אמל״ק #1: 

מי היה מאמין שגולת הכותרת של היום תהיה דו-קרב רציני בין נקניקייה עם גבינה ב-Bitzinger Wurstelstand לבין קינוח השוקולד המושחת ב-Café Central Wien

אמל״ק #2:

כשרוצים להיות מסעדת נישה צריכים להתקיים שני דברים — האחד, לבחור את הנישה / חומר הגלם הייחודי למקום; השני, לעשות את זה לא פחות ממעולה.

ב-Ribs of Vienna, Vienna, Austria בחרו את הנישה שלהם ב-spareribs חזיר, אבל - לצערי ולאכזבתי - הם רחוקים מלעשות אותן מעולות

ועכשיו לחפירה ????

התוכנית המקורית שלנו לארוחת צהריים היום היתה לסעוד את ליבנו ב- Le Ciel by Toni Mörwald; באתר כתוב שהמסעדה נסגרת בשעה 15:00, אז הגענו ב-14:15 רק כדי לגלות שהמסעדה אמנם נסגרת בשעה היעודה אבל המטבח נסגר כבר ב-14:00 (לא לדאוג, הזמנו מקום ליום שלישי ב-13:00).

בצר לנו שמנו פעמינו למסעדת Ribs of Vienna שקיבלה המלצות במקומות שונים.

כשהגענו המסעדה היתה מלאה עד אפס מקום, אז שאלו אותנו אם נסכים לחלוק שולחן עם זוג נוסף. הסכמנו. הלכו לשאול את הזוג וגם הם הסכימו. כל המסעדה היתה מלאה בלקוחות אסייתיים (לא ברור לי למה), אז אתם מבינים כמה הופתענו לגלות שהזוג איתו חלקנו שולחן היה...ישראלים!

גם הם הפליאו בשבחי האוכל (כבר היו לקראת סיום).

הזמנו מנה של צלעות בשלושה סוגי תיבול שונים (אנחנו בחרנו לפי המלצת המלצרית): אסייתי על בסיס שום, חריף שהיה בקושי רב פיקטני חלש, וחרדל דיז׳ון.

יש לי שתי בעיות (עיקריות) במסעדות מהסוג הזה (בשר): האחת קשורה למקום — אם אתם נישה אני מצפה שתהיו מצויינים, ולצערי זה לא היה המקרה; השנייה קשורה בי — כמי שמבין דבר או שניים בעולם הבשר והכנתו אני מצפה לגדולות ונצורות ממסעדות בשר מומלצות, דבר שגורם לי לא אחת למפח נפש...אני מבין שאני יריתי לעצמי ברגל (מטפורית) ברגע שנכנסתי לעולם הזה, ועדיין...

הבעייה הראשונה היתה שהביאו לנו שדרת צלעות בתיבול שלא ביקשנו (במקום בזה שכן ביקשנו), והטעות התגלתה רק אחרי שהשדרה כבר היתה אצלנו בצלחות וכבר התחלנו לאכול ממנה.

הבעייה השניה היתה שהצלעות בושלו יתר על המידה, כל שלוש השדרות, עד כדי כך שהן כמעט היו יבשות לחלוטין, ואילולא התיבול שהרטיב אותן מעט היה כנראה בלתי אפשרי לאכול אותן.

השדרה בתיבול השגוי (וולקאנו במקום דיז׳ון) היתה היבשה מכולן; אחריה היתה השדרה בתיבול דיאבלו (אמור להיות חריף, היה בקושי פיקנטי עדין);  השלישית היתה זו בתיבול אייסתי על בסיס שום שהיתה הכי פחות יבשה ולכן הכי טעימה במקבץ הזה.

כדי לנסות ולפצות / לצ׳פר את עצמנו שמנו פעמינו לקפה סנטרל על מנת לדגום את השטרודל שלהם.

המבנה שם מרשים. הן מבחוץ והן מבפנים ניתן לראות ולחוש את ההיסטוריה משתקפת.

הזמנו פרוסת שטרודל אחת ומוס שוקולד ממולא בקרם ברולה וניל ומעט אגוזים.

השטרודל היה פחות טוב מזה שאכלנו אתמול בקפה לנטדמן. הבצק היה קראנצ׳י אבל יבש מדי, תפוחי העץ לא בושלו עד הסוף ולא היו נימוחים אלא עדיין קשים, רוטב הוניל היה ממש נוזלי על גבול המיימי, והקצפת (גם כאן) הרגישה כאילו הופקה ממיכל תרסיס של ריץ׳.

מוס השוקולד היה מצויין!

לעת ליל ״תקף״ הרעב את כוחותנו, אז שמתי את פעמיי לדוכן הנקניקיות של ביטזינגר שצמוד למוזיאון הקולנוע/הסרטים.

כדי לדעת מה הכי טעים נאלצתי - בעל כורחי ???? - להזמין נקניקייה אחת מכל סוג, בצלחת (כי הבצק מיותר) עם חרדל וזהו.

היו שם: מעושנת, בראטוורסט ״רגילה״, תיבול גריל, פיקנטית, ועם גבינה.

ל-״מעושנת״ לא היה כל זכר לעישון. היה לה קראסט מתפצפץ ותוכן רך וטעים (עם מחסור קל במלח).

ה״רגילה״ היתה די סתמית, וגם בה היה חסר מלח. 

הנקניקייה ב-״גריל״ היתה לא רעה בכלל.

ה-״פיקנטית״ היתה טובה מאד.

זו במילוי הגבינה היתה מצויינת (שי ברנדס, צדקת ????).

סיום לא רע ליום קולינארי יחסית מאכזב.

יחד עם זאת אני חייב להודות ולהתוודות שלטעמי האישי נקניקיות החזיר שיש בארץ מתוצרת Helga Wurst נקניקיות בוטיק מבשר איכותי הרבה יותר טובות וטעימות (לי).

כאן אלי גור-קרפין-סממה..., וינה.

#סוף_חפירה #להיום