקום קטן, עם כמה שולחנות ישיבה בחוץ, אבל איזו ויטרינה!! צילמתי אותה מבחוץ כדי שגם אתם תוכלו להתלבט באיזה סנדביץ לבחור.


בפנים יש בעיקר מתוקים. צילמתי גם אותם.


אנחנו התחלקנו בשני כריכים ושני קינוחים.


הכריך הראשון שמתי עליו עין עוד בויטרינה: כריך בייקון ואמנטל (18), הוגש בלחמניה שחוממה מעט והיה מוצלח מאד. הכריך השני הוזמן בעיקר בגלל שלאישה התחשק גם לטעום את הפרעצל שלהם. בתוכו היה שילוב של סלק וברי (18) והוא היה פחות מוצלח מהראשון בעיקר בגלל שהסלק לא היה מספיק מתוק. לפחות הפרעצל עצמו פיצה על זה. הנה הכריך הראשון במבט מקרוב:


הקינוחים - טארט אגסים ושקדים שהוסיפו קראנצ'יות. טעים מאד אבל לא יכל להתחרות במושחתות שאיתה סיימנו: פחזניות סנט הונורה. הוגשו ארבע כאלה עם קצפת מופלאה ולמי שמכור לסנט הונורה של הברסארי אני חייב להגיד שיש לנו יורש עצר חדש, בעיקר בגלל שהבסיס, שבדרך כלל הוא קצת קשה/צמיגי מדי בברסארי וכמעט אי אפשר לאכול אותו כאן היה בול במידה ונשבר ללא מאמץ מיוחד.

רשמנו פלוס גדול הנורדיניו. מאפיה כיפית שבלי ספק נחזור אליה לנשנש מאפים נוספים.

ארוחת בוקר בנורדיניו

מאת סבתא רות-רות, Thursday, December 19, 2019, 02:26 (לפני 1818 ימים) @ Gרר

גם אני הייתי בוחרת בכריך שבחרת ומוסיפה עוד אחד עם מורטדלה...

עראיס השומר (שם לא רשמי)

מאת Gרר @, Sunday, December 15, 2019, 11:03 (לפני 1821 ימים) @ Gרר

מקום שנתקלנו בו כבר בכמה ביקורים שלנו בשוק הכרמל ורק עכשיו יצא לנו לנסות. מדובר על כוך קטן ונטול שם ברחוב השומר, שמציע דבר אחד בלבד: עראיס. הצמד שמפעיל את המקום, חמודים ממש, מוציאים פיתות עם בשר בלי הפסקה. מחיר מנה - 20 שקלים. חצי מנה - 10 שקלים.

העראיס מוגש על צלחת עם קצת חסה וטחינה ומהמעט שטעמתי אהבתי מאד. טעמים טובים של הבשר עם הרבה בצל. פשוט וטעים.

עכשיו כשסגרו גם את הבורקס TLV וגם את הארפה אהובתי טוב לגלות שיש עוד אלטרטיבה לנשנש משהו קטן בשביל לסגור רעב בהתהוות.


מלון דריסקו

מאת Gרר @, Sunday, December 15, 2019, 11:10 (לפני 1821 ימים) @ Gרר

מלון דריסקו מוכר כיום בעיקר בזכות מסעדות גורג' וג'ון שבקומת הכניסה שלו. הוא נפתח לפני פחות משנתיים אחרי שיפוץ של כעשר שנים בבניין משוחזר שבו פעל בעבר מלון ירושלים, בשכונה האמריקאית-טמפלרית שהיא פנינה שרבים מפספסים אותה בגלל שהיא שוכנת בצמוד לדרך אילת המוזנחת, שבין תל אביב ליפו.


מצחיק לקרוא לאיזור על שם האמריקאים שגרו בו בקושי שנתיים עד שהבינו שעם בתי עץ מפורקים וטכניקות חקלאיות שמתאימות לארצות הברית אי אפשר להסתדר יותר מדי טוב במזרח התיכון. אבל הבניינים שהותירו מקסימים, בנוסף לאלה שהוסיפו הטמפלרים שקנו מהם את המקום, כולל כנסיה שבה זכינו לשמוע את תפילת "שמע ישראל" מבוצעת על ידי הקהילה הנוצרית של המקום בליווי נגינת עוגב שמסתבר שהוא מהגדולים בארץ, חוויה בפני עצמה. למי שנמצא באיזור של מתחם נוגה או התחנה מומלץ לעשות סיבוב קצר בשכונה, ולהיעזר בהסברים באתר של עירית תל אביב בלינק הזה. עוברים בקלות מתחנה לתחנה ושומעים את ההסברים בטלפון - נחמד מאד.

על צמד הבניינים שמרכיב את מלון דריסקו ההסבר אומר שהם מיועדים לפרוייקט מגורים יוקרתי. מאד משמח שפרוייקט המגורים המיותר לא יצא לפועל ובמקום זה קיבלנו את ההזדמנות ללון בבניין המשוחזר היפה. החדר שאנחנו קיבלנו היה בעליית הגג של הבניין הישן יותר, שבו פעלה בעבר מסעדת קרן. מי היה מאמין שייצא לי לישון בבניין עם חשיבות קולינרית כזו.

החדר היה רחוק מלהיות sound proof, אבל חוץ מזה, וזרם מים קצת חלש מדי, החופשה היתה ללא רבב. מסוג המלונות שנותנים לך להרגיש שגם אם תתקשר בשתים בלילה להזמין ליצן לחדר - הם ישלחו לך. כבר עם ההגעה, כשנשלחנו לבר להתפנק על כוס יין, הרגשנו ווייב טוב. זה המשיך עם עוגה שחיכתה לנו בחדר, מחווה ליום ההולדת. קוקטייל שפריץ פירות נחמד ב- happy hour של המלון, על הבר של ג'ורג' וג'ון, הבטיח שלא יתקוף אותנו רעב עד הארוחה ב-OCD.

גם ארוחת הבוקר של המלון מוגשת במסעדה. על הבר הונחה שורה ארוכה של סלטים וכמה פשטידות (גרטן תפו"א, פשטידת תרד ופשטידת פטריות). במרכז שולחן עם מאפים ולחמים. וכיוון שהמצב קשה בארץ אז לכל אורח מגיעה גם מנה חמה אחת מתפריט ארוחות הבוקר. זה מנהג שנתקלתי בו בכמה וכמה מקומות לאחרונה (גם במלון נורמן זה עובד ככה) והאמת שאני חייב להגיד שלדעתי זה too much. יש לכם בופה יפה - זה מספיק. לא צריך לדחוף בכח גם עוד איזה פרנץ' טוסט.


אם להיות ממש ביקורתיים, אז חלק מהמאפים היה ראוי להגיש חם או לאפשר לחמם. למשל קרואסון שוקולד שהשוקולד בתוכו הוא לא נוזלי אלא סתם קוביית שוקולד לא מומס. וגם בייגלה שנראה כל כך מפתה ומתגלה כקשה למדי זה מאכזב. אבל מעבר לזה, ארוחת בוקר נחמדה למישהו שמתארח במלון. לא הייתי טורח להגיע אליה באופן מיוחד.

האישה דוקא חולקת עלי בעניין הטו מאץ'. מבחינתה ככל שיותר מגוון יותר טוב ומקסימום מזמינים את האקסטרה מנה מהתפריט ולא מסיימים אותה. את המנה החמה היא ניצלה בעיקר כדי לקבל אקסטרה קינוח נחמד של פרנץ' טוסט שלא זכה לציון מושלם בעיקר כי היה חסר לה מייפל.


אחת הסיבות שבחרנו במלון הזה היה קרבתו ל-OCD. מרחק של 5 דקות הליכה. זה הביקור השלישי שלנו עד כה ב-OCD. הראשון היה ב-2016, זמן לא רב אחרי שנפתחה, ליום הנישואין שלנו, והדיווח על כך נמצא במנוע החיפוש. השני היה ביום ההולדת שלי, לפני כשנה וחצי, ולצערי הוא היה בין ההודעות שהתאיידו מאתר תפוז. את הדיווח הפעם אני מקווה שאף אחד לא ימחק כי ההשקעה בדיווח על ארוחה ב-OCD היא יותר מאשר על חמישה דיווחים רגילים ביחד.

OCD, סיבוב שלישי

מאת Gרר @, Sunday, December 15, 2019, 11:54 (לפני 1821 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Sunday, December 15, 2019, 15:18

תסלחו לי על פתיחה שאולי לא נראית קשורה לאוכל, אבל לפני הרבה שנים אחד החברים שלי רצה לעניין אותי במוזיקת ג'אז. כשהתייאש מהניסיון הלא מוצלח אמר לי: אתה תראה שעוד כמה שנים, כשתתבגר, תגיע בכל זאת לג'אז, התקדמות שנראתה לו טבעית מהאינדי/אלטרנטיב/פרוגרסיב רוק שהיו המחוזות העיקריים שהאוזניים שלי ביקרו.

אני לחלוטין לא הסכמתי איתו. הדיעה שלי היתה ונותרה שהעדפות מוזיקליות מאד קשורות למנטליות של הבנאדם, ויש הבדל מהותי בין רוק, שגם בגירסאות היותר אינטליגנטיות שלו עדין מכוון ל"קישקע", לבין דאנס שמכוון בעיקר לרגליים ובין שניהם לבין ג'אז שההארד קור שלו (להוציא בלוז וכמה תתי ז'אנרים) נתפס אצלי כמוזיקה שמכוונת בעיקר לראש. מישהו שמה שמדבר אליו במוזיקה זו עוצמות הרגש שמעביר הרוק יתקשה להתחבר למוזיקה שהיא אבסטרקטית מאד כמו ג'אז, והאמת שעד היום הדבר היחיד שאיכשהו אני אוהב בג'אז זה לשבת בפאב בניו אורלינס ולשמוע ג'אז בלייב. אבל זה בעיקר בזכות האוירה.

איך כל זה מתקשר לאוכל אני מבטיח להסביר בסיום, אבל בינתיים - OCD.

אחרי קרוב לארבע שנים שהיא פועלת לא צריך לתת יותר מדי רקע. לטובת החייזרים שאולי קוראים את הדיווח: רחוב תרצה ביפו. שף רז רהב, שעדין אפשר להתייחס אליו כאל שף צעיר. שני סרביסים של 18 איש כל פעם לארוחת טעימות שמבוצעת מול העיניים של הסועדים ומכילה למעלה מ-10 מנות יוצאות דופן.

לאנשים שרגילים כמונו להגיע למסעדה בסביבות שמונה וחצי, גג תשע, השעה של כל אחד מהסרביסים לא מושלמת. שבע זה מוקדם מדי. תשע וחצי קצת מאוחר מדי. בפעמים הקודמות בחרנו במוקדם. הפעם איתגרנו את הבטן במשימה לא קלה במיוחד של עיכול מנה עיקריות באחת עשרה בלילה. לא פשוט.

רז עצמו לא נכח בסרביס בשל נסיעה לחו"ל. החליף אותו הסו שף מתן, שאפשר לראות במרכז התמונה שצולמה בעת הכנת אחת מהעיקריות.


בתמונה הבאה, אגב, אפשר לראות את ההכנה של אותה מנה. שימו לב לרצינות על הפנים של כולם. אם לא הייתי מצלם את השולחן עם הצלחות והייתי נותן לאנשים לנחש במה מדובר רוב הסיכויים שהיו אומרים לי שאלו רופאים בעיצומו של ניתוח לב פתוח.


כמו שאפשר לראות מזווית הצילום - קיבלנו מקום מושלם, במרכז היציע שמשקיף על המטבח, אבל גם במקומות אחרים שישבנו בעבר היה אפשר לראות היטב את כל ההתרחשות. חוץ מזה בכל מקום לאורך הבר יהיה מישהו מהצוות שמרכיב איזושהי מנה בשלב זה או אחר של הערב, כך שבכל מקום מה-18 יש אקשן. עוד הסתבר לנו שהיינו הראשונים ב"סבב" לקבל כל אחת מהמנות. היה בזה יתרון שיכלנו לשמוע את ההסברים שקיבלנו פעם נוספת, אצל ה"שכנים", לטובת הפרטים של הדיווח. גם ככה אני אתנצל מראש על אי דיוקים שללא ספק יהיו בדיווח כי על כל מנה מקבלים לא מעט הסברים ובכל זאת באנו להינות ולא לנהל רישום מסודר.

הארוחה נפתחה במרענן חיך, שבחלק העליון שלו גרניטה קפואה עשויה מקלמנטינה ודלעת.


די התלבטתי אם להעלות את התמונה של מה שיש מתחת לגרניטה, כי איכשהו בצילום זה נראה קצת מוזר, כאילו ה"בפנוכו" נבהל קצת מהחשיפה הפתאומית שלו לאויר העולם אחרי ששברתי את הגרניטה שמעליו. אבל למען השלמות - ככה זה נראה:


המשחה - ג'לי ורמונט, ובין לבין חתיכות וגרעיני דלעת. קצת מריר. קצת חמוץ. אם הכוונה היתה להעיר את כל הסנסורים שבפה אז המנה המאד קרה הזו בהחלט עשתה את העבודה.

לאחר מכן הוגשו כמה צמדים של מנות ביס קטנות, כשבכל צמד יש קשר בין שני הביסים, לאו דוקא מבחינת הטעם, אלא יותר מבחינת חומרי הגלם ששימשו להכנת כל אחד מהחלקים. 

הצמד הראשון - טרטלט שעשוי משומר וחלפיניו. הוא הוגש כשהוא ממולא בפומלה אבל בגלל בעיתיות שיש לי עם אשכוליות ופומלות (כל מי שחי על סטטינים אמור להכיר את זה) במנה שאני קיבלתי הטרטלט מולא בשומר, ולכן אעדיף להשאיר את התיאור לאישה, שאכלה את המנה המקורית ללא שינויים.


בקערה השחורה שבתמונה הבאה: עוגת דניס ומעליה ג'ל של לימון וחלפיניו. מבין שני הביסים - זה היה אצלי הביס המנצח. מה ש"עשה" את המנה היה המרקם. כל מי שאכל קראב קייק, או משהו דומה, מצפה למרקם מאד מסויים וכאן המרקם היה משהו אחר לגמרי, כשל כדור פלאפל מאד עדין ודק, גם במילוי וגם בפריכות של המעטפת.

זה היה נורא מפתיע, אבל בגלל שהכדור היה די קטן (חצי מגודל של כדור פלאפל) יצא שעוד לפני שהבנת מה קורה זה נגמר ועשה חשק לעוד. זה הזכיר לי קצת פתיח בצקי מלוח קטנטן שהוגש ב"כתית", שגם הוא היה נגמר לי תמיד מהר מדי ומשאיר טעם של עוד. אני יודע שיש הרבה אוכל. אני יודע שחלק מהעניין זה להשאיר את הסועד עם סימני שאלה. אבל במנה הספציפית הזאת הייתי שמח בכל זאת לקבל שני כדורים ולא אחד, מצידי שעל כל אחד יהיה קישוט קצת אחר אם ממש חשוב למסעדה לא לשים שני כדורים זהים, אבל מה שחשוב זה שבניסיון השני אני אבוא מוכן למנה ואצליח להבין אותה יותר טוב. אפילו רמזתי למלצר שאם נשארו כמה כדורים אני אשמח לקבל. היא באמת נגמרה לי מהר מדי ויחד עם ההסתיגות הזאת אני חייב להגיד שהיא נרשמה כאחת המוצלחות בארוחה.


הצמד הבא - הורכב מתחת לאף שלנו והיה די מהפנט לראות את ההשקעה הרבה בצלחת אחת קטנה. שוב ושוב הטבח הוציא מכיס מיוחד בחלוק שלו את הפינצטה בשביל להרים את נתחי האינטיאס ומחזיר אותה חזרה למקום. מי בכלל ידע שיש כיס מיוחד לפינצטות? ושוב פעם הוא צורב לאינטיאס את הבטן עם ברנר. ושוב פעם יוצקים קצת מהבקבוק הזה וקצת מהבקבוק השני ומסדרים את העלים. עבודת נמלים כפול שמונה עשרה צלחות, שזו התוצאה שלה:


המנה, כאמור, סשימי אינטיאס עם פרוסות של ארטישוק ירושלמי. ברוטב - שמן של רשאד, שבהסבר "החליקו" את התיאור שלו כאילו שהעשב הזה, ממשפחת החרדליים, צומח בגינת החצר של כל בית ואנחנו אמורים להכיר אותו. במנה מסוג זה יש ציפיה אינסטינקטיבית לחמיצות שתאזן את הטעם של נתחי הדג. כאן היה באמת טעם חמצמץ לשמן (נראה לי שאצל האישה - אשכולית ואצלי אולי הוסיפו ליים, אבל אני ממש לא בטוח לגבי המקור של החמיצות) אבל בגלל שהרוטב היה דליל יחסית הוא לא ממש התחבר למנה וכך יצא שכשטעמתי את הרוטב בנפרד בכפית הוא היה סבבה, אבל כשטעמתי את הכל ביחד החמיצות של הרוטב לא "נדבקה" למנה.

אני גם חושב שאם היתה מוגשת מעט יותר קרה זה היה עוזר לחדד את הטעמים. כך שבסופו של דבר אהבנו מהמנה בעיקר את האינטיאס עצמו, דג שתמיד כיף להרגיש את הבשרניות שלו, אבל כמכלול היה כאן משהו מפוספס מבחינתי.

החצי השני - טוויל דק של ארטישוק ירושלמי ומעליו הבטן של האינטיאס שאותה צרבו בברנר. דווקא כאן - הכוכב היה הטוויל, שהיה ממש טעים, והאינטיאס לא כל כך הרוגש.



את הביס הבא שכחתי לצלם אז נאלצתי לצלם אותו מרחוק, כשהוגש לזוג אחר, ולכן התמונה מטושטשת קצת. חבל, כי זו היתה אחת ההברקות של הערב: סלייס של קולרבי כבוש ובתוכו מילוי (הטבחית אמרה סלט, אבל קצת קשה לי למתות את המילה סלט לתיאור של כמות מזערית שהקולרבי יכל להכיל) אז סלט, או מילוי של סרטנים אגסים וג'ינגר. הפעם הטמפרטורה היתה נכונה, קרירה בצורה שמאד החמיאה למנה, והשילוב של הטעמים היה מהמם ושוב עשה חשק לעוד אבל דווקא כאן זה היה בסדר להגיש ביס אחד כי הטעמים הגיעו ישר על ההתחלה וההנאה מהם היתה שלמה.

גם את החצי השני של המנה לא צילמתי, אבל דווקא היא היתה המנה היחידה במהלך הערב שלא היתה לטעמנו. היא הוגשה בקערה. סלט קטן של ג'ינג'ר עם קרם של דלעת ואגסים שהלך לאיבוד בציר של דלעת וסרטנים שנמזג מעליו לתוך הקערה. לציר היה טעם מריר לא נעים, שלשאלתנו נבע מהסרטנים ששרפו אותם במכוון. אנחנו לא היחידים שהמרירות של הציר לא נעמה להם. שמענו את זה גם מזוג נוסף שישב לידנו. המרירות הלא נעימה הזו השתלטה על המנה ולא איפשרה להנות ממנה וזו גם היתה המנה היחידה שלא סיימנו.

את המנה הבאה לא יכלתי שלא לצלם. אחת המנות היותר יפות שפגשתי. ממש לקחת ולשים על המזנון בסלון בתור פסלון קטן. מיץ סלק מיובש עם קרם של שאלוט שרוף ובורי כבוש. המנה לא רק נראית טוב אלא היתה אחד מהביסים המושלמים של הארוחה. את המתקתקות של השאלוט אני מאד מחבב באופן כללי והחיבור שלה עם הסלק המיובש שהדרך היחידה לתאר את זה למישהו שלא טעם זה ככה. מכירים את הסלטים האלה של "קישוא בטעם כבד"? אוקיי. עכשיו תדמיינו חטיף במבה שיש לו טעם כזה ויחד איתו משחה בטעם של בצל. מסובך, אבל ממכר.


המנה הזו חתמה את פרק הביסים. לאחריה הוגש לחם מחמצת עם "בווריה" של תפוחים וריבת סלק. הלחם - מאד מאד טעים. את רובו אכלתי מבלי למרוח עליו כלום. לגבי הקרם תפוחים שהוגש לצידו, אם הכוונה היתה למרוח אותו על הלחם אז לא הבנתי את כוונת המשורר. ה"בווריה" הזו היתה טעימה מאד בפני עצמה אבל לא הסתדרה לי כממרח. לא במרקם שלה שלא היה מספיק סמיך או שומני, כיאה לממרח, ולא בטעם שהיה עדין יחסית בשביל הלחם הדי מחוספס. אז אכלתי את הלחם בנפרד. את הקרם בנפרד. אהבתי כל אחד בנפרד. על החיבור ביניהם צריך, לדעתי, לעשות מחשבה מחודשת.

העיקרית הראשונה - פורל אדום שבמהלך ההכנות על המנה היינו בטוחים שהוא מוגש עם פסטה רחבה, כי הטבחים כל הזמן הניחו דפים רחבים שנראו ממש כמו דפי פסטה. ההפתעה הגדולה של המנה הזו היתה שהדפים האלו בכלל לא היו מבצק אלא מתפוח עץ.

החמצמצות שלהם מאד התאימה לדג, ואם באינטיאס היתה חסרה לי החמיצות כאן ה"דפים" עשו את העבודה בצורה מושלמת. עוד היתה במנה קציפה של תפוחי אדמה, כרישה ובצל ירוק. היו גם כדורים של תפוחי עץ. ולמעלה האלמנט הקראנצ'י, עשוי מתפוח אדמה. כל ביס היה טיפה אחרת, בהתאם למה שעלה מהצלחת, וכל מרכיב נתן משהו קצת אחר למכלול. הדיסוננס של ה"זה לא פסטה זה פאקינג תפוח!" עבדה לאורך כל המנה, ואם במנות של הביס תסכל לפעמים שאלמנט הפתעה נגמר מהר מדי אז כאן דווקא המנה "גדלה" אצלי תוך כדי אכילתה וגם היא נרשמת אצלי כאחת המנות הגאוניות של הערב.


במנה הבאה היו שתי הפתעות. הראשונה - ריזוטו שבכלל לא עשוי מאורז אלא בעיקר מקולרבי. לאישה קצת הפריע המרקם של הריזוטו שהיה פחות דייסתי ממה שבדרך כלל מקבלים בריזוטו. לי זה לא הפריע בכלל. ההפתעה השניה - רוטב חמאה לבנה שהנקודות האדומות שלו הם מזן מיוחד של ליים, שנתן לרוטב אלמנט של חמיצות שמאד לא אופיינו בריזוטו אבל דווקא בשבילי החמיצות הזאת "עשתה" את המנה שבאופן מפתיע גם ממש לא היתה כבדה כמו שאפשר היה לצפות.


את העיקריות חתם חזה של ברווז, שעשה את כל הדרך למסעדה מכפר ברוך בעמק יזרעאל. הרוטב מתבסס על גזר ונעשה בטכניקה קוריאנית, אבל כבר הייתי כבד מדי כדי לקלוט את הפרטים. השמחה העיקרית שלי עם הרוטב היו שובן של לחמניות הפארקר האוס המעולות, שבארוחה הראשונה שלנו הוגשו כמנת לחם וכבר אז חשבתי שהן הרבה יותר מתאימות לניגוב של רוטב והנה ניתנה לי ההזדמנות להוכיח את זה. 

בקערה בצד הוגש רייט של ברווז עם קרם כרישה, קציפה של גזר, ומרכיבים נוספים שהכבדות שלי, כאמור, הקשתה עלי לעקוב אחר כולם. זו היתה המנה היחידה בארוחה שהיתה מעט חריפה והאמת שמאד אהבתי את זה. קצת היה חשש שיהיה בעייתי לחזור מהחריפות שלה לעדינות של הברווז אבל האמת שהיא דווקא נתנה קונטרסט טוב לחזה.


לפני המעבר לקינוחים הוגשו "פחזניות" של גבינת כבשים עם עשבי תיבול. סיום נחמד לחלק המלוח של הארוחה.


הקינוח הראשון - סורבה של דבש מקורמל כשהשברים למטה עשויים מג'ינג'ר. ה"עיניים" האדומות מלמעלה הן מאשכולית אדומה, שאצלי מן הסתם לא הוגשו. אהבתי את העדינות של הסורבה אבל היה חסר לי משהו שישבור אותו וזה מן הסתם היה התפקיד של האשכולית האדומה אבל לצערי אצלי זה היה חסר אז אולי האישה תוסיף על זה בתגובות כי היא אכלה את המנה בגירסה המקורית שלה ואהבה מאד.


הקינוח העיקרי מלמטה למעלה - קרם של ליים ומנטה. עוגה שלמיטב זכרוני עשויה בוטנים וג'ל תמרים. ה"ספוג" מלמעלה היה עשוי ממרכיב שנתנו לנו לנחש ולכן לא אכתוב כאן כדי לא להרוס לאחרים את ההפתעה. קינוח מאד לא שגרתי, מעניין ומיוחד, אבל מאד מאד לא "מתחנף".

לסיום הוגשה צלחת מתוקים. שני סוגים של מרמלדות. אהבתי מביניהן את הקלמנטינה דלעת (סגירת מעגל לפתיח של תחילת הארוחה). גם הארטישוק שכיכב בארוחה השתתף. הורוד אלו קוביות מרשמלו. ועוד היו כאן "מקופלת" משוקולד מריר. סיום שנאמן למסורת של הגשת פטיפורים בסיום הארוחה שנתקלנו בה בכמה וכמה מסעדות (בולי בניו יורק, למשל) וזה תמיד נחמד לסיים ארוחה עם כמה ביסים קטנים כאלה.


הארוחה לוותה בהסברים של הטבחים, ובנוסף קיבלנו דף עם התקציר המנות שהוגשו. ולמרות ההסברים בכתב ובעל פה אני שוב אתנצל אם נפלו טעיות כלשהן בתיאור המנות. הארוחות ב-OCD בהחלט מאתגרות את המשימה של כתיבת הדיווחים אבל הלואי כל יום לכתוב על ארוחות כאלה. אלמנט מלחיץ נוסף הוא הידיעה שרז, להבדיל משפים של הרבה מסעדות אחרות שחיים במנותק מהרשת, נוהג לקרוא דיווחים וזה קצת מלחיץ לחשוב שאולי תיאור של מנה כלשהי הוציא אותך מטומטם, אבל אני בכל זאת סועד מן השורה ולא מבקר מקצועי אז תצטרכו לסלוח לי.

מחיר הארוחה - 370 שקלים. אם מוסיפים לזה יין או שתיה אחרת וטיפ - מגיעים די בקלות ל-1000 שקל לזוג. מהארוחות היותר יקרות שמוגשות כיום בארץ אבל מאד סביר בעיניי בהתחשב בתמורה ובעובדה שכל ההשקעה מכוונת ל-36 מנות בערב.

ועכשיו, אחרי שאכלנו ושילמנו אפשר לחזור למוזיקה. בלי לקחת את זה יותר מדי ברצינות (בכל זאת תובנות שעלו בראש תוך כדי הליכה למלון על בטן מלאה בשעת לילה מאוחרת) אפשר לעשות הקבלה מסויימת בין סגנונות של אוכל לסגנונות של מוזיקה. כך, למשל, ארוחה של חומוס ושיפודים זה המוזיקה המזרחית של האוכל. מוזיקת פופ זה כל הרשתות של הפאסט פוד. מסעדת סטייקים ייצרית אפשר להקביל למוזיקת רוק. אולי אפילו רוק כבד. ואם הייתי צריך להסביר את OCD למי שאף פעם לא אכל שם הייתי אומר ש-OCD זה הג'אז של האוכל, וזאת משתי סיבות.

דבר ראשון - בדומה למה שהחבר אמר, שאמנם לא הסכמתי ביחס למוזיקה אבל באוכל זה שונה. כדי להעריך את OCD צריך להגיע אליה עם קילומטראז מסויים של ניסיון קולניארי. את מי שמבקש ממני המלצה למסעדת השף הראשונה שהוא יבקר בחים הייתי שולח לסבב ארוך של מסעדות בארץ ואפילו בעולם לפני שהייתי שולח אותו ל-OCD, בדיוק כמו שמישהו שמבקש ממני המלצה ראשונית למוזיקה יותר מתוחכמת ממה ששומעים ברדיו לא הייתי שולח להתגלח על the lamb lies down on broadway של ג'נסיס או לאחד האלבומים הפסיכדלים המוקדמים של פינק פלויד, שגם לי רובם נשמעים די קקופונים. אם כבר אז ל-Dark side of the moon ה"נגיש" יותר.

בלי point of reference ללא מעט חומרי גלם וטכניקות בישול, ארוחה ב-OCD יכולה להיות גם חוויה מאד מבלבלת, וגם יש את העניין שבלי שטעמת סלק בחמש צורות הכנה סטנדרטיות ואתה מכיר את הטעמים והמרקמים שלהם אתה לא יכול להעריך את הבמבה סלק מיובש שהוגש ב-OCD. אתה תאכל את זה ותגיד - אוקיי. יופי. אבל מה הפואנטה? כך שביקור ב-OCD דורש בגרות מסויימת כדי גם להיות מסוגל להעריך את מה שמגישים שם וגם להנות ממנו.

דבר שני - ברוב מסעדות השף הסטנדרטיות ניכר ניסיון לתת לסועד wow factor מוחשי ובועט בטעמים כבר מהביס הראשון. אמנם מכוונים גבוה, גם בטכניקות, גם בחומרי הגלם וגם בשילובים, זה כבר מוזיקת רוק יותר מתוחכמת מאשר סתם לאכול סטייק או המבורגר טוב, אבל עדין יש מאחרי זה כוונה שכבר בביס הראשון תקבל חזק על הלשון את החיבור טעמים שהשף רצה ליצור.

בחלק די גדול המנות שאכלנו ב-OCD אין את ה-wow factor המיידי הזה. היו מנות שכן, אם זה בקולרבי הכבוש ששם שילוב הטעמים ישר הציף את הפה (ולכן כתבתי שלהבדיל מכדורי הדניס - ביס אחד הספיק). היה את זה בפחזניות שסיימו את החלק המלוח והציפו את הפה בטעם החזק של הגבינה ועשבי התיבול שעשה מאד נעים בפה. היה את זה, במובן מסויים, גם בפסלון של הסלק המיובש.

אבל ברוב המנות ה"קטע" של המנה מגיע מאד במרומז. בתחכום עדין מאד, שלפעמים קצת מתסכל כשזה נגמר מהר מדי עוד לפני שהספקת לגמרי לעכל את הרעיון של המנה, ובמנות הגדולות יותר ההבנה וההנאה מהמנה מתפתחים תוך כדי אכילת המנה ולא ב-wow מרוכז מיידי על הביס הראשון. העניין הזה לכוון קצת יותר לראש של הסועד מאשר לתת "בעיטה" חדה בבטן הוא הסיבה שבדרך למלון צצה לי מישום מקום ההשוואה להנאה ה"שכלתנית" שיש ממוזיקת ג'אז, בשונה מההנאה המאד מיידית של מוזיקת הרוק, מתוכחם ככל שיהיה.

אחרי כל פרשנות הרש"י הזו אפשר להגיע סוף סוף לשורה התחתונה.

הארוחה ב-OCD היא חוייה. לשמחתי, בשלוש הפעמים שהיינו שם מדובר על חוויה מאד מוצלחת. חלק לא קטן בחויה זה האופי של המסעדה, עם הצפיה המהפטנת בתהליך המדוקדק של הכנת המנות, חלק מהן ממש מתחת לאף שלך, וההסברים הארוכים של הצוות על כל מנה ומנה. חלק לא פחות חשוב מזה היא ההנאה מהאוכל עצמו, אבל עם הסתייגות שחייבים לכתוב: שזה לא יתאים לכל אחד.

דרישות הסף, כאמור, זה להגיע לשם עם ניסיון יחסית עשיר במטבחים אחרים. אבל מעבר לזה - זו היכולת להנות גם בלי לקבל wow מאד ברור ומוחשי על הלשון אלא בצורה יותר מרומזת, עם הרבה סאב קונטקסט, מה שדורש לא מעט סבלנות מצד הסועד, וגם הנכונות להבין שחלק מהמנות ישאירו תסכול מסויים מכך שהמנה תיגמר לפני שהצלחת לפענח את כולה.

מי שחובב אוכל ומאמין שהוא יכול להנות גם תחת ההסתייגויות האלה ועדין לא היה ב-OCD - שיטוס לשם! אבל לא ישר למסעדה, כי צריך להזמין מקום, אלא לטלפון הקרוב כדי לשריין מקום.

בכל דיווח אני מאחל למסעדה אריכות ימים מופלגת, כי תחליף למה שהיא מציעה - אין כל כך בארץ. אני מאד מקווה שהדיווח הזה יעזור למי שמגיע לשם בפעם הראשונה לקבל את המיינד סט המתאים כדי להנות ממנה עד הסוף, שזה בעיקר: לא לצפות להפגזה של טעמים ולתזמורת כלי נשיפה בכל מנה אלא ל... טוב נו, עכשיו אתם כבר יכולים להשלים את המשפט בעצמכם: לג'אז שהוא קצת יותר אבסטרקטי.

אבל עם המיינד סט הנכון ועם הרבה הרבה סבלנות ואורך רוח, הארוחה ב-OCD נותנת חווייה אוכל מאד מאד מיוחדת ומהנה בדרכה הייחודית שלה, והיא מומלצת בחום!


יופי של דיווח וצילומים.

מאת סבתא רות-רות, Thursday, December 19, 2019, 02:22 (לפני 1818 ימים) @ Gרר

קראתי היטב את סוף הדיווח עם הטיפים למי זה מתאים ולמי לא. ובכן, למרות קילומטראז' נכבד של אכילה בארץ ובחו"ל, במסעדות מקומיות וממושלנות, לא נראה לי שאתחבר לסגנון הזה. אבל זה אני. גם למוליקולרי לא התחברתי והנה, הוא דעך כפי שצץ. פעם הגדרתי זאת לעצמי שאני מעדיפה אוכל אמיתי ולא מנות מפונפנות. גם מכתית לדוגמה, לא התלהבתי. 

אבל - שמחה שנהניתם ומזל טוב.

אגב, חלק מהפיסקאות יצאו כג'יבריש [אותיות משמאל לימין]. נסה לתקן לטובת המאמץ הרב שעשית.

ולסיום, שאלה. האם המילה רייט ברווז הופיעה בדף הפירוט שקיבלתם בסוף? כי זה ממש לא רייט. נראה כמו סוג של גרבלעך...[שומן ברווז מטוגן].

יופי של דיווח וצילומים.

מאת Gרר @, Thursday, December 19, 2019, 11:28 (לפני 1817 ימים) @ סבתא רות-רות

> למרות קילומטראז' נכבד של אכילה בארץ ובחו"ל, במסעדות מקומיות וממושלנות, לא נראה לי שאתחבר לסגנון הזה.

במתמטיקה קוראים לזה תנאי הכרחי אבל לא מספיק :-) זה שהכרחי להגיע עם ניסיון לא אומר שכל מי שיש לו קילומטראז' כזה יהנה שם. יש עוד תנאים נוספים וכמובן שהעדפה אישית חלה על כל מקום.

> גם למוליקולרי לא התחברתי והנה, הוא דעך כפי שצץ.

המולקולרי אולי ירד מהבמה כסיגנון שאפשר להשתית עליו ארוחה שלמה אבל הטכניקות השונות נטמעו היטב ויש המון מסעדות שמשלבות את הטכניקות האלה לצד טכניקות קלאסיות יותר ואני חושב שזה נכון לכל אידאולוגיה, לא רק בבישול. כל אידאולוגיה מתחילה בשחור ולבן ובסופו של דבר מה שנשאר ממנה זה רק מה שהצליח להשתלב עם המציאות עצמה. בכל מקרה OCD היא האחרונה שאפשר להגיד עליה שהיא ממוקדת מדי. דווקא שם נעשה שימוש בהמון חומרי גלם והמון טכניקות בישול וזה ממש לא מקום שהוא one trick pony.

> אני מעדיפה אוכל אמיתי ולא מנות מפונפנות. גם מכתית לדוגמה, לא התלהבתי. 

אני מאד מסתייג מהאמירה שהאוכל בכתית או ב-OCD הוא "לא אמיתי". מה לא אמיתי בו?!!?! ממתי רק הפשוט זה אמיתי?!?! אני דווקא מאד מכבד אנשים שמשקיעים המון מאמץ בלימוד שקדני של חומרי גלם וטכניקות בישול מכל רחבי הארץ והעולם ומנסים להשתמש בהם בצורה קצת אחרת. אוכל זה לא משהו שקופא על השמרים. כמו כל תרבות אחרת הוא מתפתח ומתקדם כל הזמן על ידי אנשים שיונקים מהעבר אבל גם יוצקים את העתיד. אם כבר לא אמיתי זה כל מיני חאפרים שבלי להבין שום דבר בבשר פותחים לך מסעדת שיפודים או חבר'ה צעירים שחזרו מהטיול של אחרי הצבא במזרח ומרגישים מספיק בטוח לפתוח רשת של מסעדות סושי.

> אגב, חלק מהפיסקאות יצאו כג'יבריש [אותיות משמאל לימין]. נסה לתקן לטובת המאמץ הרב שעשית.

ראיתי את התופעה הזו כבר כמה פעמים בזמן שהסתכלתי על ההודעה בטלפון הנייד. זה כל פעם מופיע לי בבמקום אחר. וכל פעם שאני בא לבדוק את זה הכל נראה תקין. מבאס אבל אין לי מושג למה זה קרה. אם אבין למה זה - כמובן שאתקן.

> האם המילה רייט ברווז הופיעה בדף הפירוט שקיבלתם בסוף? כי זה ממש לא רייט. נראה כמו סוג של גרבלעך...[שומן ברווז מטוגן].

אני יכול רק לצטט את רז עצמו, שקרא את הדיווח ושאלתי אותו עד כמה דייקתי בפרטים. התשובה שלו היתה "הכל די קרוב לדיוק". אז יכול להיות שגם בנוגע לרייט זה רק קרוב לדיוק ולא ממש הדיוק :-) אבל יותר מדוייק ממה שכתבתי אני לא יכול להביא... בכל מקרה יפה שהוא כן קורא דיווחים ואפילו מודה על הדיווח להבדיל מיותר מדי שפים שחיים להם על הפלנטה שלהם.


יופי של דיווח וצילומים.

מאת סבתא רות-רות, Thursday, December 19, 2019, 21:47 (לפני 1817 ימים) @ Gרר

כשכתבתי 'אוכל אמיתי' לא התכוונתי בהכרח לאוכל פשוט. יש אוכל שאינו מנות מפונפנות והכנתו קשה פי כמה גם היא תוצאה של ניסיון מצטבר של מאות שנים ולא ניסיון להרשים עם "יציאה". אבל באמת, אין לי כוונה להיכנס לוויכוח בנושא. כל אחד והחוויות שלו והעדיפויות שלו והטעם שלו.


אשר לג'בריש - אחרי שכתבתי לך זאת, שמתי לב שזה הסתדר בפסקאות אחדות והתחרבש באחרות. 


אשר לרייט - זה חד משמעי אינו רייט. ואם צחי קורא פה, כדאי שיידע. רייט זה ממרח בשרי העשוי מבשר הברווז או כל בשר אחר הטחון עם השומן שלו. סוג של פטה, אבל עשוי מבשר ושומן ולא מכבד כלשהו. אבל הוא בחברה טובה - גם מושיק רוט פולט הרבה טעויות במשחקי השף. הלוואי והיו מתעמקים קצת יותר ....


ולסיכום, בלי קשר לחילוקי הדעות, הדיווחים שלך מצויינים, כרגיל. חבל שהפורום הזה לא התרומם. 

מי זה צחי?

מאת Gרר @, Friday, December 20, 2019, 11:30 (לפני 1816 ימים) @ סבתא רות-רות

אם הכוונה לשף שמו רז רהב, ובוא נשים דברים על דיוקם: אם נפלה טעות - הטעות היא שלי, לא שלו. תסמכי עלי: הוא מתמצא בחומר. מאד מצמצא. אבל צריך להבין דבר חשוב בנוגע לדיווח: התפריט שרשום על הדף שמקבלים בסוף הארוחה מכיל רק את שמות המנות. ומילא אם היה לי דווח נוסף שיכלתי להשוות איתו - כאן אפילו את זה אין לי. אז כמעט כל הדיווח מגיע קצת מזכרון שלי, מזכרון של האישה וקצת מוידאו שצילמתי תוך כדי חלק מההסברים ובקושי אפשר לשמוע כי יש מלא רעש מסביב. עבודת נמלים קשה שלקחה לי שעות (רציני לגמרי) לשחזור. וכמו שכתבתי מראש - כל טעות היא עלי. לא על המסעדה.

רייט אכלתי לא מזמן בברוט כך שאני מכיר את זה היטב, אבל ב-OCD אני אף פעם לא מחפש דימיון מוחלט ולכן את אשר זכרתי מההסבר - כתבתי. השף לא נכנס לפורום על בסיס קבוע אבל שלחתי לו שאלה ואני מקווה שיענה ויבהיר את הנקודה.

נקודה אחרונה בקשר לפורום: היחס שלי אליו כיום, לאור הפעילות בקבוצת הפייסבוק, הוא כאל בלוג שפתוח לציבור. אני מעדיף לכתוב בו כי הוא יותר נוח לי מבחינת השיבוץ של התמונות. לא אוהב שהתמונות בסוף כמו בפייסבוק. הרוב מעדיפים דווקא כן את הפייסבוק ומה שחשוב זה שכל מה שנכתב בקבוצה שלנו מגיע למנוע החיפוש ולא הולך לאיבוד ברצף האינוספי של הפייסבוק כמו בקבוצות אחרות. כך שגם זה לטובה. וכל מי שרוצה להשתמש בפורום הזה במקום לפתוח ולנהל בלוג אישי - מוזמן כמובן. מבחינתי פחות חשובה המדיה שבה אני קורא את הדברים העיקר שאפשר לקרוא דיווחים של אנשים ולמצוא אותם לאחר מכן במנוע החיפוש.

שבת שלום שתהיה, אם תהיה לי תגובה של השף - אביא אותה כאן.



מי זה צחי?

מאת סבתא רות-רות, Saturday, December 21, 2019, 20:12 (לפני 1815 ימים) @ Gרר

אכן טעות שלי. התכוונתי לרזי. אשמח לשמוע את תגובתו.

אוקיי אז הגיעה התגובה.

מאת Gרר @, Sunday, December 29, 2019, 18:37 (לפני 1807 ימים) @ סבתא רות-רות

א. זה אכן רייט, לא טעיתי.

ב. יש מצב שהניסוח שלי הטעה אותך. כתבתי שהכבדות שלי הקשתה עלי לעקוב ולזכור אחר כל המרכיבים. כאמור הכבדות היא שלי לא של הרייט, לא כתבתי שהרייט עצמו עשוי מכבד :-)




אוקיי אז הגיעה התגובה.

מאת סבתא רות-רות, Wednesday, January 08, 2020, 23:06 (לפני 1797 ימים) @ Gרר

בתמונה שצירפת אין שום דבר שדומה לרייט. אין קשר לכבד אלא לדרך ההכנה. רייט הינו ממרח ולא חתיכות שומן ברווז מטוגנות. אין כל דמיון ומכאן אין קשר לאסוציאציה אפילו. אולי טעית בתמונה המצורפת?

אוקיי אז הגיעה התגובה.

מאת Gרר @, Sunday, January 12, 2020, 17:55 (לפני 1793 ימים) @ סבתא רות-רות

אומר שוב: בשום מקום בדיווח או בתגובות לא נכתב שום דבר שקושר רייט לאבר הפנים המכונה כבד. לא יודע למה את חוזרת שוב על הקשר הזה שאף אחד בכל השירשור הזה לא טען שיש קשר ביניהם. ההבדל מובם גם לי גם לך וגם לשף. 


באשר למנה הספציפית הזאת, נראה לי שהשאלה תישאר פתוחה, אלא אם מישהו אחר ידווח על המנה הזו במקום אחר. אני לא יכול לבאר מעבר למה שכבר כתבתי. לא נורא. מאמין שנוכל להמשיך בחיים גם ללא תשובה :-)

לא הזכרת את הכבד. אני הזכרתי

מאת סבתא רות-רות, Sunday, January 12, 2020, 19:01 (לפני 1793 ימים) @ Gרר

כשניסיתי להסביר את ההבדל בין פטה לרייט, ובזה נסגר מבחינתי נושא הכבד ואתה זה שחוזר אליו כל פעם.

מבחינתי השאלה לא נשארה פתוחה אלא סגורה לגמרי - אין קשר ואין דמיון לרייט. באותה מידה אפשר היה לקרוא למנה בכל שם אחר שאינו קשור לכלום.

אבל אתה צודק - זה באמת לא חשוב. 


powered by my little forum