את AKA אנחנו מכירים בעיקר מהבראנצ'ים של שבת בצהרים, עליהם דיווחתי בעבר. בבראנץ' בולט במיוחד מחבת שרימפסים שהייתי מוכן לעבור שם כל יום ולקחת אחד. הפעם חשבנו ללכת לשם עם הקטנה בשישי בערב, בסוף היא הבריזה וכך הלכנו רק האישה ואני.

ההבדל העיקרי באוירה מהצהרים - מוזיקה די חזקה. לא יכול להגיד שזה הוסיף... בעיקר גרם לאנשי הצוות לדבר בקול ממש חזק... היות והמקום נתפס אצלי כמסעדה ולא כבר, למרות שיש שם חלק של בר, הווליום צריך להיות יותר מתון לדעתי.

פתחנו בקריספי רייס טונה מהקטנות (2 יחידות ב-69) עם איולי פלפל שחור. אני מאד אוהב מנות עם הבדלי מרקם וטמפרטורה רק שכאן ההבדל היה לי קצת גדול מדי. גם במרקם - היות וזה אורז מטוגן ולא, נניח, ברוסקטה, הקריספ היה מאד קריספי יחסית לטונה. גם בטמפרטורה הייתי מעדיף את הטונה עם שתי מעלות פחות, אבל אם נשים את הפרפקציוניזם הזה בצד - בסך הכל מנה טעימה ומהנה.

המשכנו במנה מה"פינצ'וס" - טרטר ווגיו (2x36). לא הוגש ככריך אלא כמילות של מאפה "קרסטד" פריך. לרגע חשבנו שהגיעה המנה הלא נכונה כי הקוויאר השחור למעלה לא הוזכר בתפריט (בניגוד למנה דומה של טרטר דג שבתיאור שלה הופיע קוויאר אדום). אין לנו בעיה עם הקוויאר אבל גם למי שיש - הוא לא מאד מורגש במנה ומתערבב לחלוטין עם הטרטר. אם שוב פעם לעצבן עם הפרפקציוניזם - אז המאפה יכול להיות במילימטר יותר עבה כדי לקבל, שוב, ניגוד מושלם. אבל גם במקרה הזה המנה עשתה את העבודה.

מהראשונות - אספרגוס צלויים בגריל פחמים עם רוטב רומסקו (68). האספרגוסים היו מעולים. הצליה בפחמים עשתה להם ממש טוב. הפירורים שרואים מלמעלה הם חריפים, ובניגוד לטרטר שלא הוזכר אך גם לא הורגש - כאן למי שרגיש לחריפות זו מנה בעייתית ולכן מן הראוי היה לציין את זה בתפריט. מבחינתי דווקא הפירורים הביאו את ה"קיק" של המנה. אני מת על רוטב רומסקו, אבל הוא לא התחבר לי בכלל עם האספרגוסים. אם כבר, הוא התחבר מצויין לפירורים שנפלו מהארטישוק. בקיצור אספרגוס לחוד - מצויין. רומסקו ופירורים חריפים - מצויין. השידוך - אצלי לא עבד, לאישה פחות הפריע. 

עוברים לעיקריות - תמנון בג'וספר (82). לא הבנתי אם הג'וספר של התמנונים והתנור פחמים של האספרגוס הם אותו תנור... התחושה שלי שכן אבל קטונתי. אשמח להסבר ממומחי המטבח של הפורום. בדרך כלל כשמזמינים תמנון מתפללים בעיקר להצלחת המרקם. כאן זה היה כל כך נמס בפה, שאם לא היו אומרים לי שזה תמנון לא בטוח שהייתי מנחש. הוגש עם רושטי מעושן שהיה מצויין והוסיף המון למנה. מבחינתי המנה הכי מוצלחת עד כה (אפילו שהיא הצטלמה הכי פחות טוב)

וכדי לסגור את כל החלקים של התפריט - קאפלטי בטן טלה מעושנת (94) עם רוטב בר בלאן ששטו בו צנוברים והיה לו טעם מאד מיוחד, כמעט אניסי (על פי התפריט נגיעות של שמן עירית, כנראה שזה זה). המילוי של הקאפלטי הפציץ בטעם. הקאפלטי עשוי נכון. גם כאן הכל התחבר ויצר מנה מאד מיוחדת וטעימה.

הפעם הקפדנו לסיים עם היין לפני ההזמנה של האוכל (בלנד אדום של יקב כישור) והשיטה בינתיים עובדת. מעבר לזה הישרות היה סבבה. לא משהו מעבר אבל בסך הכל סביר. 

AKA שומרת יפה על הרמה. האוכל, למרות ההערות הנקודתיות, היה מוצלח. לא יכול להגיד שהיה לי wow אבל היה טעים. יחד עם זאת אני חושב שנמשיך לפקוד אותה בצהרים ולא בערב גם בזכות המחבת המעולה וגם בזכות אוירה יותר רגועה.