את הטיול התחלנו בבילבאו. עיר חמודה. מוזיאון גוגנהיים למתעניינים. Gran Via עם כל חנויות הרשת (אצלנו לפחות...) למתענייינות. ועיר עתיקה שאוכלים בה בעיקר פינצ'וס.

מקומות של פינצ'וס פזורים בכל מקום אבל המיצבור הגדול נמצא ב Plaza Nueva. ככר קטנה שחבויה קצת בין הבתים שמסביבה.

אנחנו דגמנו שני מקומות. הראשון: La olla de la plaza nueva , מקום שהתפרסם בעיקר בזכות ה"ביצה" שלהם: סלמון גבינה ומנגו מוגשים בצורה של ביצה בכלי תואם. השילוב נשמע בלתי אפשרי אבל ממש טעים.

מיתר המנות יש לי בעיקר צילומים כי פינצוס זה בעיקר בעיניים. היה טעים, חלק יותר מיוחד חלק פחות. מחיר הזוי של 10 שקל לפינצוס. שווה. 

מקום אחר: Sorginzulo, שלקחנו ממנו צ'וריסו ברוטב מעניין ועוד כריך ברווז נחמד. גם כאן אותו מחיר. השיטה המנצחת זה לקחת 3-4 מנות בכל מקום ולהמשיך הלאה. כיף גדול.

לפי מה שהבנתי, ה"מעוז" של עוגת גבינה הבאסקית היא סאן סבסטיאן, שבה לא היינו הפעם, אבל בילבאו היא מספיק קרובה בשביל לחפש את המקור.

כשהסתובבנו בעיר העתיקה נכנסנו ל El Tilo dr Mami Lou , מקום שקיים כבר מ 1910. הקפה היה מוצלח. הקאפקייק פירות יער סבבה. אבל לאכזבתי העוגת גבינה היתה רגילה. נחמדה אמנם, אבל לא בשביל זה באנו מישראל.

בסופו של דבר האישה מצאה את הדבר האמיתי במקום שנקרא Bascake, ברחוב שמקביל ל Gran Via.

ניצלתי זמן קניות ו… וואו. איזה הבדל!!! זה כבר היה הדבר האמיתי. רך. טעים. מיוחד. עם רוטב שממש מוסיף טעם, וכל התענוג – 5 יורו. 20 שקל. ישבתי עם זה על ספסל מול ברשקה, או שמא זה היה סטראדיווריוס, למי אכפת - היה ממש תענוג.

לטעום ולהבין למה כולם פתאום קפצו על העגלה של העוג הבאסקית הזו. מומלץ מומלץ מומלץ, ומומלצת הגירסה הקלאסית עם הרוטב, הכי פשוט הכי טעים, אפשר לותר על כל ה"וריאציות" האחרות.

לארוחת ערב במדריד בחרנו ב Adaly, מסעדה משפחתית שזכתה לאיזכור במדריך מישליין ללא כוכב. במטבח  - האבא והבן. יש מצב שהמלצרית היא גם מהמשפחה. 

בשישי בערב היינו שני שולחנות במסעדה. לא יודע אם שישי נחשב יום חלש או סיבה אחרת אבל היינו אנחנו ושתי בחורות שנכנסו והתיישבו עם כוסות של Bubble Tea ולא הזמינו יותר מדי. הקונפירציה שלי אומרת שהן גם מהמשפחה והזמינו אותן כדי שלא נרגיש לגמרי לבד, כי מי נכנס למסעדה כזו עם כוסות מלאות של Bubble Tea?

אנחנו הזמנו את התפריט המלא, 80 יורו לאדם, כך שתכלס כל צוות המסעדה עבד בשבילנו. 

מנת פתיחה קציפה של תפוחי אדמה וכרישה. האפשר מלמעלה לא זוכר של מה. מאד טעים מאד מיוחד.

מקבץ פתיחים נוסף. באמצע פאני-פורי ממולא בעוף קצוץ בקארי – נחמד מאד. השמאלי – פחות אהבתי אז לא רשמתי. הימני – מאפה דק (לחם סיני על פי תפריט) ממולא בקרם עשוי מולים. הוא היה המוצלח מבין השלושה רק שהוא היה רותח ברמה של כוייה. אם היה מוגש פחות חם הייתי נותן עליו ציון מושלם. אמנם המלצרית הזהירה מראש ועדין... הקצת שהשפריץ ממנו על האצבע בביס הראשון היה די כואב.

מנות ראשונות. 

המילוי של הכדור היפה הזה, אם אני זוכר נכון, זה לבבות אווז. למעלה צלופח עם תפוח. הכל בביס אחד שהתפוצץ בפה ועשה שם חגיגה קטנה של טעמים. מוצלח מאד. 

המנה הבאה שנראית כמו תמונה עם שילוב צבעים מהמם: marinated tomato, עוטפת גבינת בוראטה. הירוק זה שמן תאנים. הגלידה – סורבה מנגו וציפוטלה, שהיתה הכוכב של המנה מבחינתי. 

ה- Cocido madrileño הוא תבשיל קדירה בבישול ארוך של שעועית, בשר, תפוחי אדמה, וכו'. מזכיר משהו? כן, זה ה"חמין" הספרדי, מנה שהיא טיפסית למדריד. כאן לקחו את צורת ההגשה והפכו אותה לתבשיל אסייתי בכלל. בחלק הראשון מה שהמלצרית קראה "ראמן יבש" שהיינו אמורים לערבב ולאכול מהקרעה, ותכלס לא כל כך התחברתי אליו. החלק השני הוא נוזל שהוגש בכוס ולא צולם. השלישי, הדמפלינגס, היו הלק הכי טוב במנה. שנאמר - לאי בודד תנו לי דאמפלינגס. איך כל זה בדיוק קיבל את השראתו מהחמין... לא כל כך הבנתי. 

עיקרית ים: קוד בתנור. החלק הקראנצי עשוי מהעור של הדג ונתקלנו בטכניקה הזו גם במסעדה השניה שאכלנו במדריד. האלמנט הירוק - תרד עם מעט אגוזי פיסטוק. המנה המשיכה את המנות הלא מלהיבות של דג קוד. לא יודע למה אבל קוד כנראה צריך רוטב יותר סמיך כי הוא לא סופח טעמים ובלי רוטב שממש עוטף אותו הוא עדין מדי בטעם בשבילי. 

עיקרית נוספת – Pork Loin עשוי בטמפרטורה נמוכה. הרוטב - מפטריה שלא זכרתי את שמה ולמעלה סלייסים של שמפיניון. מנה מאד מעניינת. נתח הבשר היה מעולה וגם העסק מסביב עבד, כך שזו היתה העיקרית היותר מוצלחת. 

קינוח ראשון. 

סנדביץ גלידה מבצק עלים, אפרסק אפוי עם קראמבל וסורבה מנגו. אפשר להגיד שהם קלעו בול לסוג הקינוחים שאני אוהב. קליל. כיפי. כמו שאפשר לשים לב לכל מנה מותאמת צלחת משלה, וזה מאד מוסיף לחוייה הויזואלית.

הייתי שמח לסיים את הארוחה עם הקינוח הראשון, שגם ככה הוא חיבור של שני אלמנטים שונים, אבל כיוון שלא שואלים אותי אז היה עוד קינוח. רייס פודינג עם ליקר ביילי'ס. הוגש עם גלידה שהמלצרית הגדירה בטעם קרואסון (אני לא הרגשתי את זה)  גם הוא היה נחמד מאד, אבל קצת יותר כבד, ולמרות שאני נותן פלוס על שני הקינוחים באמת שיכלתי לסיים עם הקינוח הראשון. 

המלצרית הבודדת שהיתה שם היתה סופר ידידותית והסבירה באריכות על כל מנה, הפעם באנגלית צחה, רק עם אינטונאציה קבועה של אחות טיפת חלב שמסבירה איך למרוח את המשחה שהיא הרגע רשמה לתינוק. אבל באמת שאין תלונות על השירות.

המנות הוגשו אחת אחרי השניה עם רווח קטן ביניהן אבל כיוון שהיו המון מנות (תוסיפו גם עוד ראשונה שלא צילמתי) אז הקצב היה מושלם. 

לסיכום: ארוחה מוצלחת מאד. יצירתית. מגוונת. מושקעת מאד. המטבח היה מולנו ואפשר היה לראות אותם בשיא הריכוז על כל צלחת. לא כל המנות היו לטעמי (למעשה שתי מנות שלא התחברתי אליהן – הראמן  והדג) וזה לגמרי מקובל במקבץ כל כך גדול של מנות, במיוחד שגם המנות שפחות אהבתי זה היה בעיקר עניין של טעם אישי ולא פגם כלשהו. 

כרגע אין להם סיכוי למישליין בעיקר בגלל שזו מסעדה משפחתית בלי כל המסביב של המלצר שמוזג לך יין והאיש שלוקח ממך את הזקט בכניסה אבל דפינטלי מגיע להם יותר משני שולחנות בערב.

המסעדה השניה במדריד – סיגנון אחר לגמרי. מסעדה די קטנה בשם Sala de despiece, שיש עליהם באז טוב במדריד, והם גםתחו סניף נוסף לאחרונה. 

הפרנציפ של המקום - מנות קטנות שהטבחים מרכיבים לך על השולחן. יש תפריטים מוגדרים ויש אפשרות לבחור אה לה קארט, מה שאנחנו עשינו. 

פתיחה כיפית סופגניות ניו אורלינס עם ציפוטלה. חמוד לאללא, עם אזהרת חריפות קלה. 

הביס הראשון קונכית ארטישוק וביצי דגים. וואו של ביס. בדיעבד אחד הביסים שהכי אהבתי בארוחה.

נקסט. הכתום המהמם זה חלמון ביצה שמבושל שעה בטמפרטורה נמוכה. ליד כבד אווז ועטיפה של פנצ'טה. מאד טעים ומאד מיוחד. צילמתי את זה תוך כדי ההכנה. למעשה הכל הגיע בנפרד. שני החלמונים שהוא חצה אותם והפנצ'טה בנפרד. את הרטבים הם מביאים בבקבוקונים קטנים כדי שיוכלו להוסיף תוך כדי הגשה. ממש ממש חמוד ובמנה הזו גם טעים.

כרישה עם אפר של כרישה מלמעלה. חלמון ביצה מעושן. הרוטב, בין היתר, משעועית לבנה. וקצת שמן זית. גם תהליך ההכנה שלה היה ממש מגניב, וגם כאן זה הגיע מפורק לגמרי וכל ההרכבה היתה על השולחן, אבל בסופו של דבר זו מנה שפחות התחברה לי בעיקר בגלל הרוטב של השעועית  אני פחות אוהב רטבים על בסיס קטניות. הם תמיד מרגישים לי "עכורים". 

התמנון שהוגש תוך כדי ההכנה של הכרישה: ברוטב, שנראה מדהים - עגבניות, אניס ודיו של דיונון.. למידת עשיה של התמון אני נותן 9 מתוך 10 והרוטב היה מאד מוצלח. מנה טובה מאד. 

הלאה. מנה של טונה. ליד זה בצל. מלח גס. לא זוכר מה זה הירוק. מנה שהיא יותר חומר גלם ופחות עניין של קומבינציה ובדיעבד הייתי יכול לותר עליה.

הבאה בתור מנה של כבד אווז. האלמנט הקריספי עשוי מעור של דג, אותו קונספט כמו ב Adaly וגם הרוטב pil

pil שגם כן זכור לי מ Adaly. כל הקומבינציה היתה מאד מאד נחמדה והיה נחמד להרכיב את המנה בעצמך. אהבנו, אם כי הייתי שמח לקבל טיפה יותר מהכבד אווז.

המנה האחרונה שהזמנו - רצועות בקר מוגשות בטורטיה עם רוטב של שום צלוי, למון גראס ופלפל חריף. שילוב

הטעמים היה מצויין. הטורטיה פחות עשתה לנו את זה. אבל סך הכל מנה מוצלחת. 

מחיר המנות 12-20. היות שהיינו שלושה אנשים אז חלק מהמנות בעצם אתה מזמין כפול. בסך הכל עם שתיה הגענו ל 170 יורו.

הישיבה היא בעיקר לאורך הבר, פלוס כמה שולחנות קטנים בצדדים. העלתי תמונה עם טישטוש הפנים של הסועדים האחרים כדי שתוכלו להתרשם. הקוביות על התקרה והקירות זה מסוג של קלקר שאני רוצה להניח שזה לא קלקר רגיל (שלמיטב ידיעתי הוא מאד דליק) אלא חומר מיוחד, כי אחרת קשה לי להניח שהם היו מקבלים אישור לשים דבר כזה מעל ראש של אנשים במסעדה עם אש גלויה... אבל נניח לזה בצד. 

לסיכום. נתחיל בזה שמאד מאד אהבנו את הקונספט. יש משהו מאד נחמד וקומומיקטיבי בזה שהטבח מגיע אליך. מרכיב. מסביר. עונה לשאלות ואפילו באנגלית די טובה. כל המנות נראות טוב, וזה גם נחמד להציץ ולראות מה אוכל השכן שלך ולהזמין מה שהוא אכל רק כי המנה שלו נראית מעניינת. גם כאן לא הכל היה בול בטעמים (הטונה והכרישה היו הפחות לטעמי, כל היתר סבבה). אבל החוייה מוצלחת מאד. גם עם זה שהישיבה לא מאד נוחה - לא מפתיע אותי שהמקום סופר מפוצץ.