אגם גארדה + ונציה, 2019 (המלצות חו'ל)

מאת Gרר @, Friday, August 30, 2019, 17:20 (לפני 23 ימים)
נערך על ידי Gרר, Friday, August 30, 2019, 18:27

את החופשה השנתית שלנו עשינו השנה באגם גארדה עם בונוס של ונציה, משם חזרנו לארץ. פעם ראשונה שלנו באיזור של האגם הזה, והיה מוצלח מאד. התגוררנו בדירה מעולה בקרבת סירמיונה, משם די מהיר להגיע לרוב האטרקציות, למעט החלק הצפוני של האגם שהקדשנו לו יום נפרד.

אהבנו מאד את אגם טנו ואת פארק המפלים במולינה. גם פארק המים Caneva מוצלח מאד. גרדלנד פחות טוב מפארק אירופה אבל סיפק את הסחורה, וגם סירמיונה עצמה חביבה מאד.

רמת המחיר בגארדה הפתיעה לטובה. מחיר ממוצע של ארוחה טובה לשלושה כולל יין וקינוח הוא באיזור ה-80 יורו. פחות ממה שזכרתי בצרפת והמדינות הגרמניות של אירופה. אין מסעדה שלא תציע לך יין סביר פלוס ב 6 יורו לכוס. המחירים בסופר גם הם נמוכים משמיותית מהארץ.

מזג האויר האיר לנו פנים. הסריגים נשארו במזוודה והמטריות בארון. למי שמחפש אלטרנטיבה מהקיץ של ישראל זה לא יעד החופשה האידאלי, אם כבר אז צפון האגם שהוא הררי ואירופאי יותר מבחינת מזג האויר. אני נהנתי מכל דקה של שמש. בלי הפתעות עם מזג האויר יכלנו להוציא את התכנית שלנו ללא כל שינוי ומן הסתם זה עזר גם בכל הקשור למסעדות.

הרבה מאמצים השקענו בחיפוש מסעדות, משימה קשה במיוחד באיזור שמלא במלכודות תיירים, ולשמחתנו הצליח לנו הפעם. אמנם לא היתה מסעדה אחת שלקחה את כל הז'טונים והמנות המצטיינות מתחלקות בין כמה מסעדות, אבל מצד שני אפילו בארוחה היחידה שאפשר להגדיר כפיספוס היו מנות מוצלחות, אז אפשר לסמן וי על סעיף האוכל.

בתמונה - הפתעה לטובה בגרדלנד. ליד המתקן הנקרא Mummut יש מזנון שרץ עליו סרטון לגלידה בתוך ופל בלגי. לקטנה כמובן יצאו העיניים. כששאלנו על זה המוכר אמר שכבר לא מגישים את זה יותר, אבל האישה התעקשה בכל זאת ומסתבר שממש שני מטר ליד יש מישהי שמוכרת בדיוק את זה. אולי היא לא שייכת למזנון עצמו, אבל עדין... שני מטר לידך. מי אמר שרק בארץ המוכרים מעופפים.
בדיעבד זה הסתבר כשיחוק רציני. הופל היה מעולה. גלידת שוקולד וגלידת בננות שתיהן מוצלחות יחסית למה שאפשר לצפות בסתם דוכן בלונה פארק. אני לא אוהב תוספת M&M בגלידה אבל זה מה שהקטנה מעדיפה, וזו בכל זאת היתה הגלידה שלה... אפילו הקצפת שיצאה ממיכל היתה סבירה מאד. בהנחה שלא קיבלתי אי ספיקה זמנית של חוש הטעם בגלל אחד המתקנים אני חייב להגיד שהופתענו ממש לטובה.


Cilento Ristorante Pizzeria, סירמיונה

מאת Gרר @, Friday, August 30, 2019, 17:27 (לפני 23 ימים) @ Gרר

הכתובת: Via Colombare, 35, Sirmione


דווקא את היום הראשון לא תיכננו, היות וידענו שנגיע לדירה לקראת ערב. כמו כן הרבה מהמסעדות באיזור סגורות בימי שלישי שבו נחתנו, ולכן עשינו  אילתור על פי רשימה שהבעלים של הדירה השאיר, מסעדת Cilento ברחוב קולומברה, רחוב שמוביל לעיר העתיקה ויש בו הרבה מסעדות.

לי התחשק פיצה. בהערות של המארח היה כתוב שהפיצה שמגישים כאן הוא בסיגנון של הפיצה הנפוליטנית המקורית. דווקא הבצק בחלק של ה"קראסט" היה מעולה, אבל בחלק הפנימי הוא היה דק מדי, הסתמרטט  מהתוספות והיה קשה לאכול את זה.

על הפיצה הובטח כל טוב אבל במקום לפזר את זה באופן אחיד שמו על כל משולש תוספת אחרת. ממש לא אהבתי את הקטלוג תוספות הזה. אם זה מסתדר ביחד למה לפזר? ואם זה לא מסתדר ביחד למה לחבר? רוטב העגבניות לא הורגש, ואם זו באמת הנפוליטנית המקורית אז לא התחברתי בכלל
הפסטה של האישה עם צדפות, בעלת טעם ימי חזק. הצדפות עצמן היו טעימות שזה כבר הפתיע. הפסטה כמכלול - יחסית לאילתור של היום הראשון היתה לא רעה בכלל, אבל לא מעבר.
קרבונרה לקטנה היתה השיחוק של הארוחה. פסטה מצויינת. הוגשה ללא שמנת, והחלמון הספיק בשביל לחבר את הכל בלי להפוך את זה לתפלצת כבדה. בדיעבד הסתבר שהשמנת, שתמיד הייתי רגיל שהיא חלק אינטגרלי מקרבונרה, ממש מיותרת. הרבה יותר כיף ככה. הבייקון היה בדיוק בין רך לקריספי. הצלחה גדולה.
עם שתיה הכל עלה 50 יורו. למעט הפיצה שהיתה כישלון היה בסדר גמור אבל אני מאמין שיש עוד הרבה מסעדות ברמה הזו ומעלה באיזור כך שזו לא ממש המלצה...

Il Girarole, סירמיונה

מאת Gרר @, Friday, August 30, 2019, 17:37 (לפני 23 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Friday, August 30, 2019, 18:37

כתובת: Via Vittorio Emanuele, 72, 030 919 182

ביום הראשון ביקרנו בעיר העתיקה של סירמיונה. תוך כדי עברנו ליד גירסול, המסעדה שבחרנו. מבחוץ היא לא נראתה משהו. מרפסת עץ עם שולחנות על הרחוב הראשי. קיווינו לטוב. סלסלת לחם נחמדה מאד, בדיעבד - מהטובות שקיבלנו במהלך החופשה, העלתה את מפלס האופטימיות.

לקטנה הזמנן פסטה ראגו. בדיעבד דווקא המנה שלה היתה הפחות טובה הפעם. הפסטה לא היתה רעה, אבל לא הורגשה מספיק הנוכחות של הבשר והיה חסר משהו שירים את המנה. פרמזן שגירדנו שיפר, אבל לא הציל.

אנחנו לקחנו תפריט יומי ב 20 יורו מקבלים ראשונה פרימי ועיקרית קבועים מראש. בדרך כלל אנחנו לא מחסידי daily menus אבל הפעם המנות נראו ממש מסקרנות.

ראשונה - מוס פרמז'ן ועליו פטריות. המנה המוצלחת של הארוחה. המוס היה מדהים. טעם חזק של פרמזן במרקם של מוס שוקולד. הפטריות השלימו היטב את המנה. וואו. מי האמין שבמקום שנראה כל כך חסר ברק מבחוץ יש יד כל כך טובה במטבח.
רביולטים קטנים של גבינה וכמהין היו הפרימי. בדיוק הסברתי לקטנה שברביולי כמהין הפטריות זה לא כמו ברוטב שמנת פטריות שהיא מכירה. כיוון שזו פטריה יקרה רק מגרדים קצת לתוך הגבינה בשביל הטעם. ואז הגיעה המנה ויצאתי חומוס. איזה מגדרים קצת. גילופים של כמהין נחו על הרביולי.

הבעיה במנה היה המילוי שלא היה מתוחכם מספיק, וזה חזר על עצמו ברוב הרביולי גבינות שאכלנו גם בהמשך.  סתם טעם של גבינה בלי יותר מדי משחקים. לטעמי זה לא מספיק.

מנה שלישית לחי חזיר בתוספת ריבועי פולנטה וציפסים דקים. הלחי היה מעולה. התפרק ללא צורך בסכין. בלי שהוסיפו לה יותר מדי היא היתה הכוכב של המנה. הפולנטה בצורה הזו היתה די מוזרה ולא תרמה לי. הציפסים המסולסלים היו התוספת היותר נחמדה.

כל התפריט הזה עשרים יורו לאדם.  קצת לא שפוי במחירי הארץ, ואם זה לא מספיק גם היין (6 יורו לכוס)  היה לא רע בכלל. 78 יורו עלתה כל הארוחה וזה במרכז העיר העתיקה לא באיזה חור שמתפללים שמישהו יעצור.

עם גלידה לא הצלחנו. יש ברחוב הראשי מיליון מקומות מכאלה שפועלים כבר 80 שנה ועד להודעה חדשה.  קשה לבחור ובהיעדר המלצות נפלנו. האמת שראיתי את טעמי הקיטקט והאוריאו וחששתי מנפילה כי בדרך כלל עדיף לסמוך על המקומות של פעם, עם מבחר מצומצם של טעמים קלאסיים, אבל הקטנה  ראתה קיטקט ואוראו והיה קשה להזיז אותה משם וכך היא קיבלה גביע ענק עם שני כדורים בגודל של הראש שלה ששמונים אחוז מהם הלך לפח.

לא נורא. עדיף ארוחה מוצלחת וגלידה לא משהו מאשר ההיפך. וי על סירמיונה.

Bistrot La Caneva, ריבה דל גארדה (צפון האגם)

מאת Gרר @, Friday, August 30, 2019, 17:47 (לפני 23 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Friday, August 30, 2019, 18:44

כתובת:  Via Flume 40, Riva Del Garda 

לאיזור הצפוני המקסים של האגם הקדשנו, כאמור, יום שלם, רובו בסביבות ריבה דל גארדה. התכנון היה לחנות בחניון מסודר בכניסה לעיירה ומשם לעשות מסלול לאורך האגם ואז להכנס לעיר לאכול. הסתבר שהחניון הוא חניונצ'יק וששני שליש ממנו שייכים בכלל למלון ולא ניתן לחנות שם. נאלצנו לוותר ולחפש חניון אחר, אז זה אולי הטיפ הכי מועיל שאנחנו יכולים לתת למי שמגיע לשם: חניון בשם Thema Romana. גדול. מסודר. ממש במרכז. עם הרבה מקומות.

מה שכן… מהמסלול הוא היה די רחוק אז קיצרנו וחזרנו לעיירה לאכול מותשים. העיר עצמה מקסימה. מלא מקומות לאכול ודווקא המסעדה הזו שבחרנו נראתה ריקה. די מפחיד, אבל תכנון זה תכנון. לשמחתנו די מהר היא התמלאה אבל כנראה שבכל מקרה עמוסה מאד היא אף פעם לא, גם בגלל שהיא לא הכי זולה וגם בגלל שהתפריט שלה לא ממש עממיקו.

למרות מיעוט האנשים השירות היה די איטי, אבל סביר במונחים של איטליה.

לפתיחה - ניוקי עם צדפות וזוקיני. ניוקי נהדרים. נמסים בפה. הרוטב נחמד. לא 10/10 אבל היה כיף לנגב אותו עם הלחם, שהפעם היה פחות טעים מאשר בגירסול.

את יתר המנות חלקנו.

האחת - קלמארי ממולא בתבשיל חצילים. שילוב טוב ומנה מצויינת. באפלו מוצרלה שהוגשה בצד לא הרגישה קשורה.

השניה - תמנון צרוב, לטעמי מעט יותר מדי, ועל כן נטה קצת לצד היבש של הסקאלה אבל עדין טעים. הוגש עם תלתלי זוקיני ורוטב לימוני במרקם של רסק תפוחי עץ. מנה מוצלחת מאד למעט הורדת ניקוד קטנה על המרקם.

ברווז ברוטב פורט הוגש עם בצל סגול מתקתק ועלים שהזכירו בטעם באק צ'וי, שלא התחבר לי בכלל למתקתקות של המנה. טעמים טובים למעט העלים המרירים, אבל הברווז במרקם שנטה לסולייתיות יתר פגם. חבל כי זה מאד הוריד למנה.

קינוח טירמיסו שהיה בסדר גמור, עם טעמי קפה חזקים סיים את הארוחה.

מחירי הראשונות באיזור ה 13-15 העיקריות באיזור ה 18.

סך הכל ארוחה טובה. לא נרשמו התעלפויות, אבל הטעמים היו טובים. השירות נעים למרות איטיותו ורק חבל על שתי הורדות בגלל טיפול לא נכון בחומר הגלם. יש לי תחושה שלמי שמחפש אוכל קצת פחות שבלוני זו בכל זאת הבחירה היותר טובה באיזור. בוא נגיד שכשראיתי את האופציה שרשמנו כ Backup ואת שאר המסעדות שהיו בסביבה, הבנתי שסך הכל בחרנו טוב.




 

Trattoria Clemantina, סירמיונה

מאת Gרר @, Friday, August 30, 2019, 18:10 (לפני 23 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Friday, August 30, 2019, 18:49

הכתובת: Piazza Rovizzi 13 Sirmione

טרטוריה משפחתית שפועלת עשרות שנים בסירמיונה, שבה התגוררנו, ונושאת בגאון את המקום הראשון על פי טריפ אדוייזר, שזה כבר מלחיץ, במיוחד כשלוקחים בחשבון איזה מקומות הטריפ אדוויחזר מחשיב כטובים בתל אביב.  אבל האישה מצאה עליה המלצות בלי קשר לאדווייזר, אז החלטנו לנסות. חוץ מזה נורא התחשק איטלקי משפחתי קלאסי.


המסעדה ממוקמת בשכונת מגורים, לא רחוק מהדירה שלנו. הזכיר את רוברטה וינצי. חלק מהישיבה היא בחדרים בפנים, והתחושה שם היא הכי ביתית שיש במובן הטוב שם המילה. אנחנו ישבנו דווקא בחוץ, נתונים לחסדי היתושים (לזכות המסעדה יש להם תרסיס).

סלסלת לחמים לא צילמתי כי היא לא היתה משהו אבל הסקרנות של האישה למראה סלסלת לחמים תפוחים הביא אותה לשאול עליה, וככה קיבלנו את הצלחת הזו שבדרך כלל מלווה את מנת הנקניקים. מדובר על בצק שמטוגן בשמן עמוק ובפנים חלול לגמרי. מאד מאד מיוחד ומאס מאד טעים.

לפתיחה הוגשו עיגולי פולנטה ממולאים בתבשיל ירקות. נחמד. לא מעבר.

טרטר חתוך גס היה טעים מאד, אם כי יכל להיות מוגש מעט יותר קר. בתפריט היה כתוב בסוגריים בצל, צלפים וחרדל.  יכל להיות נחמד לקבל הפתעות כאלה בצד, אבל הם כנראה נקצצו לתערובת עצמה (בצל וחרדל בטוח, צלפים לא הרגשתי) והיינו בסדר גם עם ההגשה המשפחתית המינימליסטית הזו. מנה פשוטה אבל טעימה מאד.

עיקריות. לקטנה ממיוחדי היום - לזניה ביתית עם פטריות. ווי ווי ווי איזו לזניה, וחבל שהצילום המעט מטושטש והלא ממש סקסי לא מסגיר עד כמה היא היתה טובה. כל הזמן פזלתי על הקטנה מבצעת עליה חיסול שקט ונשאתי תפילה שהיא תגיד טוב סיימתי. זה קרה רק אחרי שהיא חיסלה כמעט את כל הקערה, וסוף סוף יכלנו גם אנחנו להתענג על לזניה מתפוצצת מטעמים. הפטריות נבלעו היטב ולא הפריעו. רק בזכות הלזניה הייתי שמח אם היו מאמצים אותי למשפחה שלהם


העיקרית השניה - ניוקי לחם. אף פעם לא אכלתי ניוקי כזה וזה היה וואו שני באותה ארוחה. המרקם של זה היה שונה לגמרי משל הניוקי שעשוי מתפוחי אדמה.  מעט יותר דביק מעט יוצר מחוספס. רוטב חמאה עם עשבים. מאד מינימליסטי. בלי שמנת בלי כלום אבל עם טעם נפלא שקשה לפרוט למילים. אם אתם באיזור סירמיונה - לרוץ לנסות. איזה כיף לזכות לאכול משהו כל כך מוכר בגירסה שטרם פגשת ולהתאהב בזה.

העיקרית השלישית, ריזוטו ים, היתה הפחות מוצלחת. הריזוטו היה מעט רטוב מדי והטעם שלו נטה לחמצמצות. אני אוהב את הריזוטו שלי הרבה יותר אוממי. אז רע זה לא היה אבל עינג פחות מהמנות האחרות. בצילום הוא נראה אפילו פחות מוצלח, חיוור כזה, אז נוותר על התמונה.

קינוח. לקטנה קרם ברולה עם נגיעות לימון ומלמעלה תותים. הברולה היה מצויין והלימון באמת היה בנגיעות מאד מדוייקות והוסיף בול בלי להרוס. מעניין אם בחורף מחליפים את הלימון בקלמנטינה. בכל זאת איזושהי הצדקה לשם של המסעדה.

לנו טירמיסו שוקולד. הכוונה לטירמיסו רגיל שהוסיפו לו שכבת שוקולד מלמעלה וגם קצת פיצפוצי שוקולד קטנים. מעט דליל מדי. עדין טעים. אבל לא הטירמיסו הכי טוב שיצא לי לפגוש. עם החשבון קיבלנו גם צלחת עוגיות. הכי משפחתי שיש...

מלצר ומלצרית. שניהם מאד מאד ידידותים, השרו אוירה נינוחה ונעימה. הארוחה כולה 81 יורו ומה לעשות שבעיר עם כל כך הרבה מלכודות תיירים לפעמים הטריפ אדווייזר דווקא צודק. מקום ראשון ראוי מאד מאד, ומסעדה שבטוח נחזור אליה אם נהיה באיזור. יש בתפריט עוד הרבה מנות מסקרנות שלא ניסינו, כתחליף לריזוטו.

מומלץ בחום של הלזניה!!!


Ristorante Poseidon, פאתי ורונה

מאת Gרר @, Friday, August 30, 2019, 18:20 (לפני 23 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Friday, August 30, 2019, 18:55

הכתובת: Via Giacomo Matteotti, 4/A, Bussolengo

אחרי מסלול נפלא בפארק המפלים של מולינה, שגם מסומן באופן מופתי, שלא כמו הרבה מסלולים שנתקלנו בחו"ל שבהם אתה מתברבר ולא בטוח אם אתה במסלול או בהתברברות.

קולינארית - האיזור הוא שממה, ולכן החלטנו לחפש משהו על הדרך לכיווו מרכז קניות בפאתי ורונה שאליו התכוונו להגיע וגם הוא מציע רק זבליות קניונים מצויות. מהמעט שראיתי באיזור, בלטה מסעדה בשם פוסידון, מרחק של פחות מ-15 דקות ממרכז הקניות הענקי Adigeo של ורונה (אם כי יש לציין שגם הפרימארק וגם ה-C&A שבדרך כלל אנחנו יוצאים מהם עם שקיות מפוצצות היו עם מבחר מאד דל יחסית לחנויות אחרות של הרשת שנתקלנו בהם באירופה).

היינו קצת בלחץ עם הזמן. המסעדה נסגרת בשתים וחצי. על פי הוייז שעת הגעה שתים ורבע. מה יקרה אם נגיע ולא יהיה שולחן פנוי. על פי מרפי כמובן שהיינו היחידים במסעדה. היא היתה כל כך שוממה שברגע הראשון חשבנו שהיא סגורה. קצת מלחיץ מסעדה בלי אף סועד אבל זה מה יש ועם זה נסתדר. הלחם הוגש בשקית... לרגע היה נדמה שאנחנו אצל אייל שני.

מנה ראשונה חלקנו פיצה. להבדיל מהיום הראשון - בצק מושלם. דק בול במידה בשביל להחזיק מילוי. קריספי במידה. אחד הבצקים הטובים.  המילוי אחד מהמיוחדים שלהם פרושוטו שהיה קר וספג את החום מהפיצה תוך כדי אכילה (גימיק נחמד מאד) גבינה ועגבניית שרי. לא המדריך השלם לכל מה שאפשר לשים על פיצה כמו ביום הראשון. שלושה מרכיבים שהולכים טוב ביחד. פיצה נפלאה.  אם להיות חצוף - טובה אפילו במונחים תל אביביים. זו גם היתה המנה הטובה בארוחה. האישה הצטערה שלא לקחה פיצה במקום עיקרית.

לקטנה יש מזל והפעם עבד לה גם. טורטליני שהאישה רצתה להזמין לה אזל, מה שעורר שוב אך התהייה האם ההמון שצבא על המסעדה התאדה לפני שהגענו או שסתם לא הכינו. במקום טורטליני פייבוריט נוסף - ניוקי פירות ים עם בשר סרטנים וסקאלופ ורוטב עם טעם ימי עשיר. מנה טובה וטעימה ורק חבל שמכאן והלאה חל היפוך במגמה.

לאישה התחשק סטייק. סירליון במידה מדיום עם תוספת של ירקות צלויים. הסטייק נראה כמו הסטייק עין שקונים בסופר. בבדידות המזהירה שלו על הצלחת הוא היה אחד העצובים בעיר. חסר כל טעם. לא יודע אם לשמחתנו או לצערנו אבל הוא היה הרבה מעבר למדיום. כנראה לשמחתנו כי זה שאיפשר די בקלות להחליף את המנה. פיטר לוגר התהפך בקיברו מהצמדת המילה סטייק לנתח האומלל הזה.

הירקות הוגשו בנפרד. לא ברור למה להגיש אותם בצלחת נוספת במקום לגאול את הסטייק מבדידותו בצלחת - קישוא וחציל על הפלנצה. הקישוא לפחות היה עשוי. החציל גם לכבוד הזה לא זכה. שניהם חסרי כל תיבול. איפה קצת שמן זית קצת משהו. סתמיות במיטבה.

המנה החליפית - טונה עטופה בקראסט ותוספת של תרד. הטונה היתה מחרידה. הרגישה ספוגה במים. חסרת טעם. הקראסט, לא יודע אפילו מה הוא היה,  דווקא נחמד אבל לא יכל להציל את מי שהיתה אמורה להיות הכוכבת. התרד,  מצדיקה דורות של ילדים ששנאו תרד. מנה מזעזעת שאם היינו אסף גרניט היינו מחזירים גם אותה, אבל למען הנימוס נישמשנו ממנה והותרנו את היתר.

נקסט. המנה שלי. נתחי דג חרב עם גבינת בוראטה מעושנת וירקות. גם כאן חומר הגלם הכזיב. זה לא פעם ראשונה שלי עם דג חרב ועדין לא הצלחתי להבין מה עוללו לו במרקם. גם הטעם שוב היה חסר. השילוב עם הבוראטה הציל במקצת וזו היתה מנה פחות גרועה מהטונה אבל עדין ממסעדה שנקראת פוסידון ציפיתי לקצת יותר בסעיף מאכלי הים. מילא הסירליון, זה אולי מהמחלקה של הרקולס. אבל טונה? דג חרב? אלה הנתינים שלך, לא? דווקא הירקות היו טעימים. סוף סוף מי שהכין אותם נזכר במגירת התבלינים.

קשה להבין פער כל כך גדול בין הפיצה שהיתה מושלמת והניוקי שהיו טובים מאד לתהום של העיקריות האחרות. קשה לי גם להאמין שמישהו מהקוראים באמת ימצא את עצמו במסעדה הזו שהיא באמת על הדרך. אבל אם כן - stick to pizza & pasta.  כל היתר שם לא ראוי להגשה.

Agriturismo Il Filos

מאת Gרר @, Friday, August 30, 2019, 22:46 (לפני 23 ימים) @ Gרר
נערך על ידי Gרר, Friday, August 30, 2019, 22:52

מקומות שמציעים התיירות חקלאית מאד פופולאריים באיטליה. בדרך כלל מדובר בשילוב של לינה, חווה ומסעדה, שבה מבשלים את מה שמגדלים. אנחנו הסתפקנו במסעדה ובדיאלוג קצר עם האווזים בחצר. החווה הזו נמצאת בכפר Monzambano, לא רחוק מ-Sigurta, הפארק הבוטני המפורסם, וכיוון שתכננו לבלות שם בוקר (לרכב ליתר דיוק, אבל הסתבר שלא משכירים שם אופניים לילדים, הזוי) זה הסתדר לנו בול.

הערת אגב למי שבכל זאת רוצה לרכב: מצאנו מקום מאד נחמד כמה דקות נסיעה מ-Sigurta. הוא נקרא PEDALANDO VAI, בכתובת Via Andrea Mantegna, 2 Valeggio . יש מגרש חניה ליד שאפשר להחנות את הרכב וזה נמצא ממש בתחילת השביל המפורסם Montava / Peschiera כך שאפשר לקחת את האופניים וישר להתחיל לרכב על שביל נחמד מאד לאורך הנחל. הנוף בחלק שאנחנו היינו בו די מונוטוני, אבל השביל נוח ובהחלט אפשרי עם ילדים. אם מתארגנים מראש אפשר לשלב עם פיקניק אבל אנחנו, כאמור, הזמנו כבר בחווה.

המבנה של המסעדה מרשים. תמונות וכלים עתיקים היו התפאורה. הרגשה של משתה אבירים. מלצר חביב מאד. הסביר באנגלית טובה על המנות.

אחרי רכיבה על אופניים היינו בהחלט רעבים ובחרנו שתי פסטות ושתי עיקריות.

פסטה ראשונה עם לחי חזיר. איטריות עבות מעולות בעבודת יד. רוטב טעים. לא משהו יוצא דופן אבל ביצוע מצויין. נאכל ונוגב עד תום.


פסטה נוספת טורטליני במילוי דלעת. הגיעו רביולים קטנים עם בצק מצויין. המילוי נחמד, מעט מתקתק. כמו שאפשר לראות בשתי המנות ההגשה פשוטה. בלי גימיקים. פשוט וטעים. הקטנה פחות התחברה למילוי המתקתק של הטורטליני. הגן הבעייתי נשלח לבדיקה :-)


עיקרית ראשונה מיקס גריל של נתחי חזיר. חלק מהנתחים חיבבתי יותר. בין היתר הצלע, ליד העצם, שאכן נאכלה עם הידיים כמו בסעודת אבירים. נקניקייה מוצלחת. אחרים היו פחות מוצלחים בעיניי. אני מניח שאם היו מזמינים אותנו למנגל של חלקי חזיר זה פחות או יותר מה שהיינו מקבלים.

עיקרית נוספת "סטייק" מבשר סוס. אם כבר מבשלים מה שמגדלים אז זה כנראה האקסטרים אבל הסתקרנו כי אף פעם לא יצא לנו לטעום בשר סוס שדי ידוע לשימצה.

הנתח אכן סיבי מאד אבל הוא נחתך לפרוסה דקה ולכן לא היתה בעיה לאכול אותו. הזכיר לי קצת רוסטביף, אבל עם טעם מעושן יותר. הוגש גם לימון שהוסיף טעם. סך הכל לא משהו שאני ארוץ עכשיו לאיטליז הקרוב כדי לקנות בבית, אבל בהחלט טעים ומוצלח לסוגו. לצערי אין לי תמונה שלו.

קינוחים.

פנקוטה שהיתה מעט ג'לטינית מדי עם שכבת שוקולד מלמעלה. השוקולד הזכיר לי את הסירופ שוקולד שקונים בסופר ולא הרגיש מאד איכותי. סך הכל לא גירסה מוצלחת במיוחד.

קינוח שני נקניק שוקולד שמאד שיעשע אותנו כי זה סוג של "קינוח הבית" אצלנו במשפחה בארוחות שישי בקיץ. ממש כמו בבית - שוקולד וביסקויטים שמגולגלים לנקניק ארוך נכנסים להקפאה ואז חותכים את הנקניק הקפוא לפרוסות. הכי פשוט וביתי שיש אבל טעים כמו בבית.


החשבון - שימו לב לפירוט. כזה עוד לא קיבלנו באף מסעדה.

כמו שאפשר לראות המחיר לשתי ראשונות שתי עיקריות שני קינוחים וליטר של יין הבית (קצר בתקשורת בין המלצר לאישה שהתכוונה לקראף קטן), אבל זרמנו ואפילו שתינו די הרבה ממנו) 48 יורו. מחיר פסיכי לחלוטין.

סך הכל היתה חוויה נחמדה ושונה קצת. הפסטות היו הצד החזק. הבשר לא התעלה. חלק היה קצת יותר. חלק פחות.  הקינוחים קצת ביתיים מדי. אבל אהבנו את הסיגנון של המקום וכמובן גם את המחיר. אם גם משלבים עם לינה זו יכולה להיות חוויה מאד נחמדה לילדים.




 

Amo Bistrot, ורונה

מאת Gרר @, Saturday, August 31, 2019, 00:02 (לפני 23 ימים) @ Gרר

הכתובת: Vicoletto Due Mori 5, Verona

אני אקדים ואומר שהמסעדה הזו הצליחה לפלג את הדיעות במשפחה ולכן הדיווח ייכתב בגוף ראשון על פי דעתי. האישה מוזמנת להוסיף את ההתרשמות שלה.

מסעדה קטנה במרחק הליכה קצר מככר השוק של ורונה. המסעדה שייכת לקבוצת Do it better שמאגדת כמה מסעדות מהאיזור ששמו להן למטרה לחפש את חומרי הגלם המקוריים כדי ליצור קייטרינג איכותי לקהל הטרוגני. אז אם אתם מתכננים חתונה באיטליה ומיפשים קייטרינג…  קיבלתם.
הישיבה בחצר, בין בנייני אבן. נעים אבל קצת חם. כנראה שבחיפוש אחר חמרי גלם לא הספיקו לעצור רגע כדי לקנות מאוורר. מדי פעם היתה רוח שהצילה את המצב אבל לא פלא שהאישה החליפה את היין המסורתי בבירה צוננת.

הלחם שהובא לשולחן נראה טוב. אחד ירוק. אחד אדום. שני סוגים של לחמניות. בפועל לא הורגש הבדל בטעמים. הוא לא היה חם ולא הרגיש טרי. עוד מסעדה מיני רבות שנופלת בסעיף הלחם. המצב מהבחינה הזו באיטליה היה ונותר עלוב מאד. על כל מסעדה שמגישה לחם נורמאלי יש שלושים שמשמרות את מסורת הלחם היבשושי שקונים בתחילת השבוע ומעבירים מיום ליום. חבל.

בחרנו שתי מנות ראשונות

האחת - סביצה דג חרב עם רוטב על בסיס מנגו. מנה מהממת ויזואלית ואחת משלוש המנות הטובות בטיול הזה (יחד עם המוס פרמזן של גירסול והלזניה של קלמנטינה). דג החרב שהיטיבו להרוס בפוסידון היה עשוי כאן לעילא. הרווב הכתום, בטעם חמצמץ מתוק, היה ממכר. סוף סוף סביצה בטמפרטורה נכונה ולא חמימה מדי. 10/10 על המנה הזו.

המנה השניה - ביצי שלו, גם היא מהממת ויזואלית אבל קולינארית לא הבנתי אותה בכלל. שתי ביצים בקן. לא שונות בכלל מביצה רגילה למעט הגודל. העלים היו מרירים מאד ולא החמיאו למנה. רוטב גבינה שהמלצר יצק סביב המנה היה נוזלי מאד. יום לפני זה בגרדלנד הזמנו לקטנה ניוקי שהרוטב שלו היה פשוט גבינה כחולה מומסת. אם היו מגישים רוטב כזה אולי הייתי מבין את המנה יותר. אבל הרוטב שהוגש כאן, בהנחה שהמלצר לא התבלבל עם הקנקן של החלב לקפה לא תרם כלום.

סיכום המערכה הראשונה - מנה אחת מופלאה. מנה אחרת - לא ברורה לחלוטין כוונת המשורר. 1:1 במחצית.

מחצית שניה - עיקריות.

האחת - קלמרי ממולא בריקוטה ושברי אגוזים ובצד מיונז וואסאבי. גם המנה הזו נפלה על אנמיות. חומר גלם זה חשוב, אבל תבלינים זה לא פחות חשוב. ריקוטה לא תתן טעם מעצמה והאגוזים נתנו יותר מרקם מטעם. מנה שנשארה על מסלול ההמראה.

השניה -  פה אזדקק לעזרה. צלעות של בשר שבתפריט היה רשום עליו patanegra. לא יודע מה זה אבל זה היה בשר רך. שמנוני מאד. במסעדת האדסון מזהירים מראש על מנות אפילו פחות שמנוניות, כי לא כל אחד אוהב את זה. האישה למשל פחות אהבה. אני התמוגגתי מהבשר שהתפרק מהצלע. יחד עם תפוחי אדמה פריכים מעולים זה היה מבחינתי עוד 10/10. בתמונה זה לפני ה"פירוק".

לקטנה הזמנו קרבונרה. פחות טובה מהקרבונרה של גירסול, הפעם דווקא בגלל נוכחות חזקה מדי של גבינה, שזה לא קרה הרבה עד כה. לי זה לא הפריע אבל טכנית ברור שזה מוריד נקודות. חבל רק שלא השתמשו ברוטב הזה בשביל הקלמרי.

מחצית שניה - מבחינתי 1.5:1.5 לפני הארכה.

מערכה שלישית - קינוחים.

למדנו עם השנים להזהר מהמלצות בסיגנון "במסעדה הזו חייבים לקחת את ה… ", אז עם ערבון מוגבל לקחנו מנה שנקראת "טירמיסו פוגש מילפיי" שבכל דיווח היה כתוב שחייבים חייבים חייבים.

בדיעבד - זה לא היה טירמיסו. ממש לא. זה מילפיי, שעל הצלחת עליו הוגש נטפים של ריבה ושל קרם קפה. קצת הזוי לאלץ את המנה להיות טירמיסו רק בגלל כמה נתזים של קפה. אם המילפיי היה טוב לא היתה לי בעיה עם ההתחכמות הזו, אבל איפה הבצק של ביסטרו אמו ואיפה הבצק של מילק ביפו.  עלי המילפיי היו מהסיגנון הדביק. כזה שהכינו אתמול והגישו היום. הקרם סביר אבל ממש לא מתעלה. וקרם קפה זה קרם קפה. בקיצור ממש לאאאאא חייבים להזמין את המנה הזו.

לקטנה סופלה וניל (הזדמנות מצויינת להסביר לה למה מה שהיא מכירה בתור סופלה מהחתונות זה לא סופלה) שהוגש עם קעריות ממרחים. הסופלה היה סבבה לגמרי. הממרחים: הקרם של המילפיי - כבר כתבתי עליו. ממרח פיסטוק מרציפני מדי. רוטב שוקולד שלא ניסיתי. קרם תות שיחד עם הקרם של המילפיי היה השילוב הכי מוצלח לדעתי. קינוח סביר אבל בדיעבד כבר היה עדיף למצוא גלידה טובה ברחוב.

אם עושים ספירת קיטורים - אז אין ספק שקיטרתי על הרבה מהמנות. זו הסיבה שהסיכום של האישה יהיה פחות נדיב משלי. אני בכל זאת לקחתי משם דווקא את חצי הכוס המלאה וקיטלגתי את המסעדה כמאד מומלצת (שניה רק לקלמנטינה) כי אלף - למעט המנה עם השלו שבאמת לא הבנתי, גם המנות שקיטרתי עליהן לא היו נפילה אלא בעיקר עניין של פיין טיונינג, ובית - המנות שהבריקו היו באמת מענגות על אמת, ולפעמים עדיף לי לעוף על חלק מהמנות במסעדה שמעיזה ומציעה מנות מקוריות ומושקעות, גם אם לא כל מהמנות מגיעות לאותו רף גבוה. ולכן אני כן מצרף את המסעדה הזו לרשימת המומלצות שלי בטיול, למעט הקינוחים שעדיף לאכול במקום אחר. הם ממש לא ברמה של יתר המנות.

ועוד קוף אחד לסיום...








 

Antico Forno, פיצה בונציה

מאת Gרר @, Saturday, August 31, 2019, 00:11 (לפני 23 ימים) @ Gרר

ונציה היא אחת הערים האהובות עליי. על כל כך הרבה מקומות אומרים שהם "כמו ונציה", אבל ממש כמו ונציה אין. לגור לא הייתי גר שם. הלוגיסטיקה מסובכת. העיר מוצפת תיירים בקיץ ומים בחורף. בנייני המגורים ישנים. מתקלפים. מן הסתם עם תשתית מיושנת. אבל ביקור בעיר כתייר זו חגיגה לעיניים.
הצילום אותנטי לגמרי, אגב.


בערב הראשון רשמנו לעצמנו מקןם קטן של פיצות לא רחוק מגשר ריאלטו, בהליכה בסמטה בין בנייני מגורים. עד שלא מגיעים לא בטוחים שזה שם. מקם קטן. אין אפשרות לישיבה. הכל זה טייק אווי או בעמידה. כשהגענו היה ריק. תוך דקות התמלא. ממש כמו אצל עובד מהסביח - השקט בגיזרה מטעה.

הקטנה בחרה בפיצה עם פטריות, כרוב אדום וחתיכות קטנות של נקניקיה. דוקא היא היתה הפחות מוצלחת. הבצק אצנם היה מצויין, אבל איכשהו הטופינגז לא המריאו. השניה שבחרנו, משולש של פפרוני -  טובה מאד. עסיסית ועשויה ללא רבב.

השיחוק היתה דווקא השלישית. על הדוכן משכו את העין שתי פיצות עבות. מה שקוראיפ בשיקגו דיפ דיש. התחשק לנו לנסות אחת כזאת, ולקחנו את זו עם גבינת ריקוטה מומסת ואקסטרה רוטב עגבניות. וואו. למטה קראנצי. באמצע רך. למעלה הטופינגז פגז. היות והקטנה תבעה את חלקה אחרי האכזבה מהפיצה שלה הזמנו משולש נוסף ממנה. פיצה ממש מצויינת. בתמונה של הדוכן היא השניה משמאל.


כאן בתמונה זה לא מי שמוכר את הפיצות אלא מי שמכין את הבצק כנראה כבר הרבה מאד שנים, בחלל בגודל שני מטר על מטר וחצי.
המחיר כמןבם בדיחה. ארבעה משולשים ושתיה 20 יורו. תענוג של מקום עפ פיצות מצויינות (גם בזה קל ליפול בונציה) מוכר סופר חביב וכמובן, הברקת החודש - הדיפ דיש. ואם אומנות הכנת הפיצה זו כמו שירה אז הנה ההוכחה:


Osteria Enoteca San Marco, ונציה

מאת Gרר @, Saturday, August 31, 2019, 00:16 (לפני 23 ימים) @ Gרר

הכתובת: Calle Frezzaria 1610, Venezia

ונציה ידועה כאחד המקומות עם כמות מלכודות התיירים למטר מרובע מהגבוהות בעולם. מסעדות שרק מלהסתכל עליהן בא לך לברוח מהמקום יש בכל פינה. כשהבנו שמסעדה שבחרנו נמצאת רק מאה מטר מככר סן מרקו אפשר היה להבין את רמת החששות, אבל תכנית זו תכנית וונציה היא לא המקום להמר בו.

מסעדה גדולה. ארוכה מאד, עם מספר חללים. אנחנו קיבלנו שולחן שיש אובלי בחלל שלא היו בו סועדים נוספים.

לצד סלסלת הקופרטו הוגשה קערית עם קרוטונים. רעיון מוצלח מה לעשות עם הלחם של אתמול במקום להגיש אותו שוב ושוב כמו ביתר המסעדןת. הלחם עצמו סביר, קצת יותר מהממוצע הרגיל, אבל לא מעבר.

פתחנו עם צלחת גבינות שהוגשה עם ריבת תאנים וריבת עגבניות. לא לצפות שאזכור את כל הגבינות שהיו שם אבל הן הונחו בסדר שהומלץ לאכילה והיו טעימות. הריבות היו תוספת נחמדה מאד והשתלבו מעולה עם הגבינות.
האישה לקחה monkfish (שדון ים???) שהיה מוצלח. הוגש ברוטב מעניין עם אספרגוס שלא תרם למנה. היה חסר לאישה איזו תוספת כלשהי מעבר לאספרגוס. התפוחי אדמה של אמו ביסטרו יכלו לעשות את העבודה מצויין.

הקטנה ואני לקחנו רביולי ריקוטה. אני אוותר על התמונה כי לפני שהספקנו לעשות צילום נורמאלי המלצר יצק את הרוטב על המנה והרס את התמונה אבל האמת שהרוטב היה החלק הכי טוב במנה. עם טעם עשיר שהזכיר לי אורגנו אבל אני לא סגור על זה. הרביולי משולשים גדולים מפסטה טובה. המילוי ריקוטה. כרגיל -  as is, וכרגיל הייתי שמח אם היו מעשירים קצת את הטעם שלה, אבל היות והרוטב היה מאד דומיננטי בטעם אז סלחנו.

לא יכול להגיד שהיה משהו יוצא דופן בארוחה הזו אבל יחסית לחששות היא היתה בסדר, ולא ליפול בונציה זה כבר הישג.

בונציה, כצפוי, רמת המחיר גבוהה ב 50% מרמת המחיר של המסעדות בגארדה ובהתאם לכך 140 יורו ללא קינוח היה המחיר הגבוה ביותר ששילמנו עבור ארוחה בכל הטיול הזה, ולא הייתי אומר שבצדק.

קינוח אכלנו בגלידה שנקראת Grom והיא היתה טובה מאד, עם מרקם קרמי מצויין. במיוחד הצטיינה הפיסטוק. הישג לא רע בהתחשב בעובדה שמדובר בסוג של רשת שגם מייצרת ארטיקים לשיווק בחנויות (ארטיקים שלהם נמכרים אפילו בנמל תעופה).




 

powered by my little forum