ביום ההולדת של האישה הלכנו להתנסות בארוחת טעימות יפנית ב-umai, שהיא בעצם אירוח ביתי של השף אלכס אברמוב שהתמחתה ועבדה ביפן גם במטבחים וגם בקצבות וואגיו. הבית נמצא בסמטה קטנה שיוצאת מרחוב יפת והוא מארח כ-20 אנשים. 

הארוחה כוללת 9 מנות שמשתנות מעונה לעונה, ובנוסף סאקה שמותאמת למנות. בין לבין, הסברים מאלפים של אלכס (לנו זו היתה חשיפה ראשונה לנושא של אוכל יפני אז היה סופר מעניין לשמוע). 

מנת פתיחה: דלעת יפנית ממולאת בקרם סקאלופ. למעלה קריספי וונטון וזרעי דלעת. בדרך כלל כשיש משהו ממולא יש פער מרקמים כלשהו בין הפנים לבין החוץ. מה שהיה וואו במנה הזו, שהדלעת והקרם כאילו הפכו למשהו אחד, עם מרקם מאד מיוחד. הטעמים היו עדינים והשתלבו היטב, אבל הקסם במנה היה באמת המרקם המיוחד. מנת פתיחה שהציבה רף גבוה מאד. 

במנה 2 בארוחה האלמנט המרכזי הוא הציר. הדג הוא דג פארידה שעבר כבישה בין שתי אצות. הוא הונח בציר כשהוא נא, וקיבל את הבישול שלו מהציר עצמו. הירוקים זה אפונת שלג ופינגר ליים. הכוכב העיקרי במנה היה המרק, שהיה לו טעם עשיר ומופלא ונפל עלינו מצויין בערב החורפי הזה. 

מנה 3 בארוחה היא מנה של ים. הדג בתמונה הוא סשימי ילוטייל מיפן, הוגש עם עלי חרדלי חריף ואצה. הצהוב זה פרח מלפפון. בצד סויה מעושנת וואסאבי. כאן הכוכב החד משמעי היה הדג, שממש התמוסס בפה. כשמדברים על סושי, מדברים על כך שביפן שמים את הדגש על האיכות של הדגים וכאן היתה דוגמא ממש טובה. אני פחות בקטע של עלים אז די ויתרתי על החלק הירוק והתמקדתי בכוכב של המנה. 

מנה 4 שאמורה לעשות הגמוניה של כמה מרכיבים שמטופלים בנפרד. בירוקים יש באק צ'וי ולפת. למטה שום קונפי ובמרכז פטריות שימאג'י. הקוביה הלבנה היא גלידת של בטטה יפנית שהיא זו שאמורה לחבר את הכל, ומעליה קונכיה מערמונים. המנה הזו היתה הפחות מוצלחת בעיניי. הגלידה שהיתה טעימה היתה קפואה מדי, ולכן גם לא יכלה ממש "לעטוף" את יתר המרכיבים של המנה. כל היתר היה חביב, אבל לא יצר איזה חיבור מיוחד. החלק הכי טוב במנה היה ה"ממתק" של הערמונים.

מנה 5, המנה המאודה, כיסונים ממולאים בשרימפס. שוב פעם מרקם מושלם, הכיסון ממש התאדה בפה כמו ענן. למעלה: ביצי סלמון מאלסקה,  שהתנפצו בפה בזמן האכילה והיו אלמנט נחמד מאד שנתן קונטרה למרקם של הכיסונים. על העלה של הכובע נזיר ויתרתי, אבל זה רק אני. המרק מצטלם כמו המנה השניה אבל שונה לגמרי. עם טעם חמצמץ, מעט אניסי, בזכות מגע של יוזו. עוד מנה מענגת מאד.

במנה 6, אי אפשר לטעות: מנת הבשר. פרוסות ואגיו מקומי (סינטה, אונטריב ואסאדו). למרות הפריסה המאד דקה הטעם צעק מהנתחים והחלמון הוסיף את הנגיעה הנחמדה שלו, בנוסף לרוטב מעט מתקתק שרואים בקומקום משמאל ושאפשר היה להוסיף.

מנה 7,  המטוגנת. הומאז' לסופגניות של חנוכה: באן שחור ממולא בנתח שנקרא מוזה, בבישול ארוך. קצת הזכיר לי קצת שפונדרה. כמעט על כל המנות כתבתי סופרלטיבים, אבל אם צריך לבחור אחת מיוחדת אז הייתי נותן את הכתר למנה הזו, גם בזכות הויזואליה המהממת, גם השילוב של המרקמים המיוחד של הבשר VS המעטפת, וגם בזכות הטעם של הבשר שהיה עם נגיעה מאד מדוייקת של מתקתקות. זה המקום גם לציין שחלק מהמנות, כמו זו, הן אינטרפרטציה של אלכס למנות היפניות המסורתיות,  מה שמאד מוסיף עניין לארוחה.

מנה 8, בשלב שהבטן כבר מתחילה להסגר הגיעה מנה גדולה של קופסת אוכל יפנית עם לשון בשלוש צורות עשייה. לשון היא אחד המאכלים שמעורר הרבה אמוציות אצל אנשים. בעבר הרבה אנשים נתקלו בו בעיקר כצלי, שמוגש בארוחת ערב של בתי מלון של פעם, וזה קצת כמו אנשים שהיו אומרים אני לא אוהב סושי והיית שואל אותם איפה יצא לך לאכול סושי והם היו אומרים בחתונה... שזה המקום האחרון להיכרות עם סושי.

למעלה באמצע - החלק הקדמי של הלשון, מוגש כרוסטביף. העיגולים משמאל הם חלק אחר של הלשון מוגש כפטה, שהיה מצויין. מימין - חלק שלישי של הלשון, עשוי בסו-וויד במשך המון שעות. אני לא איש של אורז אבל הוא היה טעים ממש והייתי צריך להכריח את עצמי להפסיק לנשנש ממנו. למטה מימין - צנון מוחמץ ומעליו תרד כבוש.

מנה מוצלחת מאד, אני לא יכול להגיד שבזכותה אני ארוץ לקצב לקנות לשון כדי להכין בבית, אבל חלק מהקטע של ארוחה במסעדה זה לאכול דברים שאתה לא אוכל בבית והמנה הזו עשתה הרבה חסד עם הלשון.

מנה 9 - קינוח. הפעם ממש לא יפני, וטוב שכך - יבשת אסיה היא לא היבשת הנכונה לקינוחים. גלידת מאצ'ה ושוקולד לבן, הפעם במרקם כמו שצריך. יחד עם שבבים ושברי הסוכר זה היה קינוח קליל ונחמד, אבל אם לדרג - אז זו מנה שקיבלה ממני פחות נקודות יחסית ל"תותחים" הכבדים, ובמצב הבטן הייתי יכול בקלות לותר עליה בלי להרגיש שהחסרתי משהו.

כמו שאפשר להבין מהתיאורים של המנות - ארוחה סופר מיוחדת, סופר מושקעת וסופר טעימה. לא היתה נפילה של ממש באף מנה, שזה מרשים לארוחה של תשע מנות כל כך שונות. היו את השתים שהיו פחות לטעמי, אבל בסך הכל - ריספקט לאלכס על הביצוע. 

מחיר הארוחה - 595 לאדם, כולל השתיה (סאקה ובירה שלפני הארוחה).

כל הערב עצמו עם ההסברים וההגשה המאד חביבה של ה"עוזרים" של אלכס היתה חוייה מיוחדת. הארוחה נמשכת שלוש שעות פלוס, ואני ממליץ בחום לפנות ערב בשביל החוייה הזאת.