גילוי נאות: אלעזר טמנו היה המתמודד הפייבוריט שלנו במסעדה הבאה. לצערנו הוא זכה רק במקום השני, וכדי לטעום את האוכל שלו אנחנו נאלצים בינתיים להסתפק במסעדות שמארחות אותו. לפני כמה חודשים פיספסנו את המועד אבל הפעם הצלחנו להזמין מקום ב"קן הקוקיה" ביפו שמאחר אותו עד אמצע אוגוסט. מזל שהיינו עם היד על הדופק כי מי שהדיווח הזה יעשה לו חשק יגלה שכל התאריכים כבר סולד אאוט. 

אוכל אתיופי אפשר להגיד שאנחנו לא מכירים בכלל, כנראה כמו רוב האנשים בארץ, למעט טעימה קטנה אצל יניב גור אריה, ועדין - מאז שהלכתי לאכול פעם ראשונה בחיים אוכל הודי (אינדירה, 1989... מי היה מאמין שעברו 35 שנה) לא זכור לי מתי יצאתי למסעדה בלי שום שמץ של מושג על מה שאני הולך לקבל. 

את קן הקוקיה לא הכרתי. מקום נחמד. שולחנות מפוזרים בצורה לא אחידה מה שנותן לוק פחות פורמאלי. המטבח פתוח. על הקירות ציורים של אלעזר שאת חלק זכרנו מהתכנית. אנחנו ישבנו על הבר שנמצא בחלק האחורי. מוזיקה די חזקה אבל לא מפריעה לדבר. 

פתחנו עם מנת לחם מתובל וחמאת צ'וו (19). הלחם מתובל, דחוס, ספוגי מאד. לחם של ניגוב בעיקר. הצ'וו שמתבל את החמאה, כך מסתבר, היא תערובת של למעלה מ-10 תבלינים (אפרופו המטבח ההודי עתיר התבלינים). למי שרוצה לטעום בבית - אפשר להשיג את זה בחנות ביהוד ולפי מה שכתוב שם יש בזה בין היתר חילבה, הל, כמון, ציפורן , פפריקה חריפה ,פלפל אנגלי, ועוד רשימה ארוכה. טעים מאד. 

אין בתפריט חלוקה למנות קטנות/גדולות. רוב המנות בגודל בינוני שמאפשר להתנסות בהרבה מהן. גם מחיר המנות מאד מתון: הרוב באיזור ה-50-65. המנות שטעמנו:

טרטר דג מאגם אוואסה (65) עם רוטב דלעת מוחמצת, שמן ברברה וקרקר טף שקצת מסתיר את הדג... חבל שלא הזזתי אותו לפני הצילום. אלעזר מרבה לספר על הדגים הנאים שאוכלים ישר מהאגם. אני לא בטוח שהדג הזה ספציפית הוא מהאגם או שהאגם הוא רק ההשראה למנה, אבל זה היה טעים ממש. מנות של דג נא יש כמעט בכל מסעדה וכיף לטעום גירסה שונה לגמרי בטעמים. אהבנו את החמיצות/חריפות של הרוטב והקרקר הזה, שכבר נתקלנו בו אצל יניב גור אריה, הוא להיט שצריך למכור בסופרים. האמת שאחרי המנה הזאת קצת נשמתי לרווחה כי פייבוריט או לא פייבוריט לפעמים בטלביזיה השופטים מתפייטים על מנות ותכלס לך תדע עד כמה זה באמת טעים או מיוחד, אז הנה מנה אחת לפחות שמראה שההתלהבות לא היתה על ריק. 

הלאה טרטר בקר בחמאה מזוקקת על אינג'ירה, פשתן (על פי החנות ביהוד:  גרגירי פשתן שניתן להשתמש בהם כתיבול והסמכה של סוגי תבשילים ודייסות, ממש הומאז' לרות סירקיס הניסוח הזה) ואיולי ליים (53). שוב אותו סיפור - אותו טרטר שאפשר למצוא בכל מסעדה שניה בתל אביב זוכה שוב לגירסת פיוז'ן מיוחדת ומאד טעימה. אהבנו שהטעמים האתיופים משלתבים בצורה מאד מאוזנת במנה כך שמצד אחד אי אפשר לפספס את הכיוון האפריקאי ומצד שני בלי להשתלט יותר מדי. הצלחה מספר 2.

מנה מספר 3 - קרוקט תפוח אדמה וברזולאה (51). העשיה של הקרוקט מושלמת, ומוכיחה עוד פעם שכדי להיות מוצלח בלעשות פיוז'ן אתה צריך קודם כל לשלוט בטכניקות שאתה מפנז'ן. החלק האתיופי של המנה הוא מטבל ה-Aweza האדום, מטבל פילפלים חריפים שבמקור משמש למריחה או כבסיס לרטבים וכאן כמשלים של הקרוקט. זה היה האלמנט היחיד שהיה יחסית חריף. לא חריף אש, אבל בכל זאת אני מציין את זה כי זה לא כתוב בתפריט ואם ביתר המנות היתה חריפות מתונה כאן הרגישים לחריף יצטרכו להזהר. הברזולאה לא היה ממש קשור לי למנה אבל מעבר לזה - מוצלח  מאד..

מנה 4 - שיפוד פטריות צלויות (48) על קרם שירו, ה"חומוס" האתיופי, שמוגש כאן סמיך יותר, וטחינה. באודישן הוא הגיש מנה מאד דומה רק ששם זה לא היה על שיפוד. מכל המנות זו המנה שהיא אולי הכי הארד קור בטעמים. לאישה היה יותר קשה איתה למרות שבסך הכל אהבה, אני מאד אהבתי, אבל חייב לציין שבאודישן אלעזר הגיש לצד המנה לחם, את אותו לחם שהוגש בתחילת הארוחה. אצלנו הלחם כבר אזל ובהחלט חסר יחד עם מנה שהיא מאד משחתית.

בהזדמנות זו - מילה לגבי השירות. שני המלצרים על הבר היו סופר נחמדים וגם צ'יפרו בנדיבות - שני צ'ייסרים של משקה ששכחתי את שמו, סוג של וורמוט עם הרבה תבלינים שמאד התאים למקום. אני תמיד מעדיף צ'ייסר שהוא גם טעים ולא חייבים לרוקן אותו מיד לבטן. עברתי את הגיל... אז מבחינה זו - מוריד את הכובע על הנחמדות. 

עם זאת, היה בלאגן בהגשה. ביקשנו כהרגלנו את כל המנות בנפרד ובקצב איתי. הלחם הוגש בתשע וקצת, ממש אחרי שסיימנו להזמין. שניה אחריו הגיע הדג. טוב, בסדר. בקושי הספקנו לסיים את הדג - 21:07 כבר נחת הטרטר. אמרנו למלצר את הבאה לאט יותר בבקשה, והיית מצפה שאחרי 3 מנות ב-5 דקות המנה הבאה תגיע לפחות 20 דקות אחרי. היא הגיעה ב-21:15. שלוש מנות ולחם ב-15 דקות זה מבחינתי לא מנומס. זה כאילו אתה אומר לאורח יאללא תסיים ותלך, במיוחד אחרי שהוא ביקש לאט. למדנו את הלקח ואמרנו למלצר למנה הבאה לא עושים fire עד שאנחנו לא אומרים, ואם היא היתה מגיעה בכל זאת היינו מחזירים אותה, אבל לפחות בשלב הזה באמת עצרו והזמנו אותה אחרי עוד 20 דקות. 

אני רוצה לקוות שבמסעדה משלו ולא כאירוח במקום זמני, הוא יגיש אותה עם לחם, ואם לא, אז לפחות יגישו אותה בשלב מוקדם יותר מתוך תקווה שעדין נשאר לחם לנגב אותה. כמנה ממש ראשונה לא הייתי מגיש אותה. היא כבדה מדי למנת פתיחה והייתי בכל זאת פותח במנה של הדג הנא, אבל אחרי זה - הייתי מגיש את המנה הזו. אלה הדברים הקטנים שנותנים את החווייה השלמה וחבל שפוספסו כאן. 

הסקרנות הביאה אותנו להעדיף עוד עיקרית - כיסון אנג'רה פריך במילוי תבשיל שפונדרה (65). דווקא כאן היה רשום חריף על המילוי אבל ממש לא היה חריף, וטוב שכך. אבל שוב - היה טעים. ממש טעים. השפונדרה שמכירים אותה בכל כך הרבה צורות גם כמלית עשתה את העבודה ובשילוב עם הקרם תירס - יאממי. עוד מנה מנצחת. 

למי שלא ספר - 5 מתוך 5 מנות שהן גם סופר מקוריות מבחינת האינטרפרטציה, גם סופר מסקרנות כי זה בכל זאת לא דברים שאתה מכיר וגם - טעים ממש. אם באתי בחשש שאולי זה סתם התלהבות של שופטים בטלביזיה אז שמחתי לגלות שזה לא סתם ומדובר פה בכישרון ענק שיכול וצריך להגיע רחוק מאד.

במקרה יצא שבאותו זמן התארחה במסעדה גם רותי רוסו, שהיתה אחת השופטות בתכנית. אם הייתי יכול הייתי אומר לה: איזה פיספוס היה לכם. עם כל הכבוד לפומפי, שזכה בסופו של דבר, יש לכם פה משהו שאין בארץ. לא בטוח כמה יש בדיוק כאלה בעולם. ויכלתם לתת לו את הניצחון ולדעת שפעם אחת בדור, תכנית טלביזיה נתנה קיק למשהו שכל כך צריך אותו. ואם למישהו היה ספק שזה לא יצליח - המסעדה היתה מלאה וגם בתאריכים האחרים, כאמור, סולד אאוט. לא הייתי בקילומטראז' ויכול להיות שטעים ומוצלח שם ובהצלחה לפומפי ואין לי שום דבר נגדו. אבל היתה פה הזדמנות לעשות משהו שהוא מעבר, והיא פוספסה. 

אני מאד מקווה שאלעזר יזכה לפתוח מקום משל עצמו ולא רק להתארח במקומות מתחלפים. אנחנו נגיע בודאות. ממליץ לכולם בפעם הבאה לרוץ על זה.