ערב ראשון אכלנו במיטשוס. נסיעה של חצי שעה ממגדל עד קצרין. יש להם עוד סניף, מסתבר, אבל אנחנו ביקרנו בסניף המקורי בקצרין. 

פתחנו בנתח קצבים עם רצועות בצל מקורמל וצימיצורי (52). חייב להגיד שזו היתה המנה הכי מוצלחת לטעמי ולא נראה לי שבגלל שבאנו ממש מורעבים. הנתח פשוט היה מוצלח מאד.

לעיקרית אני לקחתי טיבון 500 גרם (173) רמת צליה MR

האישה סינטה 350 (152) גם כן MR.

לקטנה - פילה 220 (169) שהגיע פחות ממדיום ולבקשתה תוקן למדיום. 

הבעיה העיקרית מבחינתנו היתה שהזכרון של הביקור בארצות הברית עדין טרי מדי. ומילא פיטר לוגר, שלהשוות את הפורטרהאוס שלו לטיבון של מיטשוס זה לא ממש כוחות, אבל אפילו שני הסטייקים שאכלנו בהאריסונ'ס, ״סתם״ מקום בעיירה Stowe, מותירים את מיטשוס הרבה מאחור.

בהאריסונ'ס, שלא נדבר על פיטר לוגר, מה שהרים את הנתחים וחסר לי כאן, במיוחד בפילה של הקטנה, הוא רוטב מוצלח. צימיצורי (נחמד מאד) ואיולי שום עזרו קצת לנתחים אבל הם לא תחליף לרוטב ממש מוצלח. מבין הנתחים הפילה היה מוצלח יותר. הסינטה איבדה לא מעט נקודות על מרקם, מה שבפיטר לוגר זיקקו למושלמות. 

תוספות: אנטיפסטי שלי נחמד. פירה של האישה לא ראוי להקרא פירה, זה סתם תפוחי אדמה מעוכים (מה קרה שכחו לקנות חמאה?). ציפס דקים של הקטנה, לא רעים לסוגם, אבל למה צ׳יפס דק במסעדת סטייקים???

קינוח: רשום בתפריט בראוני, וחבל שלא רשום כמו בחשבון - עוגת שוקולד חמה, כי זה מטעה. שום בראוני ושום נעלים. זה פונדנט, שהוגש כדיסקה שטוחה ולא בצורת ההגשה הרגילה, עם השוקולד חם מלמעלה ולא באמצע. בסדר, לא מעבר. 

המחיר הכולל של הארוחה (כולל 100 שקל על שתי כוסות יין) הגיע למחיר המאד גבוה - 700 שקל. יש לא מעט אנשים שיגידו שבשבילם, אם כבר לשלם מחיר כזה, זה על ארוחה כזאת. בטח לא על ״ארוחה של דוגמיות במסעדה פלצנית בתל אביב״. אישית, אני לא סופר הנאה על פי גרמים של בשר, ולמען האמת רשמתי לעצמי שארוחה שהעיקר שלה סובב סביב טהרת הנתח, מה שאולי לפני עשרים שנה היה עושה לי את זה, לא מרגשת אותי כיום. 

אחרי שלושה ביסים מיצית את הנתח. הבנת את הפרנציפ. מכאן והלאה זה לא ממריא לשום מקום חדש. על אחת כמה וכמה אם אין איזה רוטב שישדרג את ההנאה. בגילי המתקדם אני מעדיף להוציא סכום כזה דווקא על ״ארוחה של דוגמיות״ שכוללת כמה מנות יותר קטנות, יותר מגוונות. אם גם מבקשים את מקבץ המנות אחת אחת, זה מאפשר לבנות ארוחה בקצב יותר איטי ורגוע. כאן אחרי חצי שעה כבר היינו עם הקינוח. 

למי שאוהב את הסיגנון הזה מיטשוס היא בחירה לא רעה בכלל באיזור הזה. אני נהנתי בעיקר מהנתח קצבים של הפתיחה. היתר לא עשה לי את זה... סורי.

ביקור שני שלנו במסעדה. הפעם עם ציפיות גדולות, על סמך הביקור הקודם.

גם הפעם התחלנו עם הפוקצ'ה שלהם (25). נקניק בצק ארוך לוהט מהתנור שמגיע עם שלושה ממרחים. עגבניות שמן זית סטנדרטי. איולי סלק עם צבע נהדר - טעים. והשיחוק של השלושה - אריסה טחינה בורגול, מעט חריף, מאד מאד טעים.

איתו הגיעה גם הבחירה של הקטנה (כשמתחלקים בכל המנות אי אפשר לא לתת לה לבחור גם...) - פולנטה (58) עם פרמז'ן כמובן ומחית כמהין שבהחלט הורגשה. מנה מצויינת ללא רבב.

בסבב השני (מסתבר שהם מגבילים לשלושה סבבים..., לא ברור למה...) שדור חוזר למנה מהפעם הקודמת - ניוקי קלאסי (64). יסלחו לי שוב הניוקי הישראלים אבל בניוקי קלאסי זה קלאסי והם אכן היו מעולים. אפשר לראות בתמונה גם אספרגוס וערמונים וכמובן הרבהההה הרבההה חמאה (חבל שלא תרמו קצת למיטשוס בשביל הפירה) וגם כאן לא שכחו את הכמהין ואת הפרמז'ן והכל ביחד נותן ביס מושלם. 

גם המנה הבאה בתור היתה שידור חוזר - תמנון על הפלנצ'ה (72). אם להיות ממש ביקורתיים אז התמנון שלי היה טיפה אובר לכיוון היבש כך שזו המנה שמקבלת אצלי פחות נקודות. יתר המרכיבים - תפוחי אדמה, בצל, כוסברה - הכל די מקובל למנה ים תיכונית של תמנון, גם כאן השילובים קלאסיים לא מנסים להמציא שום דבר אבל החיבור טוב מאד ורק חבל, כאמור, על התמנון עצמו שקיבל קצת יותר מדי אהבה על הפלנצ'ה.

סבב אחרון - רביולי בקר מפורק (88). שני רביולי בגודל בינוני ממולאים בבשר מפורק. מבחינת מרקם - לא בטוח שזה המילוי הכי מתאים לרביולי אבל בטעם - אין תלונות. היה ממש ממש טעים וגם כאן לא חסכו בחמאה וערמונים, שמסתבר שהם חומר גלם שמאד חביב על המסעדה. 

הפעם כן הזמנו קינוח. בתפריט היא נקראת פנקוטה קרמל (48). האמת שהשם מאד מטעה (מוטיב חוסר) אבל הפעם דוקא המלצר הסביר מראש אז ידענו למה לצפות ודווקא אהבתי שזה לא באמת פנקוטה שזה קינוח שאני לא משתגע עליו. בבסיס המנה שכבה של מוס פסיפלורה. בתפריט זה נקרא קרמל פסיפלורה... שיהיה. מעליו קוביות מסקרפונה ווניל ועל זה דיסקיות של שוקולד. בצד כמו שאפשר לראות בתמונה - קשיו מקורמל שממש הוסיף לי למנה גם מרקם וגם טעם. מקווה שהתיאור נשמע טעים כי הקינוח עצמו היה סופר טעים, מרענן, כיפי. אהבתי ותודה שזה לא היה פנקוטה על אמת. 

שירת אותנו מלצר עם קצב דיבור של מכונת יריה אבל הסביר הכל היטב והיה סופר נחמד.

החשבון, שימו לב - 447 שקלים כולל יין כולל שתיה. ועכשיו אני אשווה את זה למיטשוס, ואציין שגם אם זה היה מסתכם ב-700 שקלים אני מעדיף להוציא אותם על ארבע מנות שונות, כל אחת לוקחת אותך לכיוון קצת אחר ונותנת חווייה קצת שונה מאשר על 350 גרם של בשר מונוטוני. על אחת כמה וכמה 447 שקלים... אין מה לומר. 

לסיכום - הביקור השני ב-1910 בהחלט הצדיק את הציפיות וקיבע את 1910 כמסעדה הטובה ביותר באיזור. לא רק בגלל שאין כמעט, ברדיוס סביר מהכנרת, שום אופציה ראויה אחרת - אין לי ספק שנגיע לביקור נוסף ויאללא פעם הבאה אני בכל זאת אטעם את הרביולי הישראלי וניתן לסקרנות הקולינריות לנצח את השיגרה