פוקט נחמדה מאד. בסקאלה שבין צ'יל לבין קרחנה בחרנו באיזור החוף של קארון, שהוא במקום טוב באמצע. יש חנויות יש שווקים יש חופים אבל זה לא הקרחנה של פטונג שלפי מה ששמעתי היא די בעע.

הריזורט שבו ישנו נקרא Thavorn Beach בחוף Karon. מלון מצויין וממש לא עמוס. העדפנו אותו על פני המלונות של חוף Kata שהוא ההמשך של Karon לכיוון דרום, בגלל ש Kata  כבר קצת יותר בלאגן והמלונות שם נראו לנו פחות, אבל המחיר של זה – הליכה של רבע שעה (או טוקטוק לעצלנים) על בסיס יומי מקארון לקאטה, כי גם ה Night Market של קאטה הרבה יותר רציני וגם החוף של Kata הרבה יותר יפה עם שקיעה מדהימה.

יצא לנו להיות בפוקט בחגיגות המים שלהם ואז גם הפריחו עששיות בחוף אז היה בכלל מקסים (אם כי לא ברור לי איך זה לא מסתיים בשריפת יער...) 

ארוחת הבוקר הפתיעה אותנו מאד לטובה. מיקס טוב של אסייתי ומערבי חוץ מפטיסרי שברוב המקומות שנתקלתי בהם בתאילנד לא יודעים לעשות אותו כמו שצריך וגם כאן קרואסון זה לא באמת קרואוסן.

השוק גדול. אמנם פחות אופציות מהשוק המדהים של קוסמוי אבל עדין אפשר למצוא את כל הלהיטים הרגילים מפאד פתאי מצויין היישר מהמחבת ועד בננה לוטי עם מבחר מרשים של ורסיות אבל אנחנו הלכנו על הבננה נוטלה הסטנדרטי.

הכוכב הפעם היה המיני אננס שמוכרים אותו ביחידות של חמש וזה אחד הפירות הכי מרעננים שיצא לי לאכול. בתמונה של הבלוג תאילנדבלוג מתוך הפוסט הזה הם מונחים על מגש, בשוק כמובן שקית של 5 ב-10 שקל, מדהים.

חבל שהיה סגור למחרת בגלל חגיגות המים שלהם ונאלצנו לאכול במסעדה שאין לי יותר מדי מה לספר עליה וזה עוד אחרי יום שלם שאנחנו עושים פנטזיות בראש על איזה דוכנים מתחשק לנו היום... באסה.

אחרי פוקט עברנו לקופיפי שהוא פשוט גן עדן עלי אדמות בתנאי אחד: שהמזג אויר לטובתך. בחצי יום שהיה מעונן וגשום, כל הקסם של המקום הלך. ברגע שהשמש יוצאת והמים הופכים להיות ירוקים – אי אפשר לעמוד בפני הקסם של המקום.

במזג אויר טוב מומלץ לקחת שיט מקיף בכל האיים שמסביב אבל תכלס – גם החוף שמהצד השני של ה-Ton Sai Pier , המקום שאליו מגיעות הסירות, מהמם.

במלון שהיינו, Cliff Beach Resort החדרים טובים מאד, ממש ענקיים, עם מקרר ומיני מטבח ובקומה שהיינו גם עם יציאה לבריכת אינפיניטי עם נוף לים. אבל:

א - הוא המלון הכי רחוק מהמרכז (רבע שעה הליכה בקצב נורמאלי, שבקנה מידה של קו פי פי זה ממש "חור", אם כי אפשר לסלוח על זה בזכות הנוף שמקבלים בדרך למלון (רוב התמונות הכי יפות שצילמתי היו תוך כדי הליכה למלון...

על ב – לא סלחנו: ארוחת בוקר שלו היא אחת מארוחות הבוקר הכי דלות שפגשתי בחיים. ההיילייט היה שעשיתי טוסט עם ריבה וקינחתי ביוגורט תות. פשוט ארוחת בוקר מבישה.

מה שעוד אהבנו באי זה שלמרות שהוא קטן יחסית ואין מכוניות והכל נורא רגוע ועושה ציפיה שבשש בערב הכל יהיה מת שם – מסתבר שהמרכז שם ממש תוסס בערב, עם המון מסעדות, ברים, חנויות ודוכנים שמוכרים את כל הסחורה של תאינלד (חוץ מהמיני אננס שמצאנו רק במקום אחד).  לא בדקתי אבל נראה לי שאין מקום אחר בעולם שב ורק 3 מטר מפרידים בין הדלת של מקדונלד'ס לדלת של בורגר קינג.

בערב הראשון זרמנו עם קרייבינג לפסטה של הקטנה (ריטואל קבוע שלה בתאילנד) ואכלנו במסעדה בשם Atom שיש להם גם מקום נוסף של פיצה. המסעדה עצמה רק באיזור הבסדר עד בסדר מינוס. מצד אחד לא נרשמו נפילות קשות (לא משהו שאי אפשר לתקן עם הוספה של קצת פרמז'ן) אבל גם לא משהו ששווה לדווח עליו.

בערב השני המשכנו את החופש מהאוכל התאילנדי והלכנו ל-Prime Burger, שבדיעבד מסתבר שהם בכלל רשת , אמנם לא מאד גדולה, אבל בכל זאת רשת שמתמחה בסמאש בורגרים. כל קומבינציה קרויה על שם עיר בעולם, ואני לקחתי פוקט שזה גבינה מותכת, בצל מקורמל, צ'ילי מיונז, וטוויסט – אננס על הגריל, שהיה נחמד אבל יותר גימיק מאשר טופינג רציני, במיוחד שמדובר על ריבוע אחד של אננס שתקעו בלחמניה.

הסמאש עצמו – טעים מאד, אם כי הייתי מעדיף אותם טיפה יותר עבים מה שיאפשר לתת להם גם חריכה מבחוץ. אבל בטעם זה היה מאד טעים, גם ההמבורגר עצמו וגם המיקס צ'יפס (רגיל בטטה וסירה). הסמאש הכפול עולה פחות מ-30 שקל שזה בדיחה. התצלום מהאתר שלהם והוא מאד מייצג מבחינת הסמאש אבל זה לא הפוקט שאכלתי מה שמצולם כאן. סך הכל למי שמתחשק המבורגר – אפשר ללכת בלי חשש. הציךום הוא מהאתר שלהם והוא ממחיש טוב את התצורה של הסמאשים אבל זה לא הפוקט שאכלתי.

בערב הבא חזרנו לתאילנדי, למקום שנקרא Chef Kag. מקום די פיצי שבחרנו בו בעיקר בגלל שהוא תאילנדי נטו, להבדיל מרוב המסעדות באי שהן תמיד גם וגם וגם, כי ככה זה שאתה במקום שמתבסס על תיירים. על הקיר שבתמונה הזו נראה חשוף מוצמדים פתקים עם המלצות של אנשים שאכלו במקום, חלק מהם בעברית, וזה ממש נחמד. גם אנחנו תרמנו פתק אז אם אי פעם מישהו מזדמן לשם - בהצלחה עם ההמלצות שלנו.

המנה הטובה ביותר שאכלנו שם - דג ברוטב חמוץ מתוק. מנה ממש מיוחדת. הרוטב הרגיש מאד ביתי והיה מאד מוצלח. הדג טוגן בבלילה. היו גם ירקות טריים בצד שלא הבנתי למה שמו אותם. אבל כל היתר של המנה היה מוצלח מאד.

הפאד פתאי עוף - פחות מיוחד, אכלתי טובים ממנו אפילו בנסיעה הזאת (למשל בשוק של Kata). סלט פאפאיה ביקשנו קצת חריף תכלס יכל להיות הרבה יותר חריף ממה שהוגש אבל טעים מאד. נתחי חזיר עם רוטב שהפעם דוקא כן עשו אותו חריף - טעים מאד. בשר קצת לעיס כמו הרבה פעמים בתאילנד אבל טעים.

בערב האחרון – נאלצנו להכנע לטרנד הגם וגם  ב-Anna’s Restaurant. מקום שהוא גם אסייתי וגם אירופי. לא יודע אם יש עוד מקום עם שילוב כזה בעולם אבל דווקא מבחינת הלוק והאוירה היא הרגישה הכי אותנטי שאפשר, כולל נעלים שהם מבקשים להשאיר בחוץ.

פתחנו בספרינג רול ירקות – עם מנה כזאת ההפתעה היחידה יכולה להיות הפתעה לרעה אבל כאן זה היה סבבה לגמרי.

שיפוד עוף עם חמאת בוטנים – לטעמי השיפוד עצמו היה מתובל מדי בשביל מנה שאמורה לתת לחמאת בוטנים את ההובלה, ובכל זאת עם הרבה חמאת בוטנים בכל ביס המנה עשתה את העבודה.

עוד אחת אסייתית – חזה ברווז בקארי אדום. מנה שוריאציות שלה עם עוף/בקר/טופו וכו' מגישים כמעט בכל מסעדה תאילנדית בארץ. זה תמיד מגיע בקערה עמוקה עם אורז בצד. חלב קוקוס. קארי אדום. קצת שעועית. קצת אננס שהוסיפו והיה טוויסט מאד נחמד. הרוטב היה מעולה וכשהרוטב מעולה אני אוהב לאכול את המנות האלה כמו מרק וכמעט בלי אורז כי למה לטשטש את הטעם של הרוטב עם האורז, וזו היתה מוצלחת ממש. המנה הכי תאילנדית שאכלנו בטיול הזה מבחינתי.

מהגיזרה האירופאית – נתחי בקר ברוטב עם שפצלה. בתפריט כתוב סטרוגונוף אבל אם הם רוצים להתעסק עם השגרירות הרוסית שיהיה להם בהצלחה. גם בלי להצמד להגדרה הרוטב היה נהדר ממש. עמוק. קטיפתי. המנה הוגשה עם שפצל'ה (מטוגנים תודה לאל). האמת שהאישה עושה שפצל'ה יותר טובים בבית, אבל סך הכל המנה הפתיעה לטובה בעיקר הרוטב.

כאמור ארוחת הבוקר במלון היתה מבאסת במיוחד ולכן אחרי שני נסיונות הלכנו בבוקר השלישי למקום שאני לא זוכר ממש את השם שלו אבל אי אפשר לפספס אותו, קצת אחרי הבורגר קינג, עם שלט שכתוב עליו Best crossaint since 1986, מה שאומר שהם קיימים כמעט 40 שנה.

התפריט לא מבייש כרך של האנציקלופדיה העברית. כל תצורה של טוסט, פנקייק, בייגל נתמכת שם פלוס ארוחות בוקר הזויות כמו ארוחת חומוס. התפריט לא נגמר, כשכל המנות מצולמות כמובן, וזו אולי הפעם הראשונה שאני נתקל במקרה שהמנות שהגיעו בפועל נראו יותר טוב מהצילום. בדרך כלל זה הפוך. החוייה של הדיפדוף האינסופי הזה היא כל כך לא נתפסת שמישהו אפילו העלה סרטון של עצמו מדפדף ומדפדף בזה.

גם הגודל של המנות היה די בלתי נתפס. הקטנה ואני התכוונו לחלוק שני מנות פנקייק: האחת עוגת שוקולד עם גלידה והשניה פנקייק עם תותים. שתיהן היו מפלצתיות כך שהיינו צריכים עזרה מהאישה וגם ככה לא סיימנו הכל. 

בבנקוק חזרנו שוב ל Anantra Siam, מלון שנחשב די יוקרתי ובהתאם לכך קצת יותר מדי גינונים של הצוות התאילנדי בשבילי אבל הפיצוי האמיתי זו ארוחת הבוקר שלהם שהיא באמת משהו אחר ושם אפילו הצליחו לייצר קרואסון נורמאלי.

בדרך כלל אוכל של קניונים נחשב תחתית הסולם הקולינארי אבל דווקא בבנקוק יש לא מעט מסעדות נחמדות בקניונים, במיוחד ב-Central One הענקי, שנותנות אפשרות להתנסות בלא מעט מטבחים אסייתים ברמה סבירה מאד. בפעם הקודמת זו היתה הפעם הראשונה שלנו במסעדה של גריל קוראני, והיום כשאני משווה אותה למסעדות אחרות שיצא לי להכיר מאותו סגנון – היא לחלוטין לא נופלת מהם.

הפעם אכלנו במקום שסיקרן את האישה עוד מהביקור הקודם בזכות חלון שמציץ למטבח ורואים בו את העובדים מגלגלים דמפלינס בלי הפסקה. מסתבר שבמקור זו מסעדה מטייואן שנקראת Din Tai Fung ובארץ המקור קיבלה כוכב מישליין שזה די הישג למסעדת רשת.

על ה Signature Dish כמובן שלא ויתרנו, שמונה דמפלינגז מעולים במילוי בשר ומרק – מעולה. מנה שממש מתפוצצת בפה.

למרות שיש להם המון סוגים של דמפלינגס העדפנו בכל זאת לגוון אז לקחנו גם מנה של Pork Chop על נודלס ומנה נוספת של ברווז עטוף בבצק של ספרינג רול שאם מתחשק לכם להכין בבית אז אתם מוזמנים לקבל השראה מהסירטון הזה: https://kitchenmisadventures.com/2018/10/19/sliced-duck-pastry-din-tai-fung-style/

בסרט זה יצא ככה וזה די מייצג.

מנה נוספת משם – דווקא מהראשונות – וונטון עם ירקות בטיגון עמוק שהוגשו עם רוטב שזיפי מצויין.

הכל היה טעים, עשוי ללא רבב, וכמובן מוכן על המקום ואפילו אפשר לראות איך בחלון של המטבח. מישליין או לא מישליין - המחירים די מגוחכים והמסעדה מומלצת בחום.

כמובן שאי אפשר לנסוע לבנקוק ב-2025 ולפסוח על להיט הטיקטוק התורן: הפנקייק היפני, שכמובן שגם אותו אפשר להשיג ממש באותו קניון. אין ספק שהמרקם של הפנקייק העבה הזה מושלם, והרבה יותר מוצלח מהפנקייק האמריקאי. גם הקצפת שהם הגישו איתו היתה מהמשובחות. מכאן והלאה – בננה מקורמלת ורוטב מייפל לא נרשמה אצלי התלהבות. נותר רק לנחש איזה גימיקים הטיקטוק יזמן לנו בפעם הבאה שניסע לתאילנד...