את הדרך לסאטיה עשינו ברגל. רחוב יפו שביום חמישי דווקא היה עם אנשים. משם לממילא וקצת אחרי נכנסים לאזור מקסים של מלון המלך דוד מצד אחד ובניין ה-YMCA מהצד השני. עם התאורה שיש עליהם בערב הם ממש נותנים הרגשה של חו"ל. יכל להיות מושלם להכנס משם היישר למסעדה רק שבמקום זה עוברים לרחוב קרן היסוד שהוא מן רחוב ראשי כזה.  לרגע חשבנו שטעינו אבל מסתבר שלא...

ישבנו על הבר ופתחנו במנת לחם (27) שזו בעצם מיני חלה לוהטת מהתנור שמוגשת עם טחינה מעולה, רסק עגבניות וחריף משובח. הלחם בלי יותר מדי דאווינים אבל יחד עם המטבלים נותן יופי של מנת לחם. 

המנה הבאה: סביצה פרואני עם תירס לבן (82) מנה עם קיק חזק של חריפות וחמצמצות, כשהתירס נותן קונטרה מתקתקה. מנה מעולההה, פתחה לנו את כל הסאטיות בפה. 

המשכנו עם קפלטי תירס (96) עם המון פקורינו וקראמבל אגוזי לוז שהקראנץ' שלו עשה את המנה. אם להיות סופר פדנט אז המתקתקות של המילוי יכלה להיות בחצי אחוז פחות, אבל באמת חצי אחוז, ולכן נניח לזה בצד ונכתוב הכי ברור כדי שלא יהיה ספק:  מנה מהחלומות. טעם, מרקם, הכל - אושר.

המנה הבאה: שקדי עגל (98) שהיו עשויים ללא רבב. לאחרונה פגשנו כל מיני ניסיונות לשחק עם השקדי עגל לכל מיני כיוונים והיה טוב לחזור שוב לתצורה הבסיסית של המעדן הזה. תפוחי אדמה שהוגשו למד השקדים היו קשים מדי וזו כנראה ההערה היחידה שתהיה לי על כל הארוחה.

כל המנות עד עכשיו הן מנות ביניים. העיקרית היחידה שלחקנו - שרימפס ברוטב של חמאה שום יין ועגבניות שרי (112). השרימפסים היו מעולים. ממש נמסו בפה. עגבניות שרי היו שיחוק המתקתקות שלהן השתלבה מצויין עם השרימפס. עם זאת, יתר המנות הציבו רף מאד גבוה וספציפית המנה הזו לא הגיעה אליו אבל סך הכל היתה מהנה מאד.

בנוסף לבקבוק של קלו דה גת שנסון אדום (200) שהיה סבבה פינקו אותנו בשני סבבים של צייסר, ובכלל השירות היה מקסים לכל אורך הארוחה. שירות שנותן לך הרגשה שמי ששאול או עונה לשאלות לא עושה את זה כי באמת אכפת לו ולא רק מתוקף התפקיד שמחייב אותו להיות נחמד.

לסיכום אם עוד לא הובן - ארוחה מצויינת והמלצה חמה על המסעדה. לא מאד זול, 427 שקל לזוג אם מורידים את המחיר של היין, וצריך לקחת בחשבון שאכלנו רק עיקרית אחת, אבל מצד שני גם פינקו אותנו בצ'ייסרים שהעלות שלהם זה 21 ש"ח כל אחד... אז אין תלונות.

אי אפשר גם שלא לציין שביקור בסאטיה הוא לא רק בשביל הטעם אלא גם בשביל הסולידריות עם אחת המסעדות הבודדות שנותרו נאמנות לדרך שלה ומגישות אוכל לא כשר, כמעט שמורות טבע בעיר שבה גם חולצה "רגילה" נהיה קשה להשיג.

לאחרונה קראתי כמה ראיונות עם שפים שהשמיעו דבאים בסיגנון של "למה זה כל כך חשוב להגיש חזיר ופירות ים (כאילו שזו המגבלה היחידה של אוכל כשר) אני מעדיף לותר על זה ולפנות לקהל הכי רחב" וכו וכו.

אין לי בעיה עם שף שגדל על אוכל כשר וזה האוכל שהוא מאמין בו .סבבה. אבל להפוך מסעדה לכשרה לא בגלל שזה מה שאתה מאמין שנכון אלא בגלל שזה מה שהקהל רוצה, יש לזה מילה אחת - התמסחרות. וכמישהו שרואה באוכל אמנות, מבחינתי אמן צריך להגיש את האמת שהוא מאמין בה ולא דווקא את מה שהקהל רוצה. איפה היינו היום אם פיקאסו היה מתפשר רק בגלל מה שהקהל רצה. 

כך שגם מהבחינה הזו הרגיש לי טוב לתת סולידריות למסעדה שכבר 10 שנים הולכת עם האמת שלה בלי להתפשר ועל אחת כמה וכמה שהארוחה היתה ללא רבב.

מונא היא עוד שמורת טבע בירושלים. אכלנו שם כבר בעבר והיה מוצלח אז שמחנו לחזור. ושוב - עוד פעם סולידריות למסעדה שלא מתמסחרת לכשרות. ריספרט.

גם המקום של מונא מפתיע כשמגיעים אליה ברגל. אתה הולך ברחוב רגיל מתחיל לחשוב רגע איפה בעצם תהיה פה מסעדה ואז פתאום קופץ לך מישום מקום בית האמנים המקסים. יופי של מקום. 

גם כאן ישבנו על הבר, רק שלהבדיל מסאטיה הישיבה כאן היא בכיסאות שקבועים לריצפה, וזה מאד נוח בעיקר לאנשים שהם לא מאד גבוהים. לא יודע כמה שנים הכיסאות האלה קיימים אבל הייתי ממליץ בחום להחליף אותם לכסאות שאפשר להזיז. 

אחרי שהתיישבנו + צ'ופר של יין מבעב ליום נישואין - קיבלנו את הנאום של "אצלנו מה שמוכן יוצא" או במילים אחרות - המטבח שלנו לא מספיק טוב בשביל להוציא לך את המנות בקצב שמתאים לך, שזה מבחינתי כל הסיפור מאחרי ה"מה שמוכן יוצא". אבל המלצרית ששירתה אותנו על הבר אמרה שהיא תעשה את המקסימום שתצא מנה מנה, רק שעוד לפני שהספקנו להגיד בתיאבון ועוד לפני שהגיעה הטעימה של היין - הגיע מנת לחם, ויחד איתו צנחו שתי מנות בו זמנית  - טרטר דג וקרוקטים - שתי מנות שאין ביניהן שום קשר ושום הגיון לאכול ביחד, אז למה להגיש ביחד?!?!?. התשובה של המלצרית שלפחות הורגש שהיא היתה די נבוכה - "כי בדיוק המטבח היה פנוי יחסית".

אני חושב שזה באמת תעודת עליבות למסעדות שמתפייטות לך על שיירינג אבל לא מסוגלות להוציא מנה מנה לזוג שמבקש מתחנן לעשות שיירינג שם כל מנה בנפרד. ביקשנו שאת המנות הבאות אנחנו נגיד מתי לעשות fire ולשמחתנו מכאן והלאה מנות הגיעו אחת אחת ולא היו בעיות שירות נוספות אז אפשר להתרכז באוכל.

מנת הלחם (24) אני פחות קיצוני מהאישה בנוגע להגשה של לחם חם. יש לחמים שאפשר להגיש בלי לחמם, במיוחד עם הקארסט שלהם פריך מאד. ספציפית ללחם הזה (מחמצת שהוגש עם חמאה) חימום כן היה עוזר. הוא היה נחמד, אבל חימום היה מקפיץ אותו ליגה.

טרטר דג ים + חציל קלוי שהוגש בפריכית אורז (38) התוספת של החציל לתערובת נתנה לטרטר טעם כמעט בשרי. לרגע חשבנו אולי התבלבלו עם הטרטר דה בף, אבל זה אכן היה הטרטר דג וזה היה קצת מוזר כי זה ממש לא נתן תחושה של דג. חוץ מזה, מבחינתי אפשר היה להוסיף קצת פיקנטיות לתערובת, אבל עם כל המוזרות והיעדר הפיקנטיות - סך הכל זה היה טעים. 

קרוקט תפוח אדמה ובייקון (48) הוגש עם קרם פלפלים שהיה ממש טעים גם בתור מטבל ללחם. גם אם יענו אותי במרתף העינויים של האינקויזיציה אני לא אוכל להודות שהיה שם בייקון. הוא לא הורגש במנה בשום צורה וחבל, כי זה היה אמור להיות ה"קיק" של המנה. מה שלוקח אותה מסתם קרוקט של תפוחי אדמה שכולנו מכירים לקרוקט + בייקון. שזה לא רק משודרג זה גם טוב לסולידריות. הקרוקט עצמו היה בסדר, אבל לא לילד הזה התפללנו. 

המנה הבאה - ארטישוק ירושלמי עם פלפל אורפה (66) שלפי מה שאני מבין אמור להיות ממשפחת הצ'ילי, אבל האמת שגם אודליה היתה צולחת את המנה בלי שום בעיה. אם הטרנד של 2020 זה להראות שגם מנת ירק יכולה להיות מדהימה אז הפעם זה לא הצליח. זו היתה המנה החלשה בארוחה לא בגלל שהארטישוק לא היה נחמד אלא פשוט בגלל שהכל ביחד לא נתן שום דבר שלם שהוא מעבר לחלקיו. 

אניליוטי תירס (76) כי הצליח לנו עם תירס בסאטיה - היתה כנראה המנה המוצלחות יותר של הארוחה. אין פה יותר מדי הוקוס פוקוס - אבל הפשוט המנחם הזה פשוט עושה את העבודה בגדול. 

הפעם השארנו מקום לקינוח ולקחנו טארט לימון (52). הלמעלה היה על פי הספר. בלמטה, בשביל להתחכם, הוסיפו שוםשום שחור ובשבילי זה דוקא הוריד ולא הוסיף כי זה נתן לעוגה צבע וטעם של בצק שרוף. בשביל האיזון אציין שדווקא האישה אהבה את זה. 

בשורה תחתונה - ארוחה לא רעה, אבל ממונא ציפינו ליותר במיוחד בגיזרת האוכל. לא היתה איזו בעיה מהותית עם האוכל עצמו, אבל איכשהו לא היתה מנה שיכלתי להגיד עליה וואו, בשביל המנה הזו אני אחזור שוב פעם למונא.

לזכותם אציין שהם התקשרו היום לשאול איך היה, וזה מאד מבורך. הבעיה שכשאני צריך לשלוף מהזכרון אני שוכח חצי מהדברים אז על הקרוקט למשל שכחתי לגמרי ונזכרתי רק עכשיו כשהתיישבתי לכתוב. לפחות חלק מהדברים כן העברתי ויש לקוות שיעשו עם זה משהו