ארוחה ליום ההולדת של האישה. אמנם המלון שלנו היה בעכו, מרחק מאה מטר מאורי בורי אבל עם כל הכבוד לפינה בלב (ובבטן) שיש לנו לאורי בורי - גם לגוון צריך. בחיפה נפתחו לאחרונה כמה מסעדות מסקרנות שעשו לנו התלבטות קשה, בסופו של דבר בחרנו בדל מאר, המסעדה של השף עידו מלכין שהתחיל בנמל24, המשיך לכתית ולאחר מכן בישל אצל מושיק ובכמה מסעדות באירופה.

המסעדה שלו בחיפה נמצאת ביפה נוף, דרך שכל פעם שעוברים בה כשנוסעים על הכרמל מקנאים בחיפה על העיר עם הנוף הכי יפה. המסעדה נמצא בבניין עתיק ומקבלת את הנוף הזה במתנה. הכחול של הים במשך היום והאורות של חיפה בלילה. אין תלונות על הנוף. 

המסעדה עצמה לא גדולה .מעוצבת קצת בסיגנון "הבית של סבתא" כמו שהאישה הגדירה את זה. עם מפות לבנות על השולחן וחדר פרטי שלא ראינו מה הגודל שלו. ברביעי בערב התפוסה לא היתה מלאה. 

המלצרית שאירחה אותנו (שרון) היתה סופר נחמדה וגם עשתה עבודה לא רעה עם ההמלצות. את המנות ביקשנו להוציא אחת אחת. המרווחים בין חלק מהמנות היו קצת קצרים מדי, לדעתי, אבל עדין בגבולות הסביר. אהבתי גם שחלק מהמנות הגיש לנו מלצר אחר, מה שבדרך כלל אומר שלא נותנים למנה "להתייבש" לפני שמגישים אותה, אז שאפו על זה. 

פתחנו עם טרטר דג בקונכיה (17 שקל ליחידה). עם איירן, שמן קארי ושאלוט. בהמלצת המטבח הוספנו גם טיפת טבסקו ומיץ לימון. 

כמו שאפשר לראות בתמונה ההגשה של המנה ממש מגניבה והיא היתה סופר מרעננת. יחד עם זאת, המנה הרגישה אצלי יותר כמו מרענן חיך ופחות כמנה בפני עצמה. בגודל כזה אי אפשר ממש להתרשם מהטרטר, שבכל זאת אמור להיות הכוכב של המנה. אבל כפתיחה מרעננת לארוחה זה עשה את העבודה.

המנה השניה, עדין מהראשונות - סשימי הימאצ'י (77). על פי התפריט - סויה קוג'י, סאקה ויוזו קושו. למרות הטעמים האסיתיים המנה היא בעיקר מנה של חומר גלם, וגם בלי הרמזים של המלצרית על ההימאצ'י שהגיע טרי ממש באותו יום - אי אפשר היה להתעלם מהטריות של הדג. מספרים לי תמיד שמה שעושה את הסושי ביפן זו הטריות של הדגים. אם המנה הזו היא רמז למה שמקבלים שם אז יש בהחלט למה לצפות.

המנה הבאה היתה הראשונה שקפצה לנו לעין מהתפריט - קלמארי ממולא (76) בגבינת עיזים, כרישה, קרם שום ולאבנה. בביקורת של אבי אפרתי הוא החליט שקלמארי ממולא זה רטרו ולא כל הבין למה למלא קלמארי, אז אני דווקא חושב ההיפך. המילוי שהיה מאד מוצלח לקח את הקלמארי למקום אחר לגמרי וזו היתה לטעמי אחת המנות הטובות של הארוחה. הוסיף לזה גם הפרמז'ן עניים שזו הפעם השניה לאחרונה שאנחנו מקבלים אותו (לא זוכר איפה היתה הפעם הקודמת - אולי פרונטו?) והם בהחלט עושים את העבודה.

מנת הביניים הבאה היתה גם מהמנות שקפצו לנו לעין מהתפריט - ברוסקטת דגים (72) שעליה, כמו שרואים בתמונה,  מצג שלם של טכניקות בישול. 

מה שהיה על הברוסקטה היה מצויין. הברוסקטה עצמה היתה קצת chew-ית וזה קצת הוריד נקודות למנה על סעיף מרקם אבל לא פגם בטעם. 

אחרי הברוסקטה הרגשנו שעדין יש לנו כח לעוד מנת ביניים אז הנזמנו תמנון על הפלאנצ'ה עם תפוח אדמה (88). גם זו בסופו של דבר מנה קלאסית שפוגשים במיליון מקומות מסביב לים התיכון אבל דוקא על המנה הזו יש הסכמה עם אבי אפרתי - היא היתה מבוצעת ממש טוב. התמנון היה כיפי לאכילה. קולי צ'ילי הוסיף גם קצת חריפות נעימה וגם קישט מקסים את הצלחת. דמי גלאס, קרם פרש - מנה מוצלחת מאד.  

לקינוח הזמנו עוגת גבינה באסקית (48). מבין העוגות האלה שיצא לי לטעום לא מעט לאחרונה (כולל של האישה בבית) הגירסה הזאת היתה הכי "רכה" מבחינת מרקם. העוגה עצמה היתה טעימה, אבל לא משהו מעבר, למעט הקטע הנחמד בלאכול עוגה שהיא בעצם מוס גבינה. 

חוץ מהעוגה קיבלנו גם פנקוטה על חשבון הבית. לפי הדיווח בלוג של אבנר מסתבר בדיעבד שגם הוא קיבל כצ'ופר גירסה קצת אחרת של אותה פנקוטה ואם הייתי יודע מראש שאקבל אותה אולי הייתי מוותר על הקלוריות של העוגה, במיוחד שהפנקוטה גנבה מהעוגה את ההצגה. הפנקוטה עצמה היתה על הצד היותר ג'לטיני אבל ביצוע מצויין שלה. מה שהפך אותה למיוחדת היה הרוטב, שהדבר היחיד שאני זוכר עליו זה כפיר ליים. לצערי גם אני לא מוצא את התמונה שלה אבל הרוטב המבושם הפך אותה למשהו מאד מיוחד, אחת הפנקוטות היותר מיוחדות שפגשתי.

חוץ מהפנקוטה צ'ופרנו גם בלימונצ'לו כי בכל זאת יום הולדת. 

המחיר של הארוחה כולל שתי כוסות אובלס - 500 שקלים בדיוק. הרגיש מאד מאד סביר יחסית לחוייה הכוללת. המנות היותר מוצלחות היו דווקא הקלמארי הממולא (כי לא תמיד חייבים להסכים עם אבי אפרתי בענייני רטרו) והתמנון על הפלאנצ'ה. גם הברוסקטה וההימאצ'י היו טובות מאד והחוייה כולה – אוכל, נוף, שירות – היתה מאד מוצלחת. אם היינו גרים באיזור היינו דפינטלי מגיעים לביקור נוסף, במיוחד שבתפריט נותרו לא מעט מנות שנקראו מצויין ולא יצא לנו לטעום. 

אני מחזיק אצבעות בתקווה לאריכות הימים של המסעדה במקום שבו היא נמצאת. בכל זאת איזור שהוא יחסית איזור מגורים. אמנם לא ראיתי מה המצב בסופי שבוע אבל אני מקווה שהיצע האורחים שיש לאיזור להציע + מזדמנים כמונו הוא מספיק כדי לאפשר לה קיום לאורך זמן. לצפוניים שביננו – קבלו את זה כמשימה מתגמלת מאד.