המסעדה הקטנטנה והנפלאה הזו הייתה הספתח שלנו לגיאורגיה. היא נמצאת 2 דק' הליכה מכיכר החירות (ועשירית הדקה הליכה מהדירה שבה היינו). מדובר במסעדה שמגישה אוכל גיאורגי מסורתי, אבל בהגשה מודרנית יותר. 

אז מה אכלנו?

לראשונות: 

סלק: סלק ברוטב טמאלי. טמאלי הוא רוטב של שזיפים ירוקים שמגישים שם עם לא מעט מנות, והוא נפלא. 

גומי עם חרצ'ו: גומי הוא ה"פולנטה" שלהם. הם יתארו לכם את זה ככה ומייד יוסיפו "אבל זה לא פולנטה" וזה באמת לא מזכיר פולנטה בשום אופן, למרות שמדובר בסוג של דייסת תירס. במקרה זה היא הוגשה עם תבשיל של בשר ואגוזי מלך (הגיאורגים מאד אוהבים אגוזי מלך והם מופיעים בערך בכל מנה)

עיקריות:

חצ'פורי: אז מסתבר שחצ'פורי בגדול הוא לא מה שאנחנו מכירים מהארץ כסירת בצק עם גבינה וביצה בפנים. זה אמנם סוג מסוים של חצ'פורי (אדג'ריאן חצ'פורי). החצ'פורי האחרים מזכירים יותר בצק של מלוואח עם גבינה בפנים. זה לרגע לא הופך אותם לפחות טעימים. כמעט בכל המסעדות הם מגיעים כמנה אדירה בגודלה, שמספיקה בשקט ל4-6 אנשים. 

שקמרולי: מנה מופלאה של עוף ברוטב של שום וחלב. באותו ערב התאהבנו במנה הזו ושמנו לנו ליעד לאכול אותה כמעט בכל מסעדה שהיינו בה ושם הוגשה. 

לקינוח: פנקוטה טרגון. ואו ואו ואו ושוב ואו. הטרגון מוסיף רעננות כמו שבחיים לא דמיינתי. 

עם כוס יין עלות הארוחה: 64 לארי שהם כ83 שקלים. כולל טיפ (ברוב המסעדות הטיפ יהיה מחושב בתוך המחיר הסופי). 

בתמונות: תמונה 1 - גומי

תמונה 2: שקמרולי

מסעדת ראצ'ה היא מסעדת פועלים גיאורגית שנמאצת בסמוך לעיר העתיקה (וגם בערך 5 דק' הליכה מכיכר החירות). כשתגיעו למסעדה יתנו לכם תפריט שלא ברור בו כלום ותצטרכו לנסות להבין לבד כי המלצרים לא ממש יודעים אנגלית. הם גם לא יקחו ממכם הזמנה, תצטרכו להזמין אצל המאמא הגיאורגית שעומדת בדלפק. וכדאי שתבואו אליה כשאתם כבר סגורים על ההזמנה. 

פתחנו בחינקלי - "דאמפלינג" גיאורגיים. כיסוני בצק שממולאים בבשר והשוס - גם במרק. נותנים ביס, שואבים את המרק ומתענגים על היתר. את החינקלי אוכלים בידיים. מחזיקים ב"כובע" ואוכלים את הכל חוץ ממנו. חינקלי לרוב יופיעו בתפריט כיחידות במחיר מצחיק (שם עלו 70 אגורות ליחידה) ותוכלו לבחור כמה אתם רוצים. תאמינו לי, אתם רוצים הרבה. 

לוביאנו: לוביאנו הוא בצק ממולא במחית של שעועית. הוא מזכיר מאד את החצ'פורי מבחינת הבצק, אך שונה במילוי. גם כאן חשוב להזהיר שמדובר במנה עצומה בגודלה ולא הצלחנו לסיים אותה. הבצק פצצה והמילוי מעניין, אישית פחות הטעם שלי, אבל טוב לטעום ולהבין על מה מדובר. 

שקמרולי: אז כמו שאמרתי החלטנו שאנחנו טועמים שקמרולי בכל מקום. להבדיל מהמנה הנקייה במסעדה הקודמת, פה נראה היה שזה עוף שלם (קטן אמנם) חתוך בצורה לא ממש ברורה, עם כל העצמות עליו. הוא מגיע בכלי חרס קטן לוהט לוהט מהתנור. אני חשבתי שהוא היה הרבה יותר טעים מזה שביום הקודם, בעיקר בגלל האותנטיות שלו. בן זוגי חולק עליי.

עלות הארוחה: 27 לארי שהם בערך 35 שקלים. זו מסעדה שהשאירה בי המון טעם של עוד וקצת חבל לי שלא חזרנו שוב. 

החלטנו לחגוג את ערב שישי, כמו גם את יום הולדתו של בן זוגי שלכבודו הייתה כל הטיסה, במסעדת meama, מסעדת שף שנמצאת בעיר העתיקה. השוס שם הוא לשבת במרפסת עם צפייה לנוף המטריף לקתדרלת סמבה, לעיר העתיקה ולרכבל שעולה למבצר נרקהילה. כדאי להזמין מקום מראש. יצרתי איתם קשר דרך הפייסבוק ומצאו לנו שולחן. 

המסעדה מגישה אוכל גיאורגי בפרשנות מודרנית. אז אני מציעה לבוא אליה אחרי שכבר אכלתם כמה ארוחות במסעדות "פועלים" מקומיות ואתם מבינים על איזה אוכל נעשית האינטרפטציה.

מנות ראשונות: 
הזמנו מנה של סלק, הוא מגיע מוגש על גבינה כלשהי עם סורבה שזיפים (נדמה לי) ואבקת סלק. המנה הייתה יפהפיה ובעייני גם מאד טעימה אם כי הסורבה היה קצת קרחי מידי. 
הפריע לי שהם לא הגישו את המנה לשולחן אלא הראו לנו אותה ואז חילקו חצי חצי בינינו. אז תצטרכו להאמין שהיא הייתה מאד יפה בהגשה.

ואז חיכינו. הזמנו עוד 2 ראשונות וחיכינו המון זמן. מעל 40 דקות. בשלב מסוים תפסנו את המלצר ושאלנו מה קורה. הוא התנצל ואמר ש"שתי דקות". אז זה לקח בערך 10 אבל אז הגיעה הראשונה השניה:
קוצ'מצ'י הוא במקור תבשיל של כבדים ולבבות עוף עם אגוזי מלך. פה זה היה כבד חזיר עם פסטו של עשבים (זיהיתי פטרוזיליה אבל בפירוש היו עוד) ואגוזי מלך. מעל הייתה דסקית של בצק ועליה קרם של סלק ושום (נדמה לי). זו הייתה מנה מצוינת וגדולה מאד. (תמונה 2)

בן זוגי התעקש שנזמין גם חצ'פורי. אז 10 דקות אחרי הקצ'מוצ'י הוא הגיע. והרי הטיפ שלי: אל תזמינו במסעדות חצ'פורי או לוביאנו אם אתם מתכוונים לאכול עוד מנות ואתם פחות מ4 אנשים. החצ'פורי היה מצוין אמנם אבל הוא היה עצום בגודלו ולחלוטין מיותר מבחינת שנינו.הכמות שלו הייתה יכולה להספיק לשולחן של 6 אנשים בשקט. בוודאי לא לזוג.

עיקריות: 
שקמרולי: קיבל פה פרשנות מודרנית ומפונפנת. היה מצוין.

העיקרית השניה הייתה חזיר ברוטב יין לבן. מסוג המנות שחוזרים בשבילן למסעדות. קיבלתי נתח חזיר עצום עם עור כל כך פריך, שכל המסעדה שומעת כשאתם לועסים. הוא הוגש עם קרם דלעת ובצלצלים ממולאים בגבינה. (תמונה 4).

בשלב זה הרגשנו שנכנענו. בקושי סיימנו את העיקריות כשאחריהן המלצר, בלי לשאול, ערך לנו לקינוח ואמר שקיבלנו מתנה מהם (אולי בגלל ההמתנה הארוכה בראשונות). אני חושבת שהקינוח היה מן וריאציה על הצו'רצ'חלה (ה"נקניק" של פירות ואגוזים שיש הכל פינה). זה היה עוגת ענבים לצד גלידת פירות יבשים, עם שברי אגוזים ורוטב קרמל.
קינוח קליל יחסית, לא מתוק מידי וכיפי לסיום הערב. (תמונה 5)

חשבון?
ופה מגיעה הבדיחה.
הזמנו 5 מנות, 3 בקבוקי שתייה (2 מים וסודה אחת) וכוס יין "לבן" (היינות פה אינם לבנים אלא מוגדרים כ"amber wine) מקומי.
כולל טיפ של 12% שכבר נמצא בתוך החשבון הגענו לסכום האסטרונומי של 140 לארי. כלומר, 180 שקלים בערך.

קינוח

מנת החזיר האגדית

שקרמולי

קוצ'מצ'י

הנוף מהמרפסת בערב

ביום השלישי והרביעי בצהריים אכלנו במסעדה בשם פסנאורי. מדובר ברשת שיש לה מספר סניפים בעיר. 

בפעם הראשונה היינו בסניף שקרוב לכיכר החירות. 

ביקשנו להתחיל עם חינקלי, הזמנו 4 חינקלי משני סוגים: ה"מיוחד" (חזיר ובקר מעורב) ובקר. אעשה ספוילר ואגיד שלמרות שביקשנו את זה לראשונה, זו המנה האחרונה שהגיעה לשולחן. הרבה אחרי העיקריות. והמלצר בכלל לא התרגש שכשהוא הניח את העיקרית הראשונה על השולחן (שהגיעה כ10 דקות לפני השניה) כשאמרנו שהזמנו חינקלי לראשונה. סבבה. אז אמרתם. אז מה. 

עיקרית אחת הייתה חצ'פורי אדג'ריאן שהיה מצוין.

היה גם צלעות חזיר ברביקיו שהיו בעצם צלע חזיר ברביקיו אבל היה טעים.

משהו שחשוב להעיר פה: לגיאורגים יש מושג שונה על מנות. אתם מדמיינים מנה כמנה עם תוספת. אז הגיאורגים לא. אם כתוב שהמנה היא צלע חזיר, זה מה שתקבלו. לא יהיה שום תוספת ליד. אולי הם יפזרו לכם מעל קצת בצל ורימונים. חשוב להבין את זה כשמזמינים. אם כי המנות כמעט תמיד גדולות (אפילו מאד) ונדיר שיוצאים רעבים. 

השירות מאד לא נגיש. מסעדה גדולה עם מעט מלצרים. בדיעבד גילינו שיש על כל שולחן באזזר שבו אפשר לקרוא למלצר. 

קינחנו עם פלמושי: קינוח גיאורגי מסורתי של מן "עוגה" (שמזכירה רגל קרושה) שעשויה מרכז ענבים. זה היה קריר, חמצמץ ומפתיע לטובה. 

לסיכום: תיירותי אבל אוכל טוב ושירות די רע. הארוחה עלתה כ40 לארי למיטב זכרוני. 

ביום הרביעי הלכנו לסניף של פסנאורי שליד העיר העתיקה (סמוך לשלט I LOVE TBILISI) וזו הייתה ארוחה איומה. 

גם פה הזמנו לראשונה חינקלי. הם טענו שאפשר להזמין מינימום 5 למרות שזה לא מצוין בתפריט בשום מקום (אבל מילא עולה גרושים והתכוונו לקחת 4 אז בקטנה). גם פה החינקלי היה האחרון להגיע. הוא היה בסדר, קצת מלוח יותר מאלו שהוגשו ביום הקודם.

גם פה לקחנו חצ'פורי שהיה נקודת האור בארוחה, אם כי גם פה היה טוב משמעותית פחות מזה שנאכל ביום הקודם. 

לעיקריות (שהיו בעצם הראשונות) אני לקחתי צ'קפולי - מרק של בשר כבש עם עשבי תיבול. המרק, מעבר להיותו פושר, הגיע, בקטע לא ברור, עם שברי עצמות בתוכו. לא עצמות גדולות שאפשר לשלות החוצה. אלא שברי עצמות קטנים וחדים שהיו ממש בגדר סכנה לאכילה. אחרי שהוצאתי חצי צלחת לצד התייאשתי. הטעם עצמו דווקא היה טוב, אבל פשוט פחדתי לאכול את המנה. 

הבן זוג לקח חזיר ברוטב רימונים. בפועל זה היה גושי שומן חזיר (והרבה עצם בתוכם) עם 0 בשר, שבאו בתוך כלי מוצף שמן. ברמה מביכה ובלתי אכילה.

פה גם לא היו באזזרים. אז השירות היה גרוע אפילו יותר. אחרי הזוועה הזו ממש לא היה חשק לקינוח, רק לעוף משם כמה שיותר מהר ולהזהיר אתכם. 

הארוחה עלתה כ50 לארי.

לסיכום, אם אתם חייבים ללכת לפסנאורי (ואתם לא), תדבקו בסניף בכיכר החירות ותדבקו בחצ'פורי ובחינקלי. 

תרתי משמע. כי משמעות המילה אלובאלי היא דובדבן. 

למסעדה המופלאה הזו הגענו בערב באחד לפני האחרון. התלבטנו אם להגיע. המסעדה ממש סמוכה לשדרות רוסטובלי אבל היא מרחק הליכה של כ20 דקות מכיכר החירות, וחצי שעה מהעיר העתיקה. באותו יום גררתי את בן הזוג למבצר נרקהילה והיינו אחרי יום של טיפוס הרים. הוא היה קצת אנטי אבל לשמחתי הצלחתי לשכנע אותו. 

עושה רושם שמדובר במסעדה משפחתית. במטבח עומדת איזו מאמא מבוגרת שנראה ששולטת ביד רמה. בפרונט יש מלצר מקסים, דובר אנגלית מושלמת, ובעל רצון גדול שתבואו ותהנו ממה שיש להם להציע. 

נוכח המלצתו (וגם המלצה של עיתון "על השולחן" שדרכם הגענו למסעדה מלכתחילה) הזמנו שתי ראשונות דומות מאד. הם מכינים במקום את גבינת הסולוגוני הגיאורגית המפורסמת ומגישים אותה בשתי וריצאיות.

בראשונה - מוגשת הגבינה לאחר כבוד, כמו שהיא, חמימה, בכלי חרס לצד עגבניות מושלמות (מתובלות קלות בשמן זית ומלח) ובזיליקום סגול. 

בשניה - אותה גבינה מעורבבת עם נענע ומוגשת במן מרק יוגורט כזה, לצדאותן עגבניות ובזיליקום.

יחד עם לחם פשוט וגס שהוגש ליד, זה היה מדהים ברמות הכי גבוהות שאוכל יכול להיות. דווקא בגלל חוסר התחכום, חוסר הפנפון והחנפנות. פשוט מוצרי גלם מצוינים. תענוג. מדובר בשתי מנות יקרות יחסית, כ20 לארי למנה. יותר יקר מחלק גדול מהעיקריות. ועדיין, אל תוותרו. באמת אל. 

לעיקריות: 

בן זוגי לקח פורל עם גומי (אותה "פולנטה" לכאורה) עם רוטב טמאלי. נפלא, הגומי היה מעט תפל. לאמשהו שמלח לא פותר. 

אני לקחתי קבב כבש, מוגש עם פיתה דקה וסלט מהמם ומרענן של עגבניות, כוסברה ופלפל חריף. מוגש לצד מטבל של שמנת חמוצה ומלפפונים והיה פשוט מצוין. 

לקינוח: לא התאפקנו ולקחנו שני קינוחים. אני לקחתי פנקוטה שמגיעה עם ריבה לבחירה. בהמלצת המלצר לקחתי ריבת אגוזי מלך. תשמעו, ואו. אני לא יודעת להסביר מה זה היה אבל זה היה מושלם.

בן זוגי אכל בקלאווה עם גלידת וניל שהייתה טובה. אבל הפנקוטה... אחחח הפנקוטה. 

יחד עם כוס יין אני חושבת שהארוחה עלתה כ120 לארי. שווים עד האגורה האחרונה. 

בערב האחרון התכוונו לחזור למסעדה שאכלנו בה בערב הראשון אבל לא היה שולחן. הפעלנו גוגל וביקשנו הצלה. הוא המליץ על המסעדה הזו שהייתה במקרה גם ממש 2 דק' הליכה. המסעדה סמוכה לכיכר החירות. התחושה היא של אוכל גיאורגי מתנחמד קצת לתיירים. 

ראשונה - חצ'פורי. הפעם למדנו מהפעמים הקודמות ואמרנו שאם יש חצ'פורי אנחנו לא לוקחים עוד ראשונה. היה אחלה. 

עיקריות: 

אני לקחתי מנה של כבד ולבבות בתיבול "גיאורגי". מגיע עם רימונים. בצד הזמנו רוטב טמאלי (רוטב השזיפים) שהוסיף מאד. חלקי הפנים היו עשויים מצוין. אחלה מנה. 

בן הזוג לקח שקמרולי, שהפעם הגיעה בגרסה מאד תיירותית. הרוטב היה סמיך מאד והזכיר יותר רוטב בשמל עם המון גבינה מאשר את הרוטב הרגיל. גם היה בו משמעותית פחות שום, והיה בו ברוקולי שהרגיש הכי "כאילו צרפתי". היה טעים, פשוט לא הייתי ממליצה דרך המנה הזו להכיר את המטבח. 

לקינוח אכלנו טארט לימון "גיאורגי". לא ברור מה היה בו גיאורגי אבל פאי לימון חמוד. 

שירות בעייתי, איטי מאד, לא נגיש. 

יחד עם כוס יין ובקבוק מים, עלה 99 לארי כולל שירות. 

תם ונשלם הקונדס. 

הולך לבלוס את הדיווח הזה מחר בדרך לעבודה... תודה מראש!!!

הצלחת להעביר היטב את החוויות שלכם.