בחג השני של ראש השנה ביקרנו בצ'אקולי שנמצאת על החוף של תל אביב, דרומה מחוף אביב, צפונית להרברט סמואל. המסעדה בנויה בתוך קוביית זכוכית כשבחוץ יש גם קפה ושולחנות ישיבה שצופים לים. בפנים בולטות הויטרינות של הדגים, הזכיר לי קצת את האקווריום המפורסם של קלואליס. הישיבה היא גם בשולחנות וגם על הבר. לא מעט מקומות ישיבה, ובכל זאת המקום היה מלא גם בשעה יחסית מאוחרת (14:30). 

התפריט שואב השראה מספרד ויש בו לא מעט אפשרויות. מקרודו וכריכים ועד מנות מהגריל פחמים. המנות ברובן בגודל בינוני, למעט אולי הדגים השלמים שאותם לא טעמנו. 

פתחנו עם כרישה ברוטב רומסקו (48). המנה נבחרה בעיקר בגלל הרוטב, והוא לא אכזב. אחד החביבים עלינו. יחד עם זאת, מכל הדברים שאפשר להגיש עם הרוטב הזה - הכרישה לא היתה אחד המוצלחים. היא היתה מאד סיבית ועד שכבר מצליחים לחתוך ממנה - הרוטב לא ממש נצמד אליה. בסוף אתה מתייאש ואוכל את הכרישה בנפרד את הרומסקו בנפרד או עם מנת לחם מחמצת (מצויין, אגב, הוגש חם, פציח, יופי של לחם) בקיצור - הרוטב סבבה, השילוב עם הכרישה - לא סבבה.

עוד הוגשו עם הלחם חמאת אסקרגו (פטרוזיליה-שום בעיקר) וסלמורוחו שהוא על בסיס עגבניות קצת חריף - שניהם היו מצויינים.

הבאה בתור - סשימי פרלינה על ריוויון, פינגר ליין ושמן זית (93). כראשונה - היא די יקרה. היא נראית מגרה ומעניינת ועל פניו אמורה להיות צליפה. דג (אני חושב שפלמידה לא 100% סגור על זה). יש שמן זית. יש חמיצות. יש גרגרים קראנצים שמפוזרים מלמעלה. אבל בסופו של דבר - לא הצלחתי להבין את החיבור. זה לא היה רע, פשוט לא משהו שעושה לך חשק להזמין עוד צלחת. 

כדי שלא תתבאסו אני כבר אציין שעם יתר המנות היתה הצלחה הרבה יותר גדולה. קלמארי בגריל פחמים (78) עם בצל, יוגורט, שמן בצל ירוק ומוטיב חוזר של הפירורים מהסשימי. הפעם הכל התחבר והיה מוצלח מאד. 

הבאה בתור - ניוקי בשר דג (98) עם חמאת פלפלים ועגבניות. ניוקי מושלמים. רוטב סמיך עם טעם בולט של הדג. שילוב נהדר. פחות יצא לי לאכול ניוקי בכיוון הזה וזה דווקא מאד מוצלח. במבחן ה"האם להזמין עוד צלחת" עובר בגדול.

מנה מהמטוגנות - פאטאטאס בראווס (52) עם איולי חרפרף. מנה מושחתת. כיפית. התפוחי אדמה עם ה"עור" היו בטיגון מושלם. הכי down to earth שאפשר, אבל כשזה עובד - זה עובד, בשביל מנות כאלה המציאו את הטיגון.

אחרונה חביבה, גם היא מהצ'יפסר, כריך קלמארי (76) עם איולי לימוני בתוך לחמניית בריוש שמן זית. חששתי שזה יהיה סתמי אבל האמת שזה היה ממש מוצלח. הקלמארי מוצלחים ממש והטעם הלימוני שעטף אותם הקליל את הכריך ועשה את זה מאד מהנה. המנה הרבה יותר מוצלחת מהצילום שלה...

עם הארוחה שתיתי כוסית של ריוחה מוגה, כי בכל זאת ספרד... הבלנד מורכב בעיקר מטמפרניו וגראנש. הוא היה מוצלח, נוכחות טובה אבל לא כבד מדי. מחיר סביר לכוס (55) בהתחשב בזה שבקבוק עולה 150 בחנות שליד הבית.

לגבי השירות. למרות העומס של המסעדה - לא היתה בעיה להשיג מלצר, וכל המלצרים היו מאד נחמדים. יחד עם זאת, ההגשה של המנות היתה ברדק אחד גדול. 

ביקשנו שלא כל המנות יגיעו בבת אחת ושהקצב יהיה איטי. הגיעו שתי מנות (הכרישה והסשימי) בהפרש של דקה וחצי, ותכף אחריהן הגיעו גם הקלמארי. זה כבר היה אחרי שביקשנו לא להוציא יותר מנות עד שנבקש, וכמובן שזה היה לפני שהגיע היין. אז אמנם לקחנו על עצמנו להזמין תמיד קודם את השתיה/לחם ורק אחרי זה את האוכל אבל בכל זאת 14:40 כבר היינו מאד רעבים. בהמשך העסק לא השתפר ואת הכריך קלמארי שהגיע דקה אחרי שביקשנו לעשות stop פשוט ביקשנו להחזיר ולהביא כשנבקש אותו. בגדול - התחושה היתה שהמלצר אומר לך כן כן, אבל בתכלס לא יוצא מזה כלום. 

גם סדר ההגשה של המנות הרגיש כאילו לא ממש השקיעו בזה מחשבה. הניוקי, שהוא כל כך יוצא דופן בין המנות שהזמנו, היה אמור להיות מוגש אחרון. הקלמארי בצלים היו אמורים להגיע לפניו, והכריך קלמארי הכי מתאים להגשה יחד עם הפטאטאס. 

קצת חבל כל הברדק הזה, כי זה בסופו של דבר זה מאד עיצבן.

לסיכום

כאופציה לשבת בצהרים - זו אופציה נחמדה מאד. למרות ששתי המנות הראשונות שהגיעו לא היו מושלמות ועוררו חשש לארוחה לא מוצלחת - בסופו של דבר כל יתר המנות עשו את העבודה מצויין, ואני לוקח את המסעדה בחשבון על המשבצת הזאת.

הבעיה היא שלשבת בצהרים יש לא מעט אופציות בתל אביב, ואם לוקחים בחשבון שהיא לא מאד זולה ושההגשה של המנות היתה מבורדקת - אז בסופו של דבר כשנבוא לבחור פעם הבאה היא תתחיל מעמדה פחות טובה מאשר מסעדות אחרות (כמו AKA, למשל).

בקיצור - אופציה נחמדה מאד, אבל עם כוכבית.