בחג ביקרנו בקיסו שבקריית אונו. אם אני זוכר נכון היא היתה הראשונה מבין קבוצת מסעדות שכוללת היום גם את נאי-לון ופו ויש מצב שעוד. 

פתחנו עם נאמס עוף (74 ל-4 יחידות). כנראה שהחוק מרפי של עולם המסעדות הולך ככה: כשזוג יגיע למסעדה המנות לחלוקה תמיד יגיעו עם 3 יחידות, כשמגיעים שלושה אנשים תמיד הבחירה תהיה בין מנה של 2 יחידות למנה של 4 יחידות. תבדקו את זה ותראו שזה תמיד עובד. 

הנאמס - יופי של מנה, לדעתי מנת חובה שם למרות שבדיווח אחר בקבוצת הפייסבוק מישהי בשם "רוזי ואללה" כתבה שממש לא היה טעים לה. מוזר, כי נאמס זו אחת המנות היחידות בעולם שמסוגלת לחבר אותי לחסה. בדרך כלל הסיכוי שאני אבחר מנה עם חסה הוא אפסי. מבחינתי זה אוכל של חיות ומי שאוכל בשר לפחות שימנע מאוכל של חיות.  אבל בנאמס השילוב הוא ממש מוצלח וגם את הגירסה פה אהבתי מאד. הפריכות של החסה והרול עבדו מצויין ביחד, ותכלס הייתי שמח לקבל 6 רולים אבל מרפי זה מרפי ואתם מוזמנים לנחש מי התחלקו בשארית.

המשכנו בפאני פורי במילוי ספייסי סלמון (59 ל-4 יחידות). כמו שאפשר לראות בתמונה המרפי עובד טוב גם כאן. הכדור עצמו ללא רבב. המילוי טעים וממש לא מאד ספייסי כך שמי ששורד חריפות סבירה לא צריך לחשוש. הרוטב הירקרק, לאסי כוסברה, לא בדיוק הבנתי אם אמורים לשפוך פנימה וכנראה שגם המלצרית לא, כי כששאלנו אם צריך לשפוך את הרוטב פנימה היא אמרה "אפשר" שזה די מצחיק כי גם לימונדה אפשר לשפוך פנימה רק שזה לא ממש מומלץ. טעמתי קצת עם וקצת בלי ואני לא בטוח שהרוטב ממש הוסיף.

את ה"אדמה" שעליה העמידו את הכדורים, אפונת וואסבי טחונה, טעמתי רק בסוף וחבל, כי נראה לי שאמורים להוסיף אותה למילוי של הכדורים וכנראה שהאבקה היא זו שלוקחת את המילוי שהוא ממש קצת ספייסי ומוסיפה לו עיקצוץ נחמד שהופך אותו לקצת יותר ספייסי. ייבדק בפעם הבאה.

אגב יש מצב שעם הרוטב בכלל אמורים להשקות את ה"אדמה" ומקבלים עציץ לקחת הביתה... 

גיוזה פרגית (55) זה הכי מזרח תיכון VS מזרח רחוק שיש. תנו ניחוש כמה יחידות במנה... צדקתם. בסקאלה שבין יבש לשומני הקיסונים (הייתי חייב) של קיסו הם על הצד השומני. לי אין בעיה עם זה, לאבי אפרתי כנראה שיש אז אני אציין את זה. לדעתי המילוי יכל להיות עם טעם טיפה יותר דומיננטי אבל גם ככה זה היה סבבה.

לעיקריות הבנות לקחו סושי. אני זכרתי שלא התלהבתי במיוחד מהסושי בנאי-לין והעדפתי לקחת מסאמן קארי נתחי עוף (76) עם פטריות ועלי כפיר ליים. המנה היתה טעימה, אבל מבין הגירסאות שלה שיצא לי לאכול בחיים הייתי אומר שהיא בצד ה"מתחנף" יותר הן מבחינת חריפות (יש חריפות אבל עדינה יחסית לגירסאות אחרות שיצא לי לאכול) וגם מבחינת טאץ' מעט יותר מתקתק ממש שצריך להיות. גם עם ההסתייגויות האלה היא היתה לי טעימה. 

בגיזרת הסושי הוזמנו קרייזי רול סלמון וקראנץ' רול טונה, שניהם עם ציפוי של שבבי טמפורה. מהתיאורים שראיתי בתפריט אפשר היה להבין שבסקאלה שבין הסושי היפני ה"נקי" לסושי המקושקש הישראלי הסושי כאן נוטה לכיוון הישראלי (לא שיש לי בעיה עם זה אבל מי שמחפש את הסושי שלו מאד "נקי" זה לא המקום). את הסושי לא טעמתי כאמור ואני רק יכול להביא את התגובה של הקטנה שלא עפה עליו וסיכמה שבפעם הבאה היא תזמין משהו אחר לעיקרית ולא סושי. 

קינוח סוכריות קרם ברולה (48) שזה בעצם קרם אנגלז חצי-קפוא. כל זה מוגש על רוטב פטל והבנתי שיש כאלה שמשתגעים על המנה הזו אבל אני ממש לא אהבתי לא את המרקם, לא את ה"נגיעות תה ירוק יפני" ולא את השילוב עם הפטל. הכל היה לי מקושקש מדי ולכן הפעם הבנות יכלו לקבל שתי יחידות כל אחת  

השירות היה סבבה. גם ככה ישבנו ממש קרוב לעמדת המלצרים אז כל תנועה שלנו נקלטה וטופלה ישר. המסעדה די גדולה, אבל ראיתי די הרבה מלצרים אז אני מקווה שגם אלה שישבו רחוק יותר טופלו ביעילות.

לסיכום. קיסו ונאי-ליון הם לא מקומות בשביל חובבי אוכל אסייתי נאמן למקור. כמו לא מעט מסעדות בארץ הן מנגישות את המנות לטעם הישראלי וזה לגיטימי לחלוטין בעיניי. יש מנות שהאדפטציה סבירה יותר ולעומתן מנות שבהן אולי יש קצת חנפנות יתר, אבל סך הכל התוצאה מאד סבירה.

לא דיווחתי בזמנו על נאי-לון אבל אם לבחור ביניהן - קיסו עדיפה בעיניי. חשוב רק להזמין מקום מראש במיוחד אם אתם מגיעים בסופי שבוע או ימים מיוחדים כי זו מסעדה מאד פופולארית וכמות האנשים שיושבים בחוץ שלא לדבר על הכמות ההיסטרית של שקיות משלוחים שנשפכה מהמטבח היתה מהיותר מרשימות שפגשתי לאחרונה .