כשקבוצת OCD פתחו את תרצה, האחות הקטנה, הם נתנו דגש על שני פרמטרים. 

האחד - אין הזמנת מקום. באים ויושבים. זו אחת הסיבות שנמנענו מלבקר בתרצה עד לאחרונה. אנחנו במובהק מעדיפים להגיע למסעדה ולדעת שיש לנו מקום שמור. ספונטיות של נגיע ואז אולי כן ואולי לא ואז נצטרך לזרום למקום אחר - זה לא אנחנו. למרות זאת חרגנו לפני כמה זמן ממנהגנו רק כדי לגלות ש... מישהו שם שינה את הכללים. מסתבר שגם בתרצה צריך להזמין מקום. "הודענו על זה" אמרו לנו שם. אולי באיזו קבוצת פייסבוק. אנחנו הופתענו. ניסינו קצת לחכות ובסוף המליצו לנו על "הקטן" מקום מאד נחמד שנמצא בסמוך והאמת שהיה סבבה לגמרי. מקום נחמד בלי יותר מדי יומרות אבל עושה את העבודה.

השבוע חזרנו לתרצה, הפעם כמובן עם הזמנת מקום על הבר, כדי לסגור את החוב. 

פתחנו עם שתי כוסות של יין אדום. כרגיל אצלי אם אני לא מצלם אז הזכרון שלי שוכח שמות של יין, אבל את המחיר אני זוכר. 60 שקל לכוס. לא יעזור אלוהים - זה מחיר יקר. לא פתחנו שם איזה קברנה צרפתי מהמאה ה-18. באונטופו כתוב על תרצה "בר יין כמו שאנחנו היינו רוצים".  אז אתם עצמכם שם בתרצה לא הייתם רוצים מחיר קצת יותר שפוי שיגרום לכם לרצות לטעום יותר ולא רק לחשוב "טוב, במחיר הזה... מקסימום 2 כוסות"?

לאוכל.

טרטר אינטיאס, קמבוצ'ה, תפוחים צנובר (97). לא הכרתי את הקמבוצ'ה אבל מסתבר שזה משקה שרץ חזק בעדן טבע מרקט וכאלה בגלל סגולות בריאותיות שלו. לא טעמתי את המשקה עצמו אבל הטעמים של המנה היו על הגבול של חמוץ מדי. בשבילי זה עוד היה בסדר. לאישה זה כבר היה קצת אובר. הצנובר נתן בעיקר מרקם וסך הכל מנה לא רעה עם פאנץ' נחמד אבל על גבול הבעייתי. את המחיר אני אשאיר לשיפוטכם.

טרטר בקר. 87 רשום בתפריט. 89 על החשבון. לא מדובר על תפריט שמופיע ברשת ואולי הוא לא מעודכן. מדובר על תפריט שנרשם בכתב יד לכל המאוחר בתחילת השבוע. לא שאכפת לי על שני שקל אבל זה חוסר מקצועיות מהסוג שלא ברור למה מסעדה צריכה ליפול בו. המנה עצמה - בסדר, אבל יחסית לגירסאות המטורפות של מנות טרטר שיצא לנו לאכול בזמן האחרון - הטרטר הזה מקבל רק מקום טוב באמצע והטוסט יכל להיות מעט פחות שרוף.

ברוסקטת תאנים (64) היתה המנה הכי מוצלחת שם. כבר בצילום אפשר לראות שהתאנים נראות מיליון דולר וכל הקומבינציה עם היוגורט היתה מנצחת.

המנה שאחריה פיקניה קימצ'י מלפפון וטמאגו (82) שומרת על הכלל שבכל מנה חייבת להופיע לפחות מילה אחת שמעולם לא שמעתי עליה, אז הטמאגו זה מה שרואים משמאל וזה סוג של חביתה יפנית. פיקניה היא נתח שאני מאד אוהב אבל באסוציאציה שלי פיקניה היא נתח שמוגש חם וכאן, כפי שהסתבר - הוא מוגש קר. אני חושב שזה משהו שמלצר צריך לציין אותו מראש. גם הטמאגו היה קר. הקימצ'י היה הדבר היחיד במעט שטעמתי שהיה לי סבבה. מלפפון, מעבר לזה שבפני עצמו אני לא אוהב, לא היה קשור לי כאן לכלום. הכל ביחד הרגיש לי כמו משהו שאולי הייתי מצפה לקבל בארוחת בוקר ביפן ולא התחברה לי בכלל לארוחה הזו, ואם כבר אז אחרי שתי מנות הטרטר ולפני הברוסקטת תאנים, לא אחרי, כך שגם מבחינת הסדר זה לא הרגיש לי נכון ובסופו של דבר טעמנו שני ביסים והעדפנו לוותר. לשמחתנו המלצר הציע להחליף למשהו אחר.

המנה החליפית - פורל צלוי, מיסו סקורדליה שעועית ותירס (109). אני לא אוהב לדבר יותר מדי על מחירים, כי לסועד ממוצע כמוני אין באמת מושג בפרמטרים שלוקחים בחשבון כשעושים תחשיבים של מסעדה, וגם ככה המסעדות בארץ במצב קשה אז כמה שהם צריכים לקחת בשביל לשמר את עצמם - שיקחו. אבל כמחשבה עם עצמי - 109 לנתח פילה לא מאד גדול מרגיש לי הרבה. הנתח עצמו היה מצויין, עם קריספי סקין על פי הספר. על הרוטב לא נפלתי. שוב, היה בסדר, אבל גם בסעיף הפילה דג ברוטב - פגשתי בחיים גירסאות שעשו לי את זה יותר.

החשבון יצא 539, וכאן פגשנו את הפרמטר השני שנתנו עליו דגש בזמנו: אין צורך להוסיף טיפ. האמת שלגמרי שכחנו מזה, אבל דווקא את הפרמטר הזה לא שינו ואני חייב להגיד שזה מרגיש מוזר. למי שמאד נגד טיפים זה אולי נראה נחמד, אבל אני דווקא לא מהמתנגדים הנחרצים לטיפים במסעדות.

אני חושב שזה דווקא בסדר שיש איזה אחוז דיפולטי שמוסכם להוסיף על שירות סביר, ומכאן והלאה אתה יכול להוסיף או להוריד על פי השירות שקיבלת. הבעיה היא שעם הזמן - האחוז נוטה לעלות, כמו שקרה בארצות הברית בשנים האחרונות, שהאחוז הדיפולטי שם קצת יצא מפרופורציה והתקבע סביב ה-20%. מה שאומר שעל שירות טוב מצפים שם לקבל 25% שזה, בעיניי, הגזמה מ-ט-ו-ר-פ-ת. לשלם סדר גודל של רבע ממחיר הארוחה על שירות???!! קצת הגזמתם שם. 

וכיוון שמה שקורה בארצות הברית זולג בדרך כלל לישראל (יש פה מישהו מעל גיל 45 שחגג בארץ sweet sixteen? כי מסתבר שגם העניין הזה עשה עליה לארץ) אז החשש שלי שעם השנים גם האחוז בארץ יתחיל לטפס כלפי מעלה. מעבר לזה - אני מניח שתרצה כן מגלמת את הטיפ במחיר הארוחה וככה יוצא שאין לך בעצם דרך לתגמל או "להעניש" על שירות לא טוב. חוץ מזה... איזה אחוז הם מגלמים בעלות של הארוחה? אולי הם לוקחים אוטומטית 25% כמו בארצות הברית? בקיצור... יוזמה נחמדה, אבל בהנחה שהאחוזים של הטיפ בארץ יישארו כמו שהם היום - אני מעדיף את הזכות שניתנה לי לשחק קצת עם המחיר הכולל של הארוחה בהתאם לשירות שקיבלתי. 

ספציפית בארוחה הזו - השירות היה בסדר. לא מושלם, בסדר. וזה גם הציון שאנחנו נאלצים לתת לארוחה הזאת. "בסדר". לא היתה מנה אחת שהעיפה אותנו. לא היתה מנה אחת שאמרנו וואו. היו מנות בסדר. היו מנות שהיו קצת פחות מבסדר. ולהסתובב סביב הבסדר בעיר שיש בה מבחר כל כך גדול של ברי יין - זה אומר שבפעם הבאה שאחפש בר יין - זה לא יהיה תרצה. ולצאת עם "בסדר" ממקום ששייך לקבוצה של OCD, שזה לא חדש שאני מוקיר ומעריך, זו היתה אכזבה גדולה בשבילנו.

בשורה התחתונה - לא נחזור, וחבל, כי היה יכול להיות נחמד לקבל מדי פעם גירסה "קז'ואלית" של OCD, עם קצת הברקות פה ושם שיזכירו את הדבר האמיתי, בלי לחכות לאירוע מיוחד. אבל על ה"בסדר" הזה אנחנו נעדיף לוותר.