לא מאד מקורי, אבל ביקרנו הבוקר בנצרת, יחד עם חצי עם ישראל כנראה. חניה מצאנו קצת מחוץ לעיר (רבע שעה הליכה ל"מרכז העניינים") וכך חסכנו גם עצבים וגם פקקים בחזור. בעיר עצמה – צפוף, אבל לא יותר מאשר בשוק הכרמל של שישי בבוקר. בהשוואה ל"חג החגים" שבחיפה אני הרגשתי פחות "אווירה" של חג. שוק די רגיל עם אקסטרה קישוטים. בחיפה הרגיש לי יותר "קרנבל". היתרון המרכזי על פני נסיעה לחו"ל - שמש! וואו איזה מזג אוויר נפלא היה היום.

לסתימת החור בבטן לקחנו כנאפה במקום שנקרא אם עלי, שנמצא ממש ליד הפינה של ג’אדה שהוא מקום מפורסם שמשלב בית קפה עם חנות לממכר עבודות יד. האמת שדי חששנו. מקום בשוק. לך תדע. תור ענקי של אנשים שזז לאט לאט. אבל קיבלנו אופטימיות מכך שעל הכניסה אפשר היה לראות את המחבתות עם הגבינה מה שאומר – הכנה על המקום, והאמת? כנאפה מעולה, בהחלט בליגה של קשאש. גם לא מאד רטובה (ואני ממש לא אוהב את הכנאפה הספוגות במי סוכר) וגם מאד פריכה בחלק העליון. הורגש שהגבינה הרגע יצאה מההכנה, היא היתה במרקם מושלם להבדיל מהגבינת מסטיק שמקבלים הרבה פעמים במקומות פחות איכותיים. אני לא מומחה גדול בכנאפה, אבל יודע מה טעים לי ומה לא וזו היתה ממש ממש טעימה. נלחמנו עם הקטנה על כל פירור. לצלם לא צילמנו אבל ביננו כל הכנאפה נראות אותו דבר, ההבדלים הם רק בטעם ובמרקם.

אחרי שסיימנו עם העיר חזרנו לקניון ביג פאשן, שגם הוא לבש חג וניסינו את מזלנו בלונא ביסטרו שבטלפון יום קודם אמרו שאין סיכוי, אבל מסתבר שלפעמים הספונטניות משתלמת. ותוך כמה דקות התפנה לנו שולחן. על המקום עצמו כתבתי כבר בדיווח הקודם אז אפשר לגשת ישר לאוכל.

לפתיחה הוגשו שלוש פיתות שממש זכרתי לטובה. היו ונותרו מעולות. מאד מיוחדות. תפוחות, מעט קריספיות. תענוג.

סיגר שווארמה עוף. אכלנו גם בפעם הקודמת. סיגר פריך מעולה, קצת שומני אבל לא יותר מדי. המילוי מאד עדין, אנטי תזה לשאוורמה כך שכמו בפעם הקודמת - נותרה התהייה לגבי השם של המנה. הסיגרים הוגשו עם איולי סומק חמצמץ מעולה שהשלים אותו נהדר. הצלחה חוזרת בפעם השניה ומנת פתיחה מעולה שם שבלי ספק נזמין גם בביקורים הבאים.

שושברק, מנה שאנחנו חוזרים אליה בכל מסעדה ערבית. כיסונים ממולאים בבשר עם רוטב יוגורט חם. גם כאן המילוי - מאד עדין. הבצק - על הצד היותר עבה של הסקאלה. בטעם האישי שלי אני מעדיף את הגירסאות הדקות יותר אבל הביצוע של הבצק מצויין אז אין לי שום תלונות. הרוטב נותן פאנץ' טוב של חמיצות, ולכן גם הפעם היינו צריכים "להסיר" אותו מהכיסונים שהקטנה אכלה. סך הכל גירסה טובה מאד של שושברק אבל מבין כל המנות בארוחה הפעם זו אולי הפחות יוצאת דופן מבחינה זו ששושברק דומה אפשר למצוא בלא מעט מקומות אחרים.

הפעם הזמנו גם שתי עיקריות. הראשונה – רומאניה, מנה של חזה עוף ברוטב סילאן רימונים מתקתק עם שקדים ועלי נענע ולצידו פריקי שספגה אף היא את הטעמים החמצמצים/מתקתקים של הרוטב ודי גנבה את ההצגה. היא היתה ממש מיוחדת. העוף היה נחמד, אבל המתיקות שלו היתה קצת אגרסיבית לטעמי הייתי מעדיף את זה פחות מתקתק. אבל הפריקי – שיחוק.

מנה עיקרית נוספת, שונה לגמרי, אל מעשוקה, כדורי בשר עם בצל מקורמל ותמרים שישבו על מצע של פירה. אני חייב להגיד שגם כאן הפירה גנב את ההצגה, או ליתר דיוק את כל הטעמים, ובנוסף לטעם העשיר שהוא קיבל מהרוטב, התמרים וכל מה שמעליו – פירורי פיסטוק העשירו אותו אפילו יותר. אחד מהפירה היותר מוצלחים שטעמתי לאחרונה.

השירות היה מאד ידידותי. יש לקחת בחשבון שאם לא מבקשים במיוחד – קצב הוצאת המנות הוא מאד תזזיתי. לנו זה דווקא התאים היום אבל מי שרוצה לאכול בנחת חייב לציין את זה במפורש ולהשגיח בעצמו על הקצב של הארוחה. עד כמה שהתרשמתי זה לא שהם רוצים להפטר מאנשים שם, אלא זה נתפש אצלם כסוג של נדיבות לראות שולחן מלא כל טוב ולכן מבחינתם להנחית ארבע מנות על שולחן הוא סימן לשפע. אבל הם מאד קואופרטיבים שם ואיך שתבקשו הם יעשו בהתאם. רק צריך לבקש.

הארוחה הפעם היתה מוצלחת מהקודמת. כל המנות היו מוצלחות, עם ניואנסים לכאן או לכאן, אבל הבוטום ליין מאד חיובי ואני מאד אוהב את הטוויסט המודרני שהמקום מכניס לאוכל הערבי. גם אחרי שתי פעמים נותרו עדין מנות בתפריט שהיינו שמחים לנסות בביקור נוסף. ביג לייק.