בערב פסח טסנו לבוקרשט, ואת רוב הטיול הקצר בילינו עם זו חברים מקומיים.

ביום ראשון נסענו איתם לכיוון קונסטנצה על הכביש המהיר היחיד ברומניה (סרג'יו לא היה), כשהמטרה היא ארוחת צהריים במסעדת דגים מפורסמת, השוכנת לחופי הים השחור, ולאחר מכן טיול באזור.

Pescaria lui Matei לא מקבלת הזמנות, והשיטה היא להגיע קרוב לשעת הפתיחה שהיא 12 בצהריים, ולעמוד בתור. היות שלא היתה תנועה ועצרנו בדרך רק פעם אחת, הקדמנו והגענו ב- 11:30, רק כדי לגלות שהמסעדה פתוחה ושחלק גדול מהשולחנות כבר תפוסים. זו מסעדה שאינה מוכרת לתיירים, ובדרך כלל רק לקוחות רומנים, לכן באופן טבעי התפריט היה הוא ברומנית בלבד, והחברים שימשו כמתורגמנים. התפריט גדול ומגוון, ואני משערת שאילו יכולתי לקרוא אותו, הייתי לומדת הרבה על הדגים הגדלים ברומניה.

המסעדה נמצאת על גבעונת, ומתחתיה הים השחור, וחוות גידול המולים שלהם. הם מתמחים בדגים ופירות ים מהים לחופו הם שוכנים (ביניהם דגים לא מוכרים לי) ודגי נהרות רומניה, ומציעים גם דגים ופירות ים מימים אחרים.

החברים בחרו את המנות ראשונות שהוגשו למרכז השולחן:
זקוסקה עם דגים - טעימה כמו כל זקוסקה עם נתחים קטנטנים של דג שכמעט ולא הורגשו.
ברבוניות קטנים מטוגנים (כי לא היו אנשובי) - הציפוי עדין מציפוי פירורי הלחם שנהוג בארץ. אולי משתמשים בפירורי לחם עדינים יותר, ואולי רק בקמח. לא ממש יכולתי לשאול
נקניקיות דגים - לא מוצלחות לטעמי. לא היה להן טעם מובחן ואחרי נגיסה אחת, ויתרתי.
מולים מעושנות - הצדפות מהחווה המקומית, וגם העישון מתבצע במקום. הן הוגשו קרות, והיו טעימות מאד. אני חושבת שאילו היו חמימות, היו טעימות יותר.
איקרא - האיקרא הטובה ביותר שאכלתי בינתיים. ביצי דגים יחסית גדולות, מאד אוורירית ומלוחה בדיוק במידה ומטורפת.

החברים דיברו עוד קודם על Scrumbie - דג שגדל בים השחור, ולפי גוגל נקרא באנגלית Pontic shad.
הם אמרו שהדג לבן, בשרו יחסית שמן ויש בו עצמות רבות וקטנות. עצמות קטנות ואני זה מתכון לפורענות, לכן ויתרתי. הם הזמינו, וקיבלו שני דגים בינוניים שנצלו על הגריל, והוגשו עם ממליגה. הדג מוגש עם רוטב מבוסס שום, שאמור לסתור את השומניות. לא טעמתי, אבל הם נהנו מאד.

היות שהמטרה היתה לאכול דגים שאני פחות מכירה, אחרי התייעצות, החברים הזמינו לי סראמורה של שפמנון טרי. סראמורה אמור להיות רוטב או מרינדה של שמן, חומץ ושום. כאן הרוטב הכיל גם עגבניות, פלפל אדום ופטרוזיליה ולא הרבה שום. המלצרית בדקה עם החברים שאני מודעת לכך ששפמנון הוא דג שמן, וקיבלה אישור להגיש לי את המנה עם ממליגה (במובן).
קיבלתי מנה שהכילה שני נתחי דג, וערימה נאה של ממליגה שהיתה מהטובות שאכלתי. הדג היה עשוי מצויין, קצת שמן והרוטב החמצמץ והעשיר בירקות, החמיא לו מאד. המנה היתה גדולה מדי בשבילי, ולא הצלחתי לסיים אותה.

הבחור הזמין קלאמרי על הפלאנצ'ה וממליגה (כמובן), וקיבל מנה ענקית של טבעות קלאמרי גדולות ומחוברות אחת לשניה (לא חתכו את גוף הדיונון עד הסוף), צלויות היטב וטעימות מאד. ניכר היה שיודעים שם איך לטפל בדיונון טרי. גם הבחור לא הצליח לסיים את המנה שלו, והמלצרית די הצטערה שלא רצינו שתארוז לנו את השאריות שלו.

עם בקבוק שרדונה מקומי סביר, 3 בקבוקי מים, שתי "כוסות" ענקיות של לימונדה ביתית ו- 4 אספרסו - הארוחה עלתה 527 ליי שהם בערך 447 ש"ח.

מה אגיד לכם? היה תענוג קולינרי ואנתרופולוגי