שלא כמנהגנו, לצ'ינטאון באנו בלי איזה מקום ספציפי שרשמנו מראש. האישה זכרה איזו מסעדה שהיא אכלה בה בעבר, לא היה ברור אם היא עוד קיימת. הלכנו לפי העיניים ובעיקר חיפשנו מסעדה שסינים אוכלים בה. בשיטת האלמינציה הגענו לגולדן פיניקס, מסעדה שזוכה לציון ממש נמוך בטריפ אדוויזור ודווקא ב-yelp ובגוגל היא מקבלת ציון סביר.

הדבר הראשון שטעמנו שם היה קריספי Pork Belly, שהגיעה עם הרוטב שרואים בתמונה. לא יודע מה רוצים בטריפ אדוויזור אבל טרפנו את זה. אפשר ממש לראות את הקריספיות בתמונה. אגב כל התמונות בדיווח צילמו הקטנה והאישה. הפעם הזו השארתי להן את העבודה  

הדבר השני שהגיע היו כיסונים. יש לא מעט מקומות שההתמחות שלהם זה דים סאם ואפילו מקום אחד שיש אליו תור עד הרחוב. למרות שהמסעדה הזו יותר גנרית הכיסונים היו ממש מוצלחים, עם מילוי שנמס בפה. ראיתי גם סינים "מקומיים" שהזמינו את הכיסונים האלה אז כנראה שהם עומדים בסטנדרט. 

גולת הכותרת של הארוחה היה מן הסתם הפקין דאק, שהוגש עם פנקקים דקים, רוטב עם טעם דגי מלוח מאד אבל בשילוב עם היתר הוא היה בסדר, וחוטים דקים של מלפפון ובצל. למרות שאני מאד אוהב "להרכיב" מנות בעצמי, וגם פה זה היה נחמד להתעסק עם הפנקקים האלה - תכלס לאכול את הבשר נטו עם קצת מהרוטב היה לא פחות טוב בעיניי. הבשר עצמו היה רך. בכל המנות עד כה ההכנה היתה שלמה. 

כדי לגוון - האישה הזמינה מנה של flat rice nuddles שתהיה כתוספת, וכדי לשבור קצת את האלמנט הבשרי היא הזמינה אותן עם ירקות. אהבתי את האטריות עצמן אבל המנה היתה הפחות מוצלחת בארוחה, עם טעם לא מרשים שנזקק לחיזוק מהרטבים של המנות האחרות. רשמנו לעצמנו שזה לא המקום להזמין נודלס... 

הארוחה, שעלתה בסביבות 40 פאונד, היתה ממש מוצלחת. לא יודע איך לדרג אותה כי אני לא אוכל סיני על בסיס יומי, אבל לא ברור למה אין מסעדות סיניות ברמה לפחות כזאת בארץ? למה כל סינית בארץ מגישה אוכל מבאס? וזה כולל את המסעדה באלנבי שאומרים עליה שהיא הכי "אותנטית" אבל מנת הברווז שאכלנו בה היתה מזעזעת. בגולדן פיניקס ממש רצינו לאכול פעם נוספת אבל לצערנו לא היתה הזדמנות, גם ככה זה לא שהבטן שלנו קיבלה יותר מדי דקות מנוחה.

בביקור נוסף - בהחלט נחזור.

אחרי הארוחה המוצלחת בגולדן פיניקס היה צריך להעמיס משהו על הקיבה השניה, של הקינוחים. דווקא כאן הלכנו על מקומות שרשמנו מראש. , מבין שני המקומות שטעמנו המוצלח יותר היה Cafe de Nata. המקום מתמחה במאפים פורטוגזים שבחלק התחתון שלהם עלים של בצק ולמעלה מעין רביחה מתוקה. הקלאסי מגיע כמו שהוא, ובנוסף יש מאפים שהם כמו הקלאסי פלוס תוספת כלשהי כמו שוקולד. תות. וכו' וכו'. 

האמת שהקלאסי היה לי קצת מתוק מדי, אבל מספיק טוב בשביל שאנסה טעם אחר ותכלס התמכרתי למאפה הזה. השילוב של העלים מלמטה עם הקרם הזה מלמעלה - וואו. ממכר ממש. והמחיר של זה - משהו כמו 2.5 פאונד - רק גורם לך עוד יותר להתמכר. בשני שטעמתי לקחתי דווקא עם תפוח וקינמון והוא היה הכי מוצלח, כי התפוח הצליח "לשבור" את המתיקות של הקרם.

המקום השני הוא מקום של אקלרים. נחמד, אבל לא שווה דיווח מעבר. חבל, כי רשמנו עוד מקומות אבל בשלב הזה כבר נסתמו כל הקיבות אבל הפורטוגזי, תשמעו, אם יש איזה יזם אוכל שמחפש איזה משהו חדש להביא לארץ, כמו שבזמנו עשו עליה לקיורטוש - תאמינו לי -  המאפים האלה יכולים להיות הדבר הבא. וואו. שווה.

לקמדן הגענו אחרי הביקור במאדאם טוסו. למי שמכנן לעשות אותם אחד אחרי השני (מה שמאד הגיוני גיאוגרפית) אני ממליץ לצאת מהקיבעון של האנדרגראונד ולקחת אוטובוס 27 שיש לו תחנה ממש ליד המוזיאון והוא מגיע עד השוק בנסיעה לא ארוכה וככה מרוויחים גם נסיעה באוטובס קומתיים אדום שזו חוייה בפני עצמה. 

מבין שני השווקים - קמדן לקח בגדול. האישה יצרה הרבה ציפיות על פורטבלו, שהרשים אותה מאד בביקור הקודם, ואולי אם היינו הולכים אליו קודם אז הוא היה מרשים גם אותנו יותר. הפורטבלו נחמד, הבתים הצבעוניים בשכונה חמודים, אבל הוא לא יכל לתת פייט לקמדן שהוא באמת שוק ממש ממש מגניב.

לקמדן באנו עם רשימה מוכנה ומתוכה הצלחנו עם שני מקומות. הראשון - ממש בקצה של הקצה המערבי של השוק, צמוד לתעלה, Arepazo Brothers. ארפה שאני לא יכול להגיד שהיא שונה משמעותית מכל ארפה אחרת שטעמנו בשוק הכרמל, אבל היא היתה מוצלחת מאד.  

המקום השני - Burger and Beyond, מסעדה שלמיטב ידיעתי התחילה בלונדון כפוד טראק וכיום יש לה סניפים בלא מעט מקומות. המבורגר מוצלח מאד, גם טעם גם מרקם. ממש נמס בפה. גם הצ'יפס היה לא רע, אבל מלוח מדי לטעמנו. מישהו שם הגזים עם המלח וחבל.    

כדי לפצות על הצ'יפס ניסינו מקום אחר שדווקא לא היה ברשימה, ומגיש צ'יפס עם רוטב ובייקון. מילא לא צולם אבל אפילו לא ממש נאכל. הצ'יפס לא צ'יפס. הרוטב לא רוטב. והבייקון לא יכל להציל את כל המנה. מה ששוב מראה שבכל מקום אפשר ליפול, אפילו בקמדן. 

שני מקומות אחרים שרשמנו כבר לא מספקים את הסחורה שהם מבטיחים, אז ויתרנו. אחד מהם, Bill or Beak, ששם בעיקר חיפשנו את זה: Slow-braised duck and pork in Vietnamese dressing with mint, coriander, spring onions and tempura shallots, אבל אל זה - לא היה. רק המבורגר רגיל. חבל. גם בשני הורידו את המנה המיוחדת אז גם עליו ויתרנו. בקיצור, לקחת בחשבון שהכיתוב באתר של הקמדן לא תמיד מדוייק. 

לקינוח לקחנו צ'ורוס, שהמיוחד בו הוא שבמקום צ'ורוסים קטנים שטובלים בשוקולד - הוא היה גדול יותר ורחב והשוקולד כבר בפנים. עם סוכר וקינמון הוא היה מוצלח מאד - שיחוק טוב עם המילוי של השוקולד, במיוחד בשוק עמוס כמו קמדן עושה את החיים יותר קלים לא להתעסק עם שוקולד נוזלי.

חוץ מאוכל יש בשוק המון דוכנים. כיף להסתובב בו. גם ברחוב עצמו של קמדן יש לא מעט חנויות נחמדות. נרשם כהצלחה.

אמנם אומרים שברומא צריך להתנהג כרומאי, אבל לנו דווקא התחשק בלונדון מסעדה צרפתית. הלכנו אליה בערב שאחרי הארי פוטר, כי ידענו שבמקום כמו האולפנים של הארי פוטר האוכל לא יהיה ברמה, ואכן... כך היה. המסעדה נמצאת במרחק הליכה (אהם אהם) מהמלון. ממש 5 דקות מהקובנט גרדן. למסעדה שתי קומות. קומת הרחוב יותר מסעדתית. הקומה הנמוכה שרק הצצנו עליה הרגישה לי קצת יותר פאב. המסעדה מגישה תפריט צרפתי קלאסי, בלי יותר מדי התחכמויות. 

פתחנו עם מנה שרצינו כבר מזמן לטעום - Escargot de Bourgogne. חבל רק שהאישה אמרה לקטנה מראש שאלו חלזונות, כי נראה לי שבלי לדעת היא דווקא היתה אוהבת (אני אף פעם לא גיליתי לה מראש על מנות חדשות ומה שהיא לא יודעת היא כמעט תמיד מוכנה לטעום). אנחנו דווקא אהבנו. אין לי שום קריטריון לדרג, כי זו באמת פעם ראשונה שלנו. המרקם הזכיר קצת מרקם של כבד. טעם טוב עם המון חמאה ושום. חוץ מזה שקצת שרף את הלשון כי לא חשבנו שזה עד כדי כך חם - אהבנו. 

ראשונה נוספת - Noix de St Jacques (Scallops), שהזמנו בין היתר בגלל שידענו שהקטנה כן אוהבת. גם כאן - בלי שום חידושים וזיקוקים, אבל ביצוע מצויין וטעים מאד.

עוד ראשונה - Foie Gras עם ריבת בצל ו-Pork Belly וגם הוא נרשם כהצלחה בקרב כל המשתתפים. 

לעיקריות האישה והקטנה לקחו ביף בורגניון. הקטנה אהבה מאד. האישה טוענת שהביף בורגניון שאכלה בפריז היה קצת יותר מוצלח אבל עדין - סביר מאד.

המנה שלי - Duck Confit, מנה שאני תמיד חוזר אליה, שהוגש על פירה. הברווז היה מוצלח. הפירה - לא עובר את מבחן רובשון מבחינת אחוזי חמאה, אבל גם ככה התפקיד שלו היה משני. הבשר עצמו היה מוצלח ותכלס זה מה שקובע.

קינחנו עם פונדנט, הזדמנות טובה להסביר לקטנה שבמקומות שמבינים עניין ממש לא קוראים לזה סופלה... מישום מה הניחו עליו גלידה כי כנראה מישהו שם החליט להרוג אותי. האמת שהגלידה בפני עצמה היתה ממש טובה אבל למה על השוקולד למה? 

בסך הכל - היה טעים מאד. כולל שתי כוסות יין ותה לאישה החשבון הסתכם ב-130 פאונד כולל 12.5% שהם מוסיפים על החשבון (מנהג שנתקלנו בו בכמה מקומות בלונדון, שרושמים שירות "אופציונאלי" על החשבון עצמו). לא נרשמו איזה שיאים יוצאי דופן אבל כמקום לאוכל צרפתי קלאסי - הוא בהחלט סיפק את הסחורה והיה ניכר שמי שנמצא במטבח יודע את העבודה אפילו שהוא נמצא בלונדון.

על המקום האחרון אני לא ממש יכול לדווח כי... לא אכלתי בו (יש לי בעיה עם ארוחות בוקר מוקדמות אחרי שיום קודם אכלתי מאוחר...) אבל גם האישה וגם הקטנה התענגו על ארוחת הבוקר שם אז לפחות אתן לתמונות לדבר והאישה מוזמנת להוסיף אם היא רוצה. מקום של ארוחות בוקר, לא רחוק מהקובנט גרדן (פעם אחרונה להיום). המקום עצמו מקסים, אז אעלה תמונה שלא אנחנו צילמנו אבל היא משקפת

הקטנה הזמינה פנקייק ושוקו עם קצפת + מקופלת, כי חיים רק פעם אחת, במיוחד בגיל שלה...

האישה אכלה טוסט עם ביצה ואבוקדו ודברים טובים...

אני הסתפקתי במיץ תפוחים אבל האמת שאם היה לי תיאבון - הייתי שמח להזמין משהו, זה באמת לא אשמתי שהבטן שלי "זוכרת" מה היא אכלה בערב הקודם. 

המקום היה מלא למדי כבר בשעת בוקר מוקדמת של סוף שבוע ונראה לי שאם היינו מגיעים יותר מאוחר יש סיכוי שבלי להזמין מראש לא היה מקום. הוא נראה מאד פופולארי ועל פי התגובות של מי שישבו מולי - בצדק.

שמחתי שמזג האוויר החליט להיות מנומס איתנו כי מהביקור הראשון שלי בלונדון, לפני הרבה שנים, היא היתה זכורה לי כעיר גשומה ואפרורית, בדיוק מה שאני לא אוהב...  הפעם מזג האוויר האביבי נתן הזדמנות להתרשם מלונדון הרבה יותר לטובה. 

עם זאת, לא הצטרפתי למכורי לונדון, כאלה שחייבים לבקר אצלה על בסיס קבוע. היא השאירה אצלי רושם של עוד עיר אירופאית מאד נחמדה, ואולי קצת יותר נוחה בגלל האנגלית שמסירה מגבלות שפה, אבל אם להשוות לניו יורק... אז סורי, אבל אני מהמכורים לניו יורק שיש לה קצב חיים משלה ולא מוצא שום מקום להשוואה ביניהם.

מן הסתם נגיע אליה לביקורים נוספים אבל בסבב עם ערים אירופאיות אחרות ולא כאיזה ריטואל קבוע של לונדוניסטים מכורים. 

בניו יורק, לעומת זאת, אם גם הקורונה תמשיך להתנהג קצת יותר בנימוס, אני מקווה להשלים חוסרים כבר בקיץ הזה.

בתמונה - זום אין ל"סתם" מאפה שנראה טוב בחנות מאפים בפיקדילי. אם היה משהו שהפתיע באמת לטובה אלו המאפים בלונדון. כמעט בכל מקום - מאפים טובים. כשאני חושב לונדון - מאפים זו לא האסוציאציה הראשונה שעולה, אבל תמיד טוב להיות מופתעים לטובה.