פעם ראשונה שלנו במשייה מאז שיוסי שטרית עזב אותה. במבט חיצוני לא הרבה השתנה. המקום אותו מקום. העיצוב אותו עיצוב. והשם נותר אותו שם, קצת מפתיע בהתחשב בכך שהכיוון הקולינארי של המסעדה השתנה לגמרי על ידי השף החדש, גיא אריש. מניח שיש לכך סיבות שיווקיות, אבל מנקודת מבט של סועד - מסעדה חדשה דורשת שם חדש. 

למרות גילו הצעיר (33) יש לגיא אריש, השף החדש, רזומה לא קטן שכולל בין היתר את פרונטו, מוגריץ ונומה. על פי הקורות חיים באתר מסתבר שהוא גם אוטודידקט שבדומה להסטון בלות'נטל אוהב לפרק את הכל עד היסוד ולחקור את האוכל מהיסודות שלו.

הארוחה נפתחה עם פתיח קטן. קצת משעשע שפתיח כל כך קטן זוכה לתיאור כל כך ארוך שכל מה שאני זוכר ממנו זה סאבלה, קציפת יוגורט וטבסקו. העוגיה הרגישה פחות "סאבלאית" מהרגיל. ביס קטן ונחמד, אבל קצת עדין בשביל להתרשם ממנו יותר מדי מביס בגודל כזה.

המשכנו מהפתיח למנה של ארבעה פתיחים נוספים (49 לכל אחד, כי אי אפשר לחלוק ביסים כאלה קטנים). המנה לא צולמה. גם כאן אני אאלץ לחטוא בחוסר מקצועיות ולאכזב בכך שלא רשמתי מה כל אחד. הבולט מביניהם היה האחרון, עם קוויאר שחור וגבינת צ'דר שישבו על בריוש שהחמאה ניגרת ממנו. בסך הכל מנה כיפית, אבל תכלס הייתי מעדיף לקבל גירסה גדולה של הבריוש ולסגור עניין, כי בכל זאת יש הנאה מוגבלת בביסים קטנים. 

המנה הבאה המשיכה את הכיוון של הפתיחים, והוגשה בצורה דומה על מעמד מעץ: טרטר בקר על קרקר שיפון עם חזרת והמון גבינה מגורדת מעל שקצת לקחה את ההובלה מהטרטר עצמו ודי האפילה עליו. זה היה ממש ממש טעים אבל למי שמזמין את הטרטר בשביל לקבל הזרקה מהבשר - לא בטוח שזו מנת הטרטר בשבילו. 

המנה הבאה כבר הפכה למנת דגל של המקום: קערה שבתחתית שלה בשר סרטניים וארטישוק ירושלמי, עם קרם פרש ורוטב מותסס העונה לשם "גארום". קשה מאד לתאר את המנה. גם בתמונה לא במאה אחוז אפשר לקבל את הרושם. אבל זו מנה שחובה לקחת כאן. בדומה לטרטר - גם כאן הסרטנים לא מאד בולטים במנה, ואם לא היו מספרים לי שזו מנת סרטנים לא בטוח שהייתי מגלה את זה. מצד שני - התערובת של הכל ביחד אדירה. כל ביס מפגיש איתו טעמים קצת אחרים, ולא היה ביס אחד שדמה בול לאחר. הבעיה העיקרית עם המנה הזו - שהיא נגמרת עוד לפני שאתה מבין מה היה שם. אם הייתי יכול הייתי ממלא אמבטיה עם המנה הזו. באמת אחת המיוחדות. 

המנה הבאה: לחם מחמצת שעליו שרימפס ורוטב XO, שהוא רוטב על בסיס שרימפס, ולמעלה צ'יפסים שהכינו מהראשים של השרימפה. לאישה כל העסק הזה היה קצת כבד. אני דווקא חשבתי שזו מנה ממש מוצלחת והייתי נותן לה ציון יותר גבוה מהמנה של הטרטר, למשל, שהאישה אהבה יותר. 

המנה היחידה בארוחה שלא התחברנו אליה היתה דווקא הקינוח: בתפריט הוא מכונה טרס לצ'ס, אבל למען הדיוק יש להגיד שהוא בהשראת הטרס לצ'ס, העוגה שמפגישה חלב בשלוש צורות עשיה. הייתי שמח לקבל טרס לצ'ס אבל במקום זה קיבלנו קיפאון מגלידת חלב ואחרי שהתאוששנו מה brain freeze פגשנו איזה משהו פירורי לא ברור... בקיצור לא אהבנו ולזכותם גם לא חייבו והביאו לנו דפי שוקולד שהיו סיום מתוק ונחמד אבל לא באמת קינוח. אם הייתי יודע הייתי מזמין עוד סיבוב על הקערת שרימפסישוק. 

לסיכום - הסיבוב החדש של משייה עושה לה טוב. כל המנות היו מיוחדות וטעימות ואלמלא הקינוח הארוחה היתה מושלמת. המסעדה נרשמה לביקור נוסף רק שבפעם הבאה נוותר על הקינוחים ונתרכז בתותחים הכבדים.