אורי בורי היתה על הכוונת שלנו מאז שהוכרז שהשנה, למרות הכל, יתקיים פסטיבל כרמיאל, שהקטנה שלנו לוקחת בו חלק במסגרת להקת הייצוג של גבעתיים. זה היה הרבה לפני שהמסעדה נשרפה, וכשזה קרה קצת נפל לנו הלב ושמחנו שבכל זאת נמצא פתרון זמני בזכות מקום חליפי באיזור התעשיה של עכו. היתרון במיקום החדש - שלא צריך להכנס פנימה לתוך כל הסימטאות של עכו ולחפש חניה באיזור העמוס של החוף. בזה בערך מסתיימים היתרונות. החלל החדש, מכל בחינה עיצובית של מסעדה, לא ממש תורם לאוירה. אני מקווה שהשיפוץ של המסעדה האורגינלית יסתיים בקרוב ושלא תיפול יותר קרבן לחוליגנים מכל סוג שהוא.

בחלל הנוכחי הישיבה היא בשתי קומות. אנחנו ישבנו בקומה העליונה, וסחטיין על המלצרים שעושים הרבה כושר בעליה וירידה של המדרגות. גם אורי עצמו עשה את הדרך למעלה ועבר שולחן שולחן. לא זוכר שהוא עשה את זה במסעדת האם, ואולי זו דרכו להגיד תודה אישית לאנשים שמגיעים לתמוך בו גם במקום שהוא לא אידאלי. באחד השולחנות דיברו איתו על משהו והוא ירד למטה ועלה שוב למעלה עם צלוחית שכנראה קשורה למה שדיברו עליו. עשה טוב בלב לראות אותו זוכה להמשיך במפעל החיים שלו למרות הכל. 

כמו תמיד, בחרנו במסלול של ארוחת הטעימות, עם העדפה לחצאי מנות באותן מנות שזה אפשרי, כדי לטעום כמה שיותר. לקטנה הזמנו קלמרי מטוגן (חצי) וניוקי פורצ'יני, ובנוסף היא טעמה חלק מהמנות שלנו. את המנות שלה לא צילמתי אבל את הקלמארי דווקא טעמתי והם היו מהליגה היותר גבוהה ומהטובים שיצא לי לטעום בזמן האחרון. ביצוע מדוייק גם במרקם של הקלמרי, שממש נמס בפה (0% צמיגיות!), וגם בציפוי שהיה מאד עדין. מהניוקי ניגבתי בעיקר את הרוטב.

המנות שלנו.

מרק פטריות בכוס (17) עם שמן כמהין. מבין שני המרקים שטעמנו הדיעות עליו היו חלוקות. האישה והקטנה העדיפו אותו עם יותר מלח. אני דווקא אהבתי אותו ככה כי זה הדגיש יותר את טעם הכמהין. בכל מקרה שתי הכוסות היו ריקות בסיום.

ברוסקטת דג ים (לא זוכר איזה) וקרם חציל מעושן (16) אני לא חושב שיצאה רשימה של הברוסקטות הטובות בארץ ויש כמה וכמה מועמדים רציניים אבל גם הברוסקטה הזאת מצטרפת למועמדים בעיקר בזכות קרם החציל שהיה כל כך טעים שאפילו הקטנה, שלא אוהבת חציל, נתנה עליו אישור. 

קוקי סאן ז'אק על פירה ארטישוק ירושלמי ואצה (19). המנה הכי יפה בארוחה. הייתי תולה כתמונה על הקיר. היא גם היתה ממש טעימה, כשהקוקיות מקבלות צריבה קלה ונותנות את הבמה לפירה שהיה הכוכב של המנה.

בשלב הזה קיבלנו את המרק השני - מרק פירות ים על בסיס חלב קוקוס, קארי וג'ינג'ר (17) עם קצת עלי כוסברה למעלה. למי שלא הולך על הרבה טעימות קטנות, הוא ראוי להזמנה בגודל של חצי מנה בפני עצמה. קצת חריף. ממש ממש ממש טעים. הפעם לא היו חילוקי דיעות. קיבל פלוס מכל השלושה.

את שלושת המנות הבאות קיבלנו ביחד, לסיום פרק הראשונות.

תמנון, זוקיני, שמן זית וערק. מנה פשוטה ולמעט קצת אובר מליחות של התמנון מוצלחת מאד. שילוב טוב עם הזוקיני והאניס נתן את שלו בלי להשתלט. למי שרוצה להכין בבית - יש מתכון.

השניה - מהקלאסיקות של המקום. נתחי סלמון נא ברוטב סויה ובמרכז סורבה וואסבי (53). הסורבה הזה הוא יציאה, כי היא נותנת לך לשחק עם הטעם של המנה וכל ביס הוא קצת אחרת בהתאם לכמות שאתה מערבב. כמי שמאד אוהב לשחק עם אוכל - אהבתי, אבל זו לא מנה לכל אחד.

השלישית - עוד מנה פשוטה ולעניין: סביצ'ה מוסר ים עם שמן זית צלפים ובצל סגול (53). לטעמי היא היתה הפחות מוצלחת בארוחה, בגלל חמיצות אגרסיבית מדי.

המנה הבאה היא חצי מנה מהעיקירות - גם היא אחת מהקלאסיקות של אורי בורי וזכורה לי גם מביקורים קודמים. שרימפס וארטישוק בחמאה, הרבהההה חמאה, עם אטריות אורז שחורות (74). מנה מושחתת שלשני אנשים לא הייתי מזמין ממנה יותר מחצי כי היא בכל זאת קצת כבדה. האיטריות אורז שמחליקות בפה, בזכות הרוטב עתיר החמאה, עושות את המנה הזו לדעתי. 

בשלב הזה כבר נסתמה הבטן (יש לקחת בחשבון גם שתי מנות לחם וכוס יין) אז הקטנה והאישה סיימו בכנאפה שאני ויתרתי עליה. 

השירות היה סבבה. בצפון אני לוקח בחשבון אובר נחמדות של מלצרים. זה היה גם כאן, אבל לחלוטין ברמת הסביר. הקצב היה טוב. שאלו אחרי כל סבב אם הכל בסדר וכל האינטרקציה היתה מאד לעניין, שזה מאד חשוב בארוחה מסוג כזה שבה המלצר מאד משפיע על הרכב הארוחה שאתה אוכל.

מבחינת התנסות קיבלנו חלק מאד מכובד מהראשונות/מרקים ובדיעבד אני לא חושב שהייתי משנה הרבה בהרכב של הארוחה, אולי מוריד את המרק פטריות לטובת עוד איזו חצי עיקרית.

היה נחמד לראות שמחירי היינות נותרו ברמת השפוי לעומת תל אביב, עם לפחות 5-6 אופציות בסדר גודל של מאתיים ומטה לבקבוק. לא נתקלתי בזה לאחרונה באף מסעדה תל אביבית ברמה הזו, ואני אמשיך לקטר על זה כנראה גם בדיווחים הבאים. 

לסיכום

אורי בורי היתה ונותרה אחת המסעדות הכיפיות והטעימות בצפון. פירות ים וחמאה כבר עושה חצי עבודה ואת החצי השני עושים המרכיבים שמוסיפים לכל אחת מהמנות (מהואסבי והערק ועד לקרם החציל האלוהי).

הדבר היחיד שהייתי לוקח כחומר למחשבה מצד המסעדה זה להנהיג  2-3 ספיישלים בכל ערב, כי חלק לא קטן מהמנות הולכות עם המסעדה כבר הרבה שנים, ובמיוחד בארוחת טעימות, שבה אתה רוצה כמה שאפשר לגוון, היה נחמד אם היה אפשר לשלב קצת ספיישלים לצד הלהיטים המוכרים. אבל זה באמת בקטנה, ויכול להיות שבפעם הבאה אני אעשה שיעורי בית מראש, ואציין למלצר איזה מנות כבר אכלנו יותר מפעם אחת וששווה להחליף לטובת מנות שטרם יצא לנו לאכול ושמסקרנות אותנו לטעום. ממליץ למי שהיה שם כבר פעמיים ומעלה לאמץ את המסקנה.

בסך הכל יצאנו עם בטן מלאה ומאד מאד שמחה ונשמח לחזור שוב, אינשאללא למקום הקודם.