אחרי טיסה ל-Tivat נסענו מרחק קצר לקוטור. התמקמנו במלון Vardar, ממש בכניסה לעיר העתיקה. המלון נבחר בעיקר בגלל שלא מצאנו עליו תלונות על רעש. הרבה מלונות שם יושבים מעל מקומות בילוי של העיר העתיקה וסובלים מרעש. הבחירה בהחלט הצדיקה את עצמהה, ראינו לפחות מלון אחד שהתלבטנו עליו יושבים מעל קפה או בר עם מוזיקה שכנראה נמשכת עד אחת בלילה. אצלנו בחדר היה שקט. 
ארוחת ערב אכלנו במסעדת Galion, שנמצאת דוקא מחוץ לעיר העתיקה. המסעדה יושבת ממש על המים והנוף - בהתאם. מה שכן - המזגן בפנים אבל כל הישיבה בחוץ, ובמזג אויר של קרואטיה השנה (וכנראה גם בשנים הבאות...) יכול להיות קצת אקסטרימי בצהרים. בערב היה סביר. 
לפתיחה הביאו לנו פריכית כזאת של סרטנים עם מיונז צילי. נחמד מאד.

לקחנו שתי ראשונות. סביצ'ה Sea Bass (18) בהגשה מאד מקורית בתוך קולרבי. היה קצת קשה לארגן את הכל בביס אחד, אבל ברגע שזה הסתדר - היה טעים מאד. מאט חמצמץ (Lime Gel) ומרענן מאד.

ראשונה נוספת - תמנון על הגריל (18) בדרך כלל מקבלים אותו עם צריבה מבחוץ אבל לא כאן, כמו שאפשר לראות. הוא היה עשוי מושלם. קצת רןקט מלמעלה. טפנד זיתים קצת לא שייך לדעתי. ו"פירה" שקדים שדוקא כן היה מוצלח.

עיקריות ריזוטו במרקם מצויין עם סקאלופס (25). הבעיה היחידה שקצת פגמה היתה שליד הסקאלופס פיזרו מלח גס וזה המליח את כל האיזור.  אבל חוץ מזה - יופי של ריזוטו.

עיקרית שניה - פסטה של ראגו אוקטופוס (24). פסטה היתה טעימה אבל התמנון קצת הלך לאיבוד שם בגלל שהוא נקצץ דק. בתמונה זה ממש הציור השבועי של ג'קי - חפש את התמנון... גם בטעם זה היה משהו כזה.

מסעדה לא זולה כמו שאפשר לראות לפי המחירים (18 יורו ראשונות 24 עיקריות זה משהו כמו 75 שקל לראשונה 100 לעיקרית). בעיר העתיקה יש המון ברים יותר עממיים במחיר נמוך הרבה יותר. אבל סך הכל רמת מחיר סבירה למסעדה שהיא לא בר, ואם כבר מחירים אז כוס יין - 8 יורו (33 שקל). מוטיב חוזר לכל אורך הדיווחים שיעלו פה. 
מבחינתנו הסך הכל הכולל היה טוב מאד. ארוחה ממש נחמדה אל מול נוף מקסים בלחות מקסימלית - יש לנו מסורת של ארוחות ראשונות נפילה אבל הפעם הנאחס נשבר לטובה.

ביום השני הגענו לדוברובניק. התכנית המקורית היתה להתחיל בדוברובניק ולתת "קפיצה" למונטנגרו. מי שחושב בכיוון הזה צריך לקחת בחשבון שמעברי הגבול בין מונטנגרו (שלא שייכת באופן מלא לאיחוד האירופי) לקרואטיה הם סיפור ארוך ומזדחל שחלקו הראשון לא ברור (תור ארוך שבסופו בכלל לא בדקו לנו את הדרכון) ובחלקו השני (הכניסה לקרואיטה) התור נמשך נצח. עדיף להתחיל ממונטנגרו כמו שבסופו של דבר עשינו ולהמשיך משם לקרואטיה. גם יותר נוח מבחינת הטיסה.

מלון לקחנו הפעם מחוץ לחומות. Porto Boutique Hotel,  מרחק כמה דקות uber מהעיר העתיקה. מלון סופר מודרני, חדר ענק, ארוחת בוקר לא גדולה אבל עם קרואסון שוקולד מושלם כך שאין תלונות וברבע שעה הליכה אפשר להגיע לחוף מקסים שנקרא Bellview Plaza כדי להרגע מהחום. 

בערב נסענו לרחוב בשם Šetalište kralja Zvonimira, שהוא רחוב ארוך שמגיע עד לים ויש בו מסעדות וברים לכל האורך. בהמלצת המלון למקום שאפשר לאכול בו בשר סביר הלכנו ל-Pullover. 

פתחנו עם טרטר (18.5) שלמרבה ההפתעה היה אחד הטובים ever.  בלי יותר מדי משחקים. הבשר קצוץ עם שומניות ראויה וחזרת במינון מושלם בפנים. למעלה פרמזן מגורדת. היה כל כך מוצלח שויתרתי לחלוטין על הטוסטונים רק להנות מהבשר עצמו. 

בעיקריות המבורגר "גורמה" לאישה (22.5) מהמעט שטעמתי רק סביר, לא גורמה ובטח לא מתחרה בעשיריה הפותחת של תל אביב. גם הציפס שהיה בעובי שאני אוהב אבל לא עבר את מבחן הפריכות.

לי שורט ריב (29.5) בהגשה מאד נחמדה עם קרם בטטה, קרם חציל ומיונז שום. הבשר היה רך ודי טעים, וכן, אני נשמע מסוייג בעיקריות כי כל דבר שיוגש אחרי הטרטר האגדי שלהם יחוויר לעומתו.

אם הייתי יודע מראש הייתי מזמין שלוש מנות טרטר ועוד אחת לארוז למחר.

את ארוחת היום הולדת שלי דחיתי כמעט בשבועיים כדי לאכול אותה בדוברובניק, במסעדת 360 שיש לה כוכב מישליין אחד.

המסעדה נמצאת בסמוך לנמל של דוברובניק,  במרחק קצר מ-Ploče Gate. עברנו שם בבוקר בשיטוט בעיר העתיקה של דוברובנחק (אחת הערים היפות באירופה לדעתי) אבל רק בערב שמנו לב שההושבה היא בכלל באויר הפתוח עם נוף של 360  מעלות. כשמחשיך הם גם מאירים את המגדל עם השם של המסעדה... 

התפריט מציע שתי אפשרויות. שני מסלולים של ארוחת טעימות ב-178 יורו או בחירה של 3 מנות אה לה קארט במחיר 148 יורו. אנחנו העדפנו לקחת שלוש מנות שונות כל אחד מה שאומר שאם מתחלקים בהם כל אחת טועם שש מנות מהתפריט - שווה יותר מלקבל ארבע מנות זהות פלוס קינוח, אם בוחרים בטעימות. הבחירה גם מאפשרת לקחת מנות שנראות לך יותר ולא לבחור במסלול שמכיל מנות שפחות מדברות אליך. 

עוד לפני הארוחה הגיעו שלוש מנות ביס.  סירת קולרבי עם טרטר ומיונז צילי + פחזניה עם פואה גרא - בצלחת אחת. בצלחת השניה בצק עלים עם אנשובי ועוד רשימת מכולת שאני כבר לא זוכר.

כמו כן הוגשה סלסלת לחם מטריפה (וראוי להדגיש שהלחם היה מעט חם, כי מישום מה יש מסעדות בארץ שכנראה חושבות שלהגיש לחם חם זה מוריד אותן ליגה) עם ארבעה סוגים שפ חמאה. רגילה, פורציני, סלק ופסטו. 

סיבוב ראשון.

טקסטורות של גזר - מנה שעל פי המלצר היא signature dish של השף, מנה שהולכת עם המסעדה הרבה שנים. חוץ מהטקסטורות של הגזר היו שם גם קרם שום שחור. צנוברים. כדי לשבור את המתיקות של הגזר - סלט של סלרי. המנה זכתה בצדק למוניטין שלה. לא מנה שהייתי מזמין אם הייתי סתם רואה אותה בתפריט אבל השילוב של המרקמים והטעמים - וואו.

טרטר של דג lumberjack (אינטיאס?) ומעליה דיסקה של מרק דאשי, ויניגרט ירקות, קרוטונים של צ'ילי וקרם ירוק של שמן פטרוזיליה. פחות מיוחדת מהמנה של הגזר אבל קלילה ומרעננת. הסיבוב הראשון הוכתר בהצלחה.

סיבוב שני

סקכלופס משתי טקסטורות (צרובים ונאים) למטה מצע של קולורבי ועל כל זה מרק בצל שהמלצר מזג מסביב. המנה השניה - קלמארי בשלושה אופנים. האחד בסוביד וצריבה קלה במחבת, השני - גוף של קלמארי ממולא בקרם לימון, והשלישי - צ'יפס קלאמארי. על כל זה המלצר יצק רוטב של קלמארי מעושן

שתי המנות היו טעימות ומיוחדות אבל אם אני צריך לבחור מנצח אז מבין שתי המנות - המנה של הקלמארי היתה היותר מיוחדת. 

סיבוב שלישי.

לוקוס ובצידו רביולי ממולא לובסטר עם סוג של צדפה שלא הצלחתי לאחזר את השם שלה, ומרק דגים.

בר ים אפוי בתנור עם קריספי סקין דקיק. קצף שומר אבקת כרישה ורוטב בר בלאנק. הדג היה עדין ועשוי מושלם והקריספי סקין - במאסטר שף אוסטרליה עורגים על הקריספי סקין והאמת שזה דפינטלי מוסיף משהו למונוטוניות של הדג.

השירות היה מהרמה הגבוהה ביותר. קשה לתאר את זה אבל יש איזו תחושה שהארוחה זורמת כמו בתמונות שרואים סירת מפרש זורמת לה על אגם. מנה באה. המלצר מסביר. מאחריו מי שמחזיק לו את הרוטב. מוזגים מהמים אם צריך. הכל כזה על מי מנוחות למרות שהמסכנים שרצים מהמטבח לחלק העליון של המסעדה עם המנות - רחמנות לי עליהם. אבל באמת הכל זורם מעצמו ומהבחינה הזו - בית ספר לשירות.

מבחינת הטעם - בכל סבב היתה מנה שהבריקה יותר אבל בגדול כל המנות היו לעילא

לקינוח לא כל כך נותר לנו מקום וגם ידענו שהפ נותנים קינוחי צ'ופר אז הסתפקנו באלה. 

מדוברובניק המהממת המשכנו לספליט, שעליה בנינו בעיקר כבסיס יציאה לשיט לאיים כי העיר עצמה פחות מרשימה מדוברובניק. בספליט בעיקר נישנשנו סטריט פוד ולא ארוחה של ממש. 

קודם כל בוריק, כי זה סוג של מאכל לאומי, למרות שבמלון הבחורה עשתה לנו פרצוף שבקרואטיה זה בכלל לא זה, ובורק טוב צריך לאכול בבוסניה הרצגובינה. אבל כיוון שלשם אנחנו לא מגיעים הסתפקנו בסיינט בורק, לא רחוק מהככר המרכזית, וזה גם המקום ש Phil מהטלביזיה דגם.

לא יצא לי עד עכשיו להיות במקומות שהוא המליץ. תמיד זה נראה לי לא מאד מהימן ההמלצות של הסידרה הזאת. אבל על סיינט בורק אין תלונות. מקום קטן שני שולחנות. טעמנו בורק בשר שהיה טעים מאד.

המקום הבא ממש בכיכר המרכזית של העיר. המקום מציע מבחר קטן של מאכלים לקחת. אנחנו לקחנו לחמניה מאודה עם בטן חזיר ממש כמו בתמונה. אני לא יודע איך הדברים האחרים שם. גם ככה האסופה האקלקטית של המנות שהוא מציע קצת מלחיצה. אבל הלחמנית חזיר הזו - וואו וואו וואו. גם הלחמניה עצמה וגם המילוי. אם הייתי קצת יותר רעב הייתי מזמין שוב. שווה כל יורו מה-9 שהוא לוקח.

לקינוח - גלידה באמילינה, גם כן באיזור של הככר/סיינט בורק, שיצא להם שם של הגלידה הכי טובה בספליט, ועומד שם תור קבוע של עשרים שלושים איש. מקומות כאלה תמיד מעלים בי חשדות קונספירציה ואם לא היינו מזמינים ריקוטה תאנים יש מצב שהייתי אומר יאללא נו עוד מקום שניפחו לו את הממדים. הפיסטוק היה פיסטוק. אגוזי לוז היה סתמי. אבל הריקוטה תאנים ששנינו הזמנו - ווואו. מהטעמים היותר מיוחדים שיצא לי לטעום בגלידה. החמצמצות העדינה של הריקוטה עם חתיכות של תאנים שיחוק אמיתי ואחת הגלידות שאני אזכור עוד הרבה זמן. גם המרקם היה מצויין. לא יודע אם יש שם עוד משהו שמצדיק את התור הניצחי אבל הריקוטה תאנים היתה התגלות. 

המקום הבא אחרי ספליט היה שמורת פליטביציה שיש בה מאות מפלים שכל אחד מהם בנפרד יכל להיות נקודת סיום מוצלחת לטיול וקצת לא פייר שכולם התרכזו במקום אחד. דוקא בתמונה אלו מפלונים די קטנים אבל העלתי בעיקר בגלל הצבע של המים. כדי להנות מהמסלול בלי להתקע בפקק אנושי של מהנדסי סלפיז מומלץ לישון בקרבת השמורה. אנחנו בחרנו ב B&B Plitvice Area Natura, מרחק עשר דקות מהשמורה. המקום מוצלח ממש. סופר מודרני מנוהל על ידח אישה מקסימה ונוח מאד מבחינת ההגעה. ההזמנה אליו היא בבוקינג בלבד.

גם בערב שלפני וגם בצהרים שאחרי אכלנו במסעדות שקרובות ל B&B (מרחק הליכה). שתיהן בבעלות מלון Hotel Degenija. 

הראשונה - Plum שהיא יותר סוג של ביסטרו, והשני - המסעדה של המלון שהיא יותר מסעדה. 

אין יותר מדי מה להתפייט על שתיהן. אם אתם באיזור אז הן אופציה סבירה עם מנות שנעות בין סביר לבין אהם אהם. Plum הרבה יותר מוצלחת. היה נחמד שלפתיחה הם הביאו לחם עם שמן זית טעים ואחרי שרמזנו שיש הרבה שמן זית אבל ממש מעט לחם הביאו לנו גם סלסלת לחם כדי שנוכל להנות מהשמן זית כמו שצריך....

ההיילייט של כל המנות בשתי הארוחות (ערב וצהרים) היתה מנה של מדליוני חזיר עטופות בביקון, דווקא במסעדה של המלון. יש מצב שזה מאכל מסורתי כלשהו ולכן גם הצליחו איתו ממש והוא היה מאד טעים. הוגש עם קרוקטים מוצלחים. מנה ענקית שתכלס יכלנו לחלוק אותה. 

מהקצה השני של הסקאלה ניוקי פרושוטומ ווולנאטס. הניוקי עצמם דחוסים מדי והרוטב כל כך נזקק ליד מאזנת. מנה מאד לא מוצלחת שלא סיימתי.

למשהו באיזור זה אופציה וגם המחירים שם מאד סבירים. ליותר מזה אין מה לחפש שם.

אחרי הביקור בשמורת פליטביצה המשכנו ללובליאנה. למרות שזו עיר די גדולה - היא די שקטה. זה היה קצת מוזר. כאילו כל התושבים ברחו והשאירו אותנו לבד... בלובליאנה נשארנו חמישה לילות וכל פעם יצאנו ממנה למקום אחר. גרנו שם במלון דירות בשם Neu Residences. קרוב מאד למרכז. סופר מודרני. מאובזר מאד. עם חניה שכדי להכנס אליה נכנסים עם האוטו למעלית. בכניסה קפה/בר קטן שאפשר לנשנש בו מאפים או לשתות משהו. על הגג רופטופ בר שלא ניסינו. מאד מאד נוח לשהיה של כמה ימים. 

המקום הראשון שקפצנו אליו היה אגם בלד, שהוא המקום שבו הומצאה עוגת הקרמשניט המפורסמת של סלובניה. אפשר למצוא אותה במיליון מקומות אבל אנחנו "נפלנו" לגמרי במקרה על המקור- מלון פארק. אי אפשר לפספס. שלטים גדולים מסבירים על העבר ההווה והעתיד של העוגה הזו. 

להבדיל מהמיל פיי יש בין שתי שכבות הבצק שתי שכבות של קרם. התחתונה - מזכירה קצת עוגת גבינה אפויה. ולמעלה - כמו בכל קרמשניט. כאמור עושים מזה הרבה רעש אבל... תכלס, כמו שאפשר לראות בתמונה, העוגות עומדות על הויטרינה כשהן כבר מוכנות מה שאומר שהבצק סופג את הרטיבות של הקרם. ולכן מושלם - זה לא. בבוטום ליין - נחמד, הקרם טעים, אבל הקמשניט בבודפשט הרבההההההההההה יותר מוצלח.

דיווח הזה בכלל לא היה אמור להכתב, כי אחרי יום של רפטינג בנהר הסוצה מה שהתחשק זה בכלל המבורגר. לא רחוק מהמלון קראנו על מקום מוצלץ שנקרא burger time. כשהגענו המלצר אמר שיש להם לחץ והרבה אנשים עוד לא קיבלו את המנות שלהם וזה יכול לקחת 40-45 דקות. אמרנו בסדר, נחכה. גם ככה לא מעט מסעדות סגורות ביום ראשון ומזווית העין כבר ראינו שולחן עם זוג בחורות על סף סיום. הבעיה שבזמן שחיכינו לא הציעו אפילו שתיה. מלצרים עברו התעלמו במופגן. משפחה שישבה לידנו קחבלו שתיה וחיכו לנצח אז אולי עדיף שלא פנו אלינו.  אחרי 50 דקות התייאשנו והלכנו לחפש מקום אחר. כאמור יום ראשון, כאמור הרבה מסעדות סגורות.

נפלנו על מסעדה הודית בשם ריקשה (Rikša). בחור שנראה כאילו הרגע חזר מהודו על הדלפק. נראה קצת אבוד אבל בהמשך התארגן על עצמו. הזמנו שתי מנות הכי בייסיק - באטר צ'יקן וציקן קורמה, ונאן שום.

הציפיות היו כל כך בריצפה שאפילו לא צילמנו כשהאוכל הגיע. רק אחרי שטעמנו הבנו שלפעמים יש הפתעות בחיים. הטעמים היו לגמרי בכיוון. רטבים מאוזנים לגמרי. מישהו פה יודע לבשל הודי. שאלנו את הבחור מי מבשל ומסתבר שזה בחור מהודו שיודע את המלאכה. יצאנו כל כך מרוצים שלמחרת קפצנו שוב לצהרים.

את הבאטר צ'יקן הזמנו שוב. הפעם הוא זכה לצילום ראוי ומה שפחות רואים זה שהכמות של הבשר ממש ממש ממש נדיבה. 

הזמנו גם Galick Tikka Chiken, עוף במרינדה אפוי בטנדור במרינדה שהוגש עם יוגורט בצד והיה טעים למרות שבאוכל הודי אני תמיד מעדיף את המנות עם הרטבים כי הרוטב הוא כאילו מנה בפני עצמה שאפשר לאכול עם כף כמו מרק.

הזמנו גם מנה של פניר בשם KADHAI PANEER, עם הרבה בצל ודברים טובים. 

הכל היה מצויין. התענגנו על הארוחה ועל ה"מציאה" שנפלנו עליה ממש במקרה. רמת החריפות מתונה. המנה של הפניר סומנה עם שני פלפלים ובתכלס החריפות שלה היתה די עדינה. כמובן שאם מבקשים חריפות "כמו בבית" אין בעיה לקבל אבל בדיפולט החריפות מותאמת ללשון מערבית.

מחירי המנות בין 8 ל-12 יורו. בצהרים גם נכנסו לשם כמה הודים, ואם לוקחים בחשבון שיש עוד מסעדה הודית (מסתבר...) ממש ממול אז כנראה שזו היותר מוצלחת. יש בתפריט כל מיני מנות ווק שלא ברור מה הן עושות בתפריט. יכול להיות שהוא יודע לבשל את זה... יכול להיות שזה בשביל לפנות לקהל שאולי מעדיף תאילנדי על הודי... אני לא הייתי מהמר אלא הולך על ההודי בלבד כי הודי - הוא יודע לבשל.

גם בלובליאנה הזמנו ערב אחד במסעדה עם מישליין אחד. המסעדה נמצאת בתוך הטירה שמשקיפה על העיר מראש הגבעה. תחושה כאילו אתה אוכל בארמון. כה נראה השולחן כשמתיישבים. 

המסעדה מציעה שלושה מסלולים של ארוחת טעימות. חמש, שבע ותשע מנות. היה נראה לי סביר שבע, אבל לא לקחתי בחשבון שתי מנות מקדימות פלוס לחם פלוס קינוח צ'ופר, וזה היה מאסיבי. נראה לי שלמי שיש תיאבון "רגיל" יכול בכיף להסתפק בחמש.

הסומליה שהגיע לפני הארוחה ניסה למשוך ישר לכיוון של התאמת יין (48 יורו). זה היה קצת מוזר, כי בדרך כלל מי שרוצה התאמת יין מבקש את זה והסומליה לא אמור להניח את זה כדיפולט. מזל שהתעלמנו ממנו באלגנטיות, כי להוסיף על כל הכבודה הזו גם מסה של יין בכלל היו צריכים לגלגל אותנו מהגבעה למטה. הסתפקנו ביין אדום מתוך המבחר בכוסות שהיה גם מאד סביר במחיר (באיזור ה 10 יורו לכוס)

מנות פתיחה.

פחזניה במילוי עדשים - אני לא מת על עדשים וסטרלץ לא שינו את זה. מאפה עם קרם יוזו עם טעם של מלפפון, וגם על מלפפונים אני לא מת, וגם את זה סטרלץ לא שינו לי. אבל השלישי - מנה שנראית כמו תכשיט והיא בעצם פטה כבד עוף - אוווו מי גוד. למה לא הבאתם שלושה כאלה???? גם נראה מדהים שחבל לאכול את זה וגם טעים שחבל לא לאכול את זה. יאממי. 

הלחם שוב הוגש חם, כן כן, שימו לב מסעדני העולם - אפשר לקבל כוכב משיליין גם אם מחממים מעט את הלחם לפני ההגשה. לצידו חמאה מעושנת אבל ממש מעושנת. טעים והלחם עשה עבודת ניגוב טובה בהמשך.

נגלה נוספת של מנות פתיחה

קערה של פטריות שנטרל מוחמצות שאני לא זוכר עליה יותר מדי. ובנוסף שני מיני טאקוס עם sea bass ומיונז חזרת. נחמד.

מנה 1. סלמון מעושן עם שני קרמים. אחד של עשבי תיבול השני של מקדמיה ולמעלה גל של הדרים. בצד רוטב בר בלאנק עם ביצי דגים. למרות שנראה כאילו יותר מדי מרכיבים יחביאו את הסלמון הטעם שלו ממש בלט במנה והקרמים רק הוסיפו. מה שהיה מיותר לי במנה היה הרוטב שלא הוסיף לא בטעם ולא ויזואלית, אבל בהתעלם מהרוטב - מנה מצויינת.

מנה 2. כרובית. עם חלמון ביצה פירורים וטראפל. למטה פירה של כרובית. מנה נחמדה אבל מאד בגובה העיניים. מנה שפחות "העיפה" אותי.

מנה 3. לא זמן אכלנו אצל יניב גור אריה מנה שהכוכב שלה היה בצל וגם בסטרלץ יש מנה של בצל בכמה צורות הכנה. גם פירה של בצל שלא ממש הבנתי איך עושים את זה. גם בצל מוחמץ וגם צלוי. בנוסף "נודי", סוג של ניוקי שעשוי מגבינה, וקציפה עשויה מסוג של גבינה מקומית שיושנה במערה. המנה של הבצל היתה יותר מיוחדת בעיניי מזו של הכרובית. שתי המנות (הבצל והכרובית) היו מאד חורפיות. בחום של קרואטיה לא בטוח שזה היה מסתדר אבל בלובליאנה מזג האויר באותו ערב וגם ביום למחרת היה גשום זוועה, ויחד עם המנה התחילו ברקים להרביץ בחוץ כך שהתפאורה היתה מושלמת. 

מנה 4 - דג בשם טורבוט עם פרורי לחם מעליו. אין ספק שהשף אוהב פרורי לחם. בתוך העלים המגולגלים פרונס עם בצלי שאלוט. באמצע שמן של עשבי תיבול עם צבע ירוק מדהים אבל המלצר מזג נליו רוטב של חמאה חומה. הדג היה מצויין. את העלים לא אהבתי. היתה בהם מרירות לא נעימה אז הסתפקתי במילוי שלהם.

מנה 5 - כבש צלוי ולצידו פירה של חציל מעושן. בצד סוג של פנקייק סקנדימבי עשוי מתפוח אדמה עם פלפלים צלויים ומעושנים. הכוכב של המנה היה הנתח המצויין של הכבש ללא ספק. החציל היה לי קצת דומיננטי מדי על המנה. הפנקייק נחמד לא מעבר.

מנה 6 - קינוח סביב רוברב. סברינה עם רוטב של רוברב. קוביות קטנות של רוברב. רוטב של תותים והטוייל גם כן רוברב. הרוטב - שאנטילי, קצפת וניל ורום. קינוח כלבבי. הרובב שמחנו פטעום אחרי כל כך הרבה פעמים שראינו בצסטר שףצאוסטרליה. קר. כיפי. לא מתוק מדי. תענוג לאכול אותו.

מנה 7 - קינוח נוסף על בסיס אגוזי לוז, קרם ברגמוט ולמעלה גלידת אגוזי לוז. שילוב המרכיבים של הלוז היה מעולה אבל הברגמוט (הכלאה של לימון וחושחש) נתן טאץ' חמוץ למה שלא הסתדר לי עם היתר. לשמחתי זו היתה נגיעה ממש קטנה אז זה לא הפריע יותר מדי

השירות היה סופר לבבי. דאגו להזמין לנו מונית מבעוד מועד כדי שלא ניתקע בחוץ בגשם. ליוו אותנו למטה להראות לנו לאיפה המונית תגיע. נתנו הסברים מפורטים על הכל. אפשר להגיד שבשתי המשילניות השירות היה סופר נחמד ולא פומפוזי בכלל.

קצת לא פייר לדרג ארוחה שבשלב מסויים שלה אתה כבר מרגיש קצת אובר, כי יכול להיות שאותה מנה על בטן ריקה היתה לך יותר טעימה. חשוב גם לציין שהרבה מהמנות כאן הן שידרוג של מנות קלאסיות ונראה לי שמי שמגיע למסעדה עם היכרות של המנות האלו בצורתן המסורתית מקבל חוייה נוספת על מה שאנחנו קיבלנו. בגדול - היו מנות לכאן או לכאן. הקינוח הראשון היה מוחץ. המנה של הבצל. הסלמון המעושן. היו מנות שהסתדרו לי פחות אבל בכל הצלחות ניכרת השקעה אדירה ולא מעט טכניקה. באופן כללי 360 הרגישה לי יותר חצופה ויותר מעיזה. אבל בסך הכל שתי הארוחות היו מוצלחות, ואי אפשר להתעלם מהמחיר שכאן הוא נגיש יותר.

לובליאנה קרובה מאד לגבול עם איטליה, וקשה לסרב להזדמנות לבקר בונציה אהובתנו. 

את ארוחות הבוקר עשינו ב Pastaceria Tonolo, שנמצאת לא רחוק מהמלון שלנו. מדובר במוסד שקיים כבר מ-1886. בביקור הקודם שלנו (שבועיים אחרונים של אוגוסט) הוא היה סגור, אז הפעם דאגנו להיות שם ביולי.

שורה ארוכה של מאפים בתוך הויטרינה ומאחריה בליל של אנשים כי במקום אין אופציה לישיבה. אז מזמינים. מוצאים לך פינה. ו... אוכלים בעמידה. או שלוקחים החוצה, למרות שכבר למעלה מ-130 שנה אנשים אוכלים שם בעמידה ולא קרה שום דבר, זה חלק מהעניין.

המון סוגים של מאפים. מאד קשה לבחור. החלק הפנימי יותר מתאים לארוחת בוקר. באמצע קצת מאפים מלוחים. החלק שקרוב לכניסה יותר מתאים לאחרי צהרים כזה.

קראתי לא מעט דיווחים מחו"ל על המקום ותמיד יש את המשפט של "הכל מעולה שם" - אבל אצלנו יש אמת בפירסום אז אין דבר כזה "הכל מעולה שם". זה הרבה עניין של טעם וגם יש שם יציאות פחות מוצלחות, מה לעשות.

קרואסון פיסטוק של. אישה היה אגדי אבל מאד מאסיבי. היה שם גם טארטלט גבינה מאד נחמד עם בצק מעולה. מצד שני הפחות מוצלח רול שוקולד שלי שהיה קצת יבשושי והיה גם קרואסון עם מילוי שקדים שהיה מרציפני להחריד, ואני דווקא מאד אוהב מרציפן אבל כמילוי זה הרגיש לי too much. באופן כללי - המתיקות שם על הצד הגבוה של הסקאלה. מכאן והלאה - שכל אחד יעשה את החשבון שלו... אבל לדעתי לבוא לתת ריספקט למקום כל כך ותיק - צריך.

מחיר המאפים הוא אחיד (יורו וחצי בערך). ארבעה מאפים קפה לאטה וכוס מיץ עולים שם 10 יורו. 

לגבי Anteca Forno יש דיווח שלי מהביקור הקודם באיטליה. מדובר על מקום של פיצות לא רחוק מגשר ריאלטו. היה ממש מוצלח פעם קודמת במיוחד הפיצות ה"עבות" שלהם, שקצת מזכירות את ה"פיצות" של שיקגו. האמת שהיה פחות מוצלח ממה שזכרנו, בין היתר בגלל שהיא חיממה את הפיצה קצת יותר מדי והבצק שאמור להיות ספוגי איבד קצת מהספוגיות שלו. 

יום אחרון. ארוחת צהרים ב- Restaurant Ivo, מקום מהדור הישן, קיים מ 1976 ולא השתנה הרבה. כמובן עם תמונות על הקיר ומפות ממותגות. מלצרים בחליפות. מנות הספיישל כתובות על לוח קטן שהמלצר מגיע איתו לשולחן. הרבה טכסיות יש בארוחה שם.

המקום מאד מפורסם, אם היינו מגיעים לפני שבועיים יכלנו לחלוק שולחן עם הגיטריסט של U2. קצת קודם עם מייקל דאגלס או רוג'ר פדרר. אנחנו הגענו בעיקר בגלל שהמקום מתגאה במאכלים ונציאנים טיפוסיים.

לפתיחה הם מצ'פרים בברוסקטה עגבניות. אייל שני היה מאשר את המנה - העגבניות היו טעימות ממש, מתיקות שבארץ מוצאים יותר בשרי/תמר. כמעט מתחשק לאכול את זה מהתמונה...

ראשונות התחלקנו בשלוש מנות שהם חילקו לנו לחצי על מגש. מחווה שתמיד מתקבלת בברכה. היו שם תאנים עם בייבי שרימפס. פתיח נחמד אבל ציפיתי ליותר מהמנה הזו בעיקר בגלל שלא היה מצש שילוב בין השנים. זוקיני עם בשר סרטנים עם טעם "דגי" מדי לטעמי. אני לא מת על טעמים חזקים של ים. וסקאלופ עם טראפלס שהיה ממש טעים, היחיד שהיה ממש מוצלח מהפתיחים.

לעיקריות לקח די הרבה זמן להגיע. לפחות מהמקום שלי היתה זווית טובה למטבח אז זכיתי בינתיים לראות את המטבח בפעולה.

עיקריות ספגטי עם צדפות, מהרפרטואר של ונציה. כמות הצדפות היתה ענקית אבל כמות הבשר שיוצאת מהן במצטבר די קטנה. הפסטה היתה עשויה מושלם והרוטב פשוט אבל טעים כך שהמנה מקבלת פלוס אבל לא בזכות מה שהיה אמור להיות ההיילייט.

עיקרית נוספת - טורטליני ריקוטה תרד. עוד קלאסיקה איטלקית. טעים, מבוצע היטב, אבל לא משהו יותר מדי מסעיר.

מחירי הראשונות 25-35 גבוהים מאד, תכלס אותו מחיר ששילמנו על עיקריות. עם שתי כוסות יין הבית ושירות הגענו ל 195. אם נזכור שעבור 200 יורו קיבלנו שבע מנות סופר מושקעות לא כולל צ'ופרים בסטרלץ ופה באותו סדר גודל של תשלום היה סביר עד פושר בחלק מהמנות - אפשר לומר שה VFM של המסעדה בעייתי מאד.

עניין נוסף שלא ברור - החשבון כלל 25 יורו תחת סעיף servicio. בדרך כלל באיטליה השירות לא כלול בחשבון, רק הקופרטו המקולל שהוא באיזור ה 5/10 יורו. ניסינו להבין מהמלצר אם זה אמור לכסות גם את הטיפ שלו וההסבר לא היה ממש ברור. כדי שלא לצאת באי נעימות השארנו לו עוד 20 אבל תכלס לא ברור לי מה זה ה-25 יורו שירות שקלול בחשבון ולמה המלצר עשה רושם שצריך להשאיר עוד טיפ בנוסף לזה.

בוטום ליין - ונציה ו VFM לא הולך באוכל. כנראה שצריך להסתפק בנישנושים...