כבר כמה שנים טובות שלא היינו בבסטה. לאחרונה עברנו שם ורשמנו לנסות את ארוחת הבוקר. היום היינו באיזור ואמנם ארוחת הבוקר מוגשת רק בשישי/שבת, אבל התפריט של ארוחת הצהרים נראה גם הוא מפתה, אז ישבנו. היינו בפורום המשפחתי המלא וחלקנו את כל המנות, מה שנרשם כמובן כזכות גדולה של הקטנה שלנו שהפתיחות הקולינארית שלה קיבלה אתגר גדול עם מנות שחלק גדול היא טעמה לראשונה.

לפתיחה הוגש לחם הבית שהיה מוצלח. את הלחם עצמו מסתבר שהם רוכשים ממאפיה באיזור, אבל מסיימים את האפייה שלו במסעדה.

המנה הראשונה שהגיעה היתה פסטה רחבה עם פקורינו, קצת פלפל ורוטב עם הרבה חמאה. בתכנית של גידי ואהרוני ביקרו השבוע באיטליה והתענגו על פסטה מאד מינימליסטית עם גילוחי כמהין מלמעלה. הפסטה של הבסטה היתה בדיוק אותו רעיון, רק בלי הכמהין, ואני גם מאמין שהיא נתנה בדיוק את אותו סוג של חוייה של מנה עם מעט מאד חומרי גלם שנותנים חיבוק חם לבטן ועשויים בצורה מאד מדוייקת. עם כל כך מעט חמרי גלם אי אפשר לזייף. החל מהפסטה עצמה שהיתה בול במרקם הנכון ובצבע הנכון ועד הרוטב החמאתי - מוצלח מאד.

יחד עם הפסטה קיבלנו גם את מנת המח. אם לפסטה אני נותן ציון טוב מאד אז למח אני נותן ציון מעולה. הקטנה שטעמה לראשונה מח אמרה שהפנים מזכיר לה קצת חביתה, ויש בזה משהו. החוץ מעט קראנצ'י. טעם עדין נפלא שלווה עם רוטב לימוני חמצמץ. הביס הראשון שנתתי לקטנה היה ללא הרוטב, כדי שקודם כל תתרגל לבשר. הביס השני היא ניסתה עם הרוטב, ואמרה שהוא אכן מוסיף, וזה ממש נכון. החמיצות המדוייקת של הרוטב באמת הטיסה את המנה הזו והשלימה מצויין את הטעם העדין של הבשר בלי להאפיל עליו. עוד מנה מצויינת שעשויה ללא רבב.

ואם חשבנו שזה השיא של הארוחה, אז קצת אחרי כן הגיע בורקס סרטנים (110). בורקס פתוח עם מילוי של בשר סרטנים. אין לי מילים לתאר את המנה הזו. מועמדת רצינית לאחת מ-5 המנות שהייתי לוקח לאי בודד. החמאתיות של הרוטב עם הטעם העשיר של בשר הסרטנים וכל זה עטוף בבצק עלים עדין - מה צריך יותר. וואו. תנו לי את המנה הזו כל יום ועשיתם אותי מאושר. בתמונה לא רואים את המילוי אבל אחרי שזה חתוך זה נראה פחות פוטוגני. יש מנות שיותר קל לאכול מאשר לצלם

המנה שחתמה את הפרק המלוח היתה שיפוד שקדי טלה. הוגש עם תפוחי אדמה וטחינה. שקדים זה טעים, וגם השיפוד הזה לא חרג מהנורמה, אבל באופן טבעי היה פחות מיוחד בהשוואה למנות שקדמו לו. זו מחמאה די גדולה בהתחשב בכך שבהרבה ארוחות אחרות השיפוד הזה היה מדווח ללא רבב. דווקא את התפוחי אדמה פחות אהבתי. ציפיתי למשהו קראנצ'י מבחוץ ורך מבפנים והם לא היו קראנצ'ים מבחוץ והיו קצת קמחיים מבפנים. הטחינה היתה טעימה אבל לא השתלבה לי עם המנה בכלל. כצפוי על פי מרפי זו גם היתה המנה היקרה בארוחה (129) ולא הרגשתי שהיא הצדיקה את מחירה, למרות ששוב, השיפוד שהוא הכוכב של המנה היה מוצלח בפני עצמו.

לקינוח הזמנו מוס שוקולד.זו היתה המנה הפחות מוצלחת בכל הארוחה. המוס במרקם עיסתי, עם שברי עוגיות ששברו את המרקם שלו, אבל היה חסר לי דווקא משהו שישבור את המרירות של המוס. לא יודע מה בדיוק אבל נגיד איזה דובדבן אמרנה או משהו שקצת יתן טאץ' של מתיקות כי בלי זה המוס לא הרגיש מספיק עשיר בטעם בשביל "לסחוב" עליו קינוח שלם.

השירות היה מצויין. אהבתי שכשהמלצר דיבר על התפריט היה לו ממש ברק בעיניים. זה כיף להרגיש שמלצר מחובר למקום ולא סתם מדקלם מנות. הוא עזר לנו מאד בבחירה ובדק איתנו לכל הארוחה את הקצב ואת מצב העניינים.

יש לציין שהשולחנות במקום בעייתיים. שולחנות עגולים בקוטר די גבולי בשביל שלושה אנשים ולא פלא שבשולחן ליד נפלה צלחת ואצלנו המלצר הפיל את הבקבוק קולה של הקטנה. כשאתם שם - תשקלו כל תנועה.

לסיכום ארוחות טובות באות לפעמים דווקא כשלא מצפים להן. נכנסנו באווירה של "יאללא נראה נחמד בוא ניתן צ'אנס" ויצאנו עם תחושה שזו היתה אחת הארוחות היותר מדוייקות של הזמן האחרון. המחיר לא מאד זול, אין ספק, ולמרות זאת הוספנו אותה לרשימה של הפייבוריטיות בשוק הכרמל (יחד עם M25 שהיתה המועמדת השניה שלנו להיום אבל בדיעבד טוב שהחלפנו כי הרווחנו גם ארוחה לא פחות טובה וגם גיוון).

בטוח שננסה בקרוב גם את ארוחת הבוקר.