כשהאישה בחו"ל אז צריך למצוא מקום לאכול עם הקטנה בשישי בערב. הלכנו לביינה, בר מסעדה שנמצא בלב החפירות האינסופיות של תל אביב. בערב זה הרגיש לי אפילו יותר מאיים מאשר בשעות היום. צריך לחשוב טוב על איזה צד של המדרכה ללכת, כי ממש כמו בונציה, להבדיל אלפי הבדלות, אפשר לעבור מצד לצד רק על גשרים שעוברים מעל התעלות הקסומות כלומר החפירות של הקו הסגול, שהסוף שלהן לא נראה באופק.

בבינה כל זה ממש לא מורגש. רוב הישיבה מסביב לבר, שבשישי היה מלא לחלוטין בתחילת הערב אבל הידלדל בסביבות 21:30. עוד כמה שולחנות ליד החלון. ושולחנות לישיבה בחוץ, שאף פעם לא הבנתי את קיסמה בתל אביב. רק בשביל לא לשבת על המדרכה בתל אביב שווה להגמל מעישון.

פתחנו עם מנה של לחם מחמצת (32) שהיה מצויין. לצידו חמאה חומה מוקצפת מעט מתקתקה (המלצרית אמרה קינמון, סומק ועוד משהו ששכחתי). אם הלחם היה מוגש מעט חמים היה אפילו יותר מצויין.

יחד עם הלחם הגיע סשימי אינטיאס (87). המנה ממש יפה, צבועה בכתום שזה צבע שאני ממש אוהב בזכות אפרסמון. לטעמי הדג היה צריך להגיע יותר קריר כדי להדגיש את הטעמים שלו. הרוטב היה מאד "פאנצ'י" אבל בגלל שהוא היה דליל מאד הוא לא השתלט על הדג וטוב שכך. רובו נאכל כמרק חמוץ חריף, אחרי שמסיימים את היתר. מנה כיפית ומרעננת.

הבא בתור - טרטר שייטל (74) מעט חרפרף שהוגש על בריוש קלוי. הפעם הטרטר הוגש בטמפרטורה מושלמת ואם אני אמשיך את התפקיד של מטאורולוג מזון אז הבריוש שהוגש חמים דווקא במנה הזאת היה אפשר להגיש לא מחומם, ועדין הפרש הטמפרטורות היה מספיק מורגש. השליכטה ביניהם זה איולי שיכל להיות מוגש עם טיפה פחות נדיבות. ואם כל זה לא מספיק אז על הצלחת ויניגרט חרדל ודבש לניגוב קל. ואם זה נשמע שממש סבלנו מהמנה עם כל הקיטורים שלי - אז האמת שממש להיפך. מנה מאד מוצלחת וההערות זה שיפורים שהם באמת בקטנה. 

רביולי במילוי תירס מתקתק (94) היתה המנה הבאה. אם עד עכשיו היו לי הערות על כל דבר אז הפעם אין לי מה להגיד - מושלמות של מנה. על הרוטב כתוב רוטב קאצ'יו א-פפה כנראה בגלל הפלפל והפקורינו. כאמור - מושלם.

התלבטנו בין שתי מנות של תירס שמופיעות בתפריט ולמזלנו, בתמיכת המלצרית, הזמנו את שתיהן, וטוב שכל כי באמת שאין שום קשר ביניהן. המנה השניה היא קלח תירס בסיגנון עדות קפה האוונה (72) אבל כאן אמורים לחתוך את הגרגרים עם סכין ומקבלים תערובת מושחתת וחמאתית עם כוסברה, קריספי שאלוט והפרמז'ן שנפל מהגרגרים. הכל ביחד מאד מאד מוצלח. תענוג של מנה.

על קינוח ויתרנו תחת העיקרון של אם נחמד בפה ונעים בבטן - אז אין סיבה לשנות לגמרי כיוון עם קינוח. 

יחד עם שתיה כולל כוס של קלו דה-גת סירה - 480 שקלים. 

לסיכום.

בר-מסעדה חביב מאד שמאפשר להעביר ארוחה רגועה שמשכיחה קצת את הברדק של תל אביב. שתי מנות מושלמות ועוד שלוש מצויינות למרות כל הניגו'וסים הקטנים שלי. אם לא מגיעים עם ציפייה לדקדקנות של פיין-דיינינג - כי זה לא הקטע שם - המקום מומלץ מאד.