כדי להצטייד לערב עצרנו באלחנן, תרבות לחם. לקחנו שני מאפים.

אחד עם השם בוסטוק, מאפה בריוש עם שקדים וקרם שקדים. לצערנו הקרם שקדים לא הורגש כלל ולכן זה סתם היה בריוש שקדים. מאד מאכזב, כי דווקא הקרם שקדים היה זה שאמור היה לתת לכל העסק הזה חיים. ללא הקרם - זה לא היה זה ובקושי אכלנו חצי מזה.

השני - בבקה שוקולד.

המראה שלה על הדוכן היה ממש מפתה. הבצק הזכיר לאישה את הקיורטוש, רק כשכאן זה היה סגור. מוצלח יותר מהבוסטוק, אבל אישית אני מעדיף קרנץ שוקולד שהוא דחוס יותר.

חייב להגיד שכל ביקור באלחנן מוריד להם אצלי כמה נקודות. זה עדין שמורת טבע ביחס לאיזור, ומקום נחמד מאד להצטיידות, אבל איכשהו הציפיות היו גבוהות יותר.

לצהרים חיפשנו משהו קליל יחסית. התכנון המקורי היה לאכול בסבידה. כשעצרנו בבזאר התורכי לשאול כיוון אמרו לנו שהיא בכלל נסגרה. כנראה שבקצב שבו מסעדות נסגרות בארץ באמת שקשה כבר לעקוב מה סגור ומה לא. בין מרקטו ומעדל'ה שהכי קרצו לנו בשוק - העין משכה יותר למעדל'ה, מסעדה בבעלות קרוב משפחה של אוסאמה דלאל, יקירנו.

מסעדה קטנה. תפריט לא גדול.

מהנישנושים בחרנו שלוש מנות. פטאיר, סביצ'ה וסלט עגבניות חריף.

הסביצ'ה, לא זוכר מאיזה דג. שמן זית בהיר אבל מעולה. קצת רסק עגבניות. פשוט ונפלא. ממש ממש אהבנו.

הסלט עגבניות הוא לא באמת חריף, לתשומת ליבה של המנהלת. זה פשוט סלט עגבניות שאם רוצים אז מקבלים אותו עם פלפל חריף. דווקא בתמונה רק פלפל אחד חשף אותו. אנחנו נמנענו מלאכול את הפלפל וגם בלי זה הוא היה נחמד.

עם הסלט קיבלנו טחינה עם אריסה. הטחינה למעלה היתה מעט יותר דלילה ולמטה סמיכה ומתקתקה מאד. האריסה לא התקיפה עם החריפות ודווקא היתה בה חמצמצות שהשתלבה מצויין עם הטחינה. קיבלנו ריפיל על הטחינה וגם אותו חיסלנו. אם הייתי יודע שהיא תתגלה ככל כך מוצלחת הייתי מצלם גם אותה...

הפטאיר - בצק ממולא בעשבי תיבול. לא יודע באיזה עשבים הוא משתמש אבל זה הרגיש עוצמתי ממש כמו מילוי של בשר.

התחלקנו במנה עיקרית של דג בטחינה. הדג עצמו היה מצויין. לצידו בתשביל - רצועות בצל. תפוחי אדמה. עגבניות. טחינה מלמעלה. והרבה הרבה שמן. מסוג המנות שחייבים לחבר את כל המרכיבים ביחד, כולל השמן, אחרת זה מתחבר. הכל ביחד - מוצלח מאד. תענוג אמיתי. לאישה זה עדין הרגיש too much שמן. לי זה פחות הפריע. מנה מאד מיוחדת ומאד מאד מוצלחת, אבל לקחת בחשבון - לא מהביס הראשון. לוקח קצת זמן לאזן את הביס שייצא מושלם.

לסיכום - ארוחה מאד נחמדה שלוותה בשירות מאד ידידותי וקשוב. זה לא ארוחה של תזמורת כלי נשיפה עם חצוצרות וזיקוקים אלא יותר של תזמורת קאמרית נחמדה שלוקחת חומרי גלם טריים וטובים ויודעת לבנות מהם מנה שנותנת להם את הכבוד. לשמחתי, למרות כמות השמן במנה העיקרית, יצאתי עם תחושה טובה בבטן. זה בהחלט ענה על מה שחיפשנו. שווה לתת לה צ'אנס עם הסטייט אוף מיינד הנכון, כמובן.

נשבע שזו פעם ראשונה בחיים שאני בירכא. אף פעם לא רכשתי כאן חדר ילדים או ספה לסלון בחצי מחיר. מעדיף לעשות את הקניות קרוב לבית או באינטרנט. אבל האישה חיפשה משהו באאוטלט, שלהבדיל מה lo fi שדי שולט בכפר - הוא דווקא אאוטלט מאד ראוי, ולכן בחרנו את הקינוח שלנו לעשות דווקא במקום שהאישה קראה עליו טובות - כנאפה קפה. הספצייליטה שבשבילו באנו - כנאפה שמוגשת עם גלידת מסטיק תורכית.

כשהגענו למקום - חמישי אחה"צ - הוא היה ריק לחלוטין. מקווה שזה לא המצב הרגיל שם. מניח גם שזה מקום שהוא יותר סופי שבוע, אז התושבים באים להצטייד במאפים שהם מוכרים, וחוץ מהכנאפה יש להם את כל הבקלאוות והמאפים הרגילים כמובן.

הכנאפה - מבחינת הטעם זה סוג הכנאפה שאני אוהב. לא מתוקה מדי ובלי תועפות של מי סוכר או ורדים או כל נוזל טובעני אחר. מבחינת המרקם... סורי, אבל זה בעיקר עשה געגועים לקשאש. האמת שחששתי מזה בגלל שהמקום היה ריק ובגלל שכנאפה טובה היא כנאפה שבדיוק יצאה מהתנור ולא כזו שמתחננת למישהו שכבר ייקח אותה. זה גם היתרון של קשאש. אף מגש אצל קשאש לא זוכה לראות את אור השמש יותר מחצי שעה. גלידה מסטיק זה סבבה. כנאפה מסטיק זה big no no. בזכות הטעם - סלחנו, וקיווינו שכשהיא יוצאת מהתנור היא הרבה הרבה הרבה יותר מתמסרת למזלג. חבל, כי דווקא הטעם היה טוב.

הגלידה היתה ההפתעה. גלידת מסטיק די קשה אבל עם מרקם חלק כיפי ועשירה בטעם. מעדיף לא לחשוב על אחוזי השומן של הקצפת... אבל היא היתה ממש ממש מוצלחת, למי שלא נרתע מגלידה מסטיק - יאממי.

לסיכום... אם אתם בירכא והמקום מלא - שווה לנסות. אם לא... לשאול מתי זה יצא מהתנור ולקוות שלא משקרים לכם

ארוחת הבוקר במלון המטיילים ששהינו בו (בקיבוץ גשר הזיו) היתה די דלה (כל כך קשה לחמם כמה בורקסים?) ונשאר מספיק מקום בבטן בשביל ארוחת צהרים ראויה, ומה יותר ראוי אחרי בריכה מאשר המבורגר טוב. האישה חיפשה בדקה ומצאה מקום מומלץ על כביש 89, שנקרא "קציצה עגלגלה".

המקום נמצא במושב מעונה, על כביש 89 שמחבר בין נהריה לצפת, מרחק של 20 דקות מנהריה, קצת לפני מעלות תרשיחא. את המקום הקים אלי פלדמן, שמעיד על עצמו שהוא חי ונושם בשר. המסעדה התחילה את דרכה בעגלה וכיום היא לא הרבה מעבר לזה. מקום צנוע. אם תמיד הפחיד אותי התיאורים על יומנגס עם כל הברדק שהולך שם - כאן זה האנטיתזה. מקום קטן של עשרה שולחנות. שקט. נעים. כאן האוכל אמור לדבר.

המקום מגיש המבורגר בשלושה גדלים: 160. 220. 320. הכל בקציצה אחת, לא כמו המקומות ההזויים שמגישים שתי קציצות של 150 וקוראים לזה המבורגר 300. זה כבר סימן טוב. שואלים מידת עשיה - סימן טוב שתים. מצד שני - המקום כשר ולכן סגור בשבת. באסה, כי רוב האנשים שמגיעים לאיזור מרחוק נופלים עליו ביום שבת. אז שימו לב לא להגיע למקום ולגלות שהוא סגור. בשישי עד שלוש/ארבע אחה"צ. לפחות זה.

כולנו הזמנו את ה-220. ביום רגיל הייתי מזמין 320, אבל בכל זאת בין ארה"ב לאיטליה צריך גם לשמור קצת על הבטן. כולנו הזמנו מדיום ומה שהוגש אכן היה מדיום תקני, רך ועסיסי. עם זאת, נראה לי שמעתה והלאה אני עובר ל-MR, לפחות לתקופת ניסיון. אין לי בעיה עם טיפה פחות ממדיום, יש לי בעיה עם קצת יותר ממדיום. אז נראה לי עדיף להזמין MR ולקבל לכל היותר M מאשר דרגה אחת קדימה. כאן, למשל, הוציאו את זה בול בזמן. אבל אם היו מחכים עם זה 15 שניות יותר על הגריל זה כבר היה MW ו-15 שניות זה לא הרבה.

לפני ההמבורגר מגיע סט הרטבים שכולל חוץ מהרגילים גם מיונז שום/שמיר, רוטב BBQ ואיולי מעט חריף שלא פיענחנו. כל המיוחדים היו טעימים והוסיפו לי מאד לגוון את הצ'יפס.

מבין הטופינגז המפתיעים של המקום - חמאת בוטנים. חייב להגיד שבכל הביקורים שלי בארצות הברית, ששם אוכלים חמאת בוטנים עם כל דבר - לא הציעו לי המבורגר עם חמאת בוטנים. פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בזה, למרות שאם מחפשים בגוגל - מגלים שהם לא המציאו את זה. האישה לקחה את החמאת בוטנים עם בצל מטוגן והאמת? וואו וואו וואו. החמאת בוטנים לוקחת את ההמבורגר לכיוון אחר לגמרי. אפילו הקטנה שהזמינה בהתחלה המבורגר רגיל - שאלה אם יוכלו למרוח לה חמאת בוטנים וכשהוא הגיע זה היה אפילו יותר מוצלח משל האישה, כי הבצל של האישה קצת הסיח את הדעת מהחמאת בוטנים ואצל הקטנה זה היה חמאת בוטנים נטו. שילוב מפתיע וטעים טעים טעים. שווה היה להגיע למושב מענות במיוחד כדי לגלות את השילוב המהמם הזה.

אני הלכתי על כיוון קצת אחר - ריבת בצל וקונפי שום. כמו שאפשר לתאר - מאד מאד מתקתק. אני אהבתי מאד, אבל נראה לי שלא כל אחד יתחבר למתיקות הזאת.

חשוב לציין שהקציצה עצמה טובה, אבל אין לה כיוון יותר מדי חזק של טעם מה שאומר שבמקום הזה חייבים טופינגז. הקלאסי יהיה קצת משעמם למי שאוהב המבורגר "בועט".

מבין שני סוגי הצ'יפס - רגיל מתובל וצ'יפס בטטה - הבטטה שהזמינה הקטנה לקח ביג טיים. הצ'יפס הרגיל לא היה מספיק קראנצ'י מבחוץ. הצ'יפס בטטה היה מושלם. בתמונה - ההמבורגר של הקטנה לפני שקיבל את השידרוג של החמאת בוטנים והצ'יפס בטטה.

לסיכום... דווקא מקום שבאנו אליו בלי הרבה ציפיות (המבורגר? כשר? בתוך מושב????) וחזרנו ממנו עם BIG LIKE. קציצה מוצלחת. חמאת בוטנים - שיחוק העשור. מי היה מאמין שזה יכול לקחת המבורגר לכיוון כל כך לא צפוי. גם יתר הטופינגז היו מוצלחים מאד. צ'יפס - למי שאוהב צ'יפס בטטה זה עדיף כאן באופן מובהק. על הצ'יפס הרגיל אפשר לוותר.

בקיצור - אם אתם בצפון ומתחשק לכם המבורגר - לסמן את המקום הזה כאחד המומלצים לאמצע שבוע. ורק שלא יתקלקלו לנו עד הביקור הבא שבו כנראה נזמין שלושה המבורגרים עם חמאת בוטנים זה באמת באמת something else.