מסעדה ששוכנת במלון בוטיק של בראון, ממש ליד המפגש של הרצל/רוטשילד. למסעדה היה גלגול קודם שונה לגמרי ולדעתי היה ראוי לשנות לה את השם, כי כיום היא משהו אחר לגמרי ומי שהיה שם בעבר (שלא נדבר על מנועי חיפוש) יכול להעביר לך רושם מוטעה על המקום (במיוחד שחלק מהדיווחים של ההתחלה לא ממש אוהדים של המקום). מניח שההחלטה לא לשנות היא החלטה עסקית של בראון, לא בטוח שנכונה. הדבר היחיד שכנראה נשאר מהגלגול הקודם הוא טבון ענקי שאני אפילו לא בטוח שמשתמשים בו. 

קצת סדר באזורי הישיבה כי אותי זה מאד בלבל. 

מה שכתוב "בר מטבח" אלה שני כסאות ליד המטבח שלפי מה שראיתי - לא מושיבים שם אף אחד. יתר האזורים נחלקים בין המסעדה לחצר וזה קצת מטעה. בדרך כלל כשאומרים חצר הכוונה לחלל חיצוני שמנותק מהמסעדה וצריך לצאת אליו. בדרך כלל אנחנו מעדיפים להימנע מכאלה כי כל האוירה שם קצת שונה. בצ'נה צריך להתייחס אליהם יותר כמו החלק הקדמי (המסעדה) והאחורי ("החצר"). מבחינת שולחן - לא ראיתי הבדל גדול ביניהם, למעט אולי כמה שולחנות בודדים שקרובים למטבח ואולי יש בהם ערך מוסף. מה שנקרא הבר של החצר הוא פשוט בר בחלק האחורי שמכינים עליו את הקוקטיילים והוא סבבה לגמרי. מה שלא מומלץ זה מה שהם קוראים "בר ויטרינה". זה לא בר, זה סתם אשנב לאורך החלון שמתאים אולי לעסקית צהרים זריזה אבל לא הייתי מזמין עליו בערב.

לסיכום - בר של החצר נחמד מאד (אם כי אני חייב להגיד שהכסאות בר שם הם לא הכי נוחים שנתקלתי בהם) שולחן - לא ממש משנה לדעתי באיזה חלל תשבו.

עכשיו כשהתיישבנו אפשר לאכול. 

מנת הלחם נדיבה מאד. לא רשמתי את כל הסוגים... אבל זו חוויית לחם מאד מקיפה. החמאה - xo משמשים - ממכרת. לא רוצה להיות מאד קטנוני אבל רשום על הלחם 26 ובחשבון זה היה 28. שני שקלים זה לא באמת מעניין מישהו אבל עדין מסעדה שרוצה להיות מקצועית במאה אחוז מדפיסה תפריט חדש כשמשנים את המחיר.

המנה הראשונה מאחד מתפריטי הספיישלים (יש להם כמה וכמה תפריטים ממש פותחים משרד שם עם כל הדפים) קרוקט פראסה ועליו נתח טונה. ההגשה מדהימה, ושמחתי לראות שהתמונה של השיאומי שלי מחמיאה לה. הקרוקט מושלם. תכלס יכלתי להנות ממנו גם בלי הטונה שעושה בעיקר הבדלי טמפרטורה. אבל יופי של מנת פתיחה. לא הבנתי אם זו מנה במסגרת הספיישלים הקבועים או הלא קבועים - אבל היא צריכה להיות באופן קבוע כי זו סוג של מנה שבשמחה אתה חוזר אליהן בביקור נוסף (47).

אחריה הגיע טרטר טונה עם צנוניות ויוגורט ש... לא הזמנו. מה שהזמנו זה בכלל טרטר טלה עם ארטישוק ירושלמי פריך, השד יודע מאיזה תפריט (זה מה שקורה כשיש יותר מדי תפריטים...) והמנה שהגיעה היא מהתפריט הקבוע. כיוון שהגיעה אז הסכמנו לקבל אותה ובסופו של דבר מסתבר שגם לא חייבו אותנו עליה ורשמנו את זה בתור מחווה יפה שלא ציפינו לה. סך הכל מנה טעימה, אהבתי את החמצמות מהיוגרט, אבל לא בטוח שהייתי מזמין בביקור נוסף, לצערי לא צילמתי.

הבאה בתור - שיפוד תמנון (59). הספוג שבתחתית הצלחת הוא לחוח ובצד גלייז בירה. זו היתה המנה הכי טובה בארוחה, המרקם של התמנון היה כל כך מושלם שהוא לא הורגש ממש בתוך הלחוח. כל הקומבינציה עבדה היטב. מנה שהיא בהחלט וואו ודפינטלי הייתי מזמין שוב.

דווקא המנה הבאה - סקאלופ בציר שרימפס (74) נרשמה כפחות מוצלחת בארוחה. הסקאלופ היו סקאלופ אבל הרוטב - משהו בו לא היה מאוזן, סח של מליחות לא נעימה - ובסופו של דבר כמעט ולא אכלנו אותו. לא יודע אם זה אמור להיות ככה או לא - אבל את מה שקיבלנו לא ממש אהבנו וגם הצילום מסתבר לא ממש אהב.

המנה האחרונה - שקדי עגל (כי אנחנו חייבים). השקדים עצמם היו סבבה אבל מעבר לזה אנחנו לא ממש זוכרים שום דבר על המנה עצמה.

כמעט בכל מקום כתוב ש"בצ'נה חייבים קינוח". אז הזמנו קינוח למרות שתכלס היינו כבר די מלאים. מהקינוחים שלא נשמעים מוזר בחרנו בברולה לוז. ההגשה סופר מרשימה אבל המנה אכזבה. המינימום שאתה מצפה בברולה, אם נשים בצד את ההתחכמויות כן אגוזי לוז לא אגוזי לוז, זה שכבה של קרם שיהיה קרררררר ומעליה שכבה שבירה של קרמל חמים. ההבדל בין הקר לחם ובין הקרם לסוכר זה מה שנותן לברולה את האופי הכיפי שלו. כאן לא היה לא הבדל טמפרטורה ולא הבדל מרקם. זה הרגיש כמו.... מוס אגוזי לוז. חמים. בלי הכיף של הסוכר שנשבר. שוב, לא יודע אם זו כוונת המשורר (ואם כן לא צריך לקרוא לזה ברולה) או שהיתה בעיה בהגשה, כי כשסיפרנו את זה בפירוט לברמן ששאל איך היה הרושם שקיבלנו היה שלא ממש אכפת לו. הוא אמר כן כן ככה זה מגיע, לקח את הצלחת שהיה ברור שלא ממש נאכלה, וסיים את העניין. 

אם אני מוריד מהחשבון 4 כוסות ריוחה של 61 שקל לכוס, מחיר שאני בהלם שהגענו אליו בתל אביב, ומוסיף את המנה שבה לא חוייבנו - אז יוצא שעל האוכל שילמנו 400 שקל. לארוחה עם מספר כזה של מנות שחלק גדול מהן מתומחר באזור ה 50 עד 70 שקלים - זה ממש בסדר. חבל רק שמחירי היין מקפיצים את החשבון בצורה מוגזמת, וכן אני יודע שאפשר להביא בקבוק אבל לא תמיד מתחשק להביא יין שאתה מכיר. חלק מהעניין זה לטעום דברים חדשים ולטעום זה בכוס, וכוס... אמא'לה של מחיר.

לסיכום.

הביקור בצ'נה מזכיר לי קצת את השיר ככה וככה. מצד אחד - הם היינו אוכלים סקאלופ שקדי עגל וקינוח - היינו יוצאים מאוכזבים. מצד שני - אכלנו לחם תמנון וקרוקט שהיו מדהימים. מצד אחד יש מלצרית שנותנת הרצאה של 50 דקות על התפריט (לזוג לידנו, אנחנו בחרנו בעצמנו) או שמזכים אותך על מנה שאכלת ומצד שני מלצר שרואה שהקינוח לא ממש נאכל ולא ממש אכפת לו. על מנה שהסכמנו לקבל לא ציפיתי לקבל החזר. על קינוח שלא נאכל + הסברים למה הוא לא נאכל - אני כן מצפה שלפחות יקחו למטבח שיסתכלו על זה והיה נחמד גם בשביל המתוק אם היו משאירים איזה פטיפור קטן ליד החשבון בשביל לתקן את המתוק.

קצת מבאס אותי השורה התחתונה הזו כי בסך הכל החוויה שלנו היתה טובה כי השתדלנו לקחת בזיכרון את הדברים הטובים, והיו לא מעט כאלה. אבל כדי שהחוייה תהיה מצויינת - צריך לעשות שם קצת סדר. אולי קצת פחות תפריטים. קצת יותר אחידות במנות כדי שהבוטום ליין לא יהיה הגרלת מפעל הפיס. קצת יותר אחידות בשירות. קצת סדר  - והמסעדה הזו יכולה לעלות ליגה. נכון לעכשיו - כמעט טוב מאד.