רוברטה וינצ'י נמצאת בלב שכונת מגורים. אם עוברים במקרה ברחוב עם האוטו ולא שמים לב לשלט אפשר בקלות לפספס אותה. ביום שישי בערב, כשכל הרחוב מתמלא במכוניות ותנועת אנשים שלא אופיינית לשכונת מגורים קטנה אפשר לקבל את הרושם כאילו חצי פרדס חנה כרכור מגיעה לשם.

המסעדה נמצאת במבנה שלהבנתי שימש בעבר מקום קטן לאירועים. בזכותו היא זכתה בחצר נחמדה (אידאלית לילדים). בפנים, למרות השטח הגדול של המסעדה, התחושה נעימה ואינטימית, ולמרות שישבנו בשולחן פינתי אפשר היה לדבר ולשמוע אחד את השני בקלות כך שהאקוסטיקה במקום טובה.

מהראשונות חלקנו שתי מנות. ניוקי ירוקים וסלט דלועים.

הניוקי ירוקים, שמוגש כיום, החליף את אחד ממנות הדגל של המקום - הניוקי עם הכרוב, שלא יצא לנו לטעום, אבל על פי החברים המקומיים שלנו שם - זו באמת היתה מנה יוצאת דופן, ואם פיענחתי נכון את התגובות שלהם כלפי המנה החדשה - היא לא הצליחה להגיע לשיאים של המנה הקודמת. האישה זיהתה בו באק צ'וי. אני לא בטוח לגבי היתר, אבל בכל מקרה הירוקים הוסיפו מעט מרירות למנה ויכול להיות שבזה היא נפלה מהמנה עם הכרוב שטעמו עדין יותר. הניוקי עצמם היו בסדר, אבל אני מעדיף אותם מעט יותר גדולים ומעט יותר רכים, כך שהם קיבלו אצלי רק את הציון 8 מתוך 10. למרות שלל הטענות המנה היתה מוצלחת אבל יכול להיות שיש לי הטיה טבעית לניוקי... זו אחת הסטיות שלי.

סלט הדלועים - מנה מאד מיוחדת. אכלנו גירסה דומה שלה לפני שנים ליד אגם מג'ורה באיטליה. שם התרכזו בעיקר בקישוא חי (שבכלל לא ידעתי שהוא ממשפחת הדלועים. מי אמר שלא לומדים טריוויה במסעדות ). כאן הוא ליווה את הדלעת ואליהם הוסיפו, קרם ריקוטה, שקדים ועלי תבלין. ביחס לסלט הייתי בדעת מיעוט בשולחן. הרוב עפו עליו. אני מודה שהמנה מקורית אבל הבעיה שלי איתה היתה שהסלייסים הגדולים של הדלועים לא הצליחו להתמזג אצלי לשאר המרכיבים של הסלט בצלחת. יכול להיות שהיה צריך לערבב את זה יותר טוב לפני שמגישים לכולם אבל נראה לי שהיתה בעיית פרופורציה בין הדלועים לריקוטה/שקדים והצילום די ממחיש את זה. כאמור הייתי בדעת מיעוט.

מהעיקריות הלכנו בעיקר על פחממות...

לקטנים הזמנו מנת Mac & Cheese אפויה בתנור. מנה כבדה. לדעתי מומלצת לחלוקה בין שנים. אבל מאד מאד מושחתת וטעימה. ללא ספק הצליח לילדים. לצערי לא צילמנו את המנה. היא לא נחשבת בין מנות הילדים של המקום אבל למי שהילדים שלו מוכנים לאכול משהו מעבר לפסטה-רוטב-עגבניות זו לדעתי ה-מנת ילדים שם.

פסטה נוספת שהזמנו ולא צילמנו - לינגוויני קרבונרה טלה פקורינו, וכמובן - חלמון. על הפסטה-חלמון - אין טענות. אחת ממנות הפסטה הכי מנחמות שיש. השילוב בין הלינגוויני לקרמיות של החלמון תמיד "קונה" אותי. מה שלא אהבתי זה החלפת ההאם בטלה. ההאם מוסיף לקרבונרה טעם מעושן חזק ש"עושה" מבחינתי את הפסטה. לטלה אין את הטעם המובהק הזה והוא גם נקצץ דק כך שממש הלך לאיבוד בתוך הפסטה והיה ממש קשה להרגיש בו. בעיניים עצומות לא בטוח שהייתי מזהה בכלל שמדובר על נתחי בשר. יכול להיות שאם היו חותכים את הטלה לנתחים גסים יותר אפשר היה להרגיש בו יותר אבל מבחינתי הוא לא היה שום תחליף להאם. נהנתי בעיקר מהקרמיות של הפסטה אבל זה ממצה את עצמו די מהר. למזלי חלקתי אותה עם האישה והקטנה, שדווקא אהבה.

הבחירה של האישה - אורקייטה ראגו ברווזים. בטעימה ראשונה היא פחות התחברה אליה. הפריע לה טעם לוואי, ככל הנראה של שמן פקואל שעל פי התפריט הוסיפו למנה ויש לו טעם "כבד" של זיתים, וככל הנראה ה"כובעים" של האורקייטה שלכדו את השמן הבליטו עוד יותר את טעמו. אני ממש נהנתי מהפסטה הזו. ציפיתי שהראגו יהיה יותר מתקתק אבל גם זה לא הפריע לי. לדעתי זו היתה מנת פסטה מצויינת. גם האישה התרגלה אליה אחרי שסיימה את חלקה בקרבונרה.

פסטה שטעמתי ממנה רק מעט - ריקולינה סרדינים, שום וטרגון. למי שלא נרתע מטעם חזק של ים - היא מומלצת בחום. טעם עוצמתי של הסרדינים שהשתלב מצויין עם כל היתר. כאמור פסטה שלא תתאים לכל אחד, אבל למי שלא נרתע זו באמת אחת הפסטות היותר מקוריות שנתקלתי בהם בארץ. שונה מאד, אגב, מפסטת הסרדינים שטעמנו בסיציליה - שהיתה דווקא פסטה יבשה, כמעט נטולת רוטב, עם פירורים שנתנו קונטרסט ממש מעניין. לצערי הקטנה השתלטה לי עליה אחרי שני ביסים והשאירה בי געגועים קשים לנסות אותה שוב.

מנה נוספת שהוזמנה ולא טעמתי - מנה של ירקות. נראה לי נחמד להזמין לשולחן של כמה אנשים בשביל לרענן קצת את אבות המזון מכל הפחממות, במיוחד שהיא נראתה נדיבה מאד. אבל לא הייתי מזמין אותה לעצמי בתור מנה עיקרית סולו.

קינוח לימוני שהזמנו לא רשמתי במדוייק אבל האמת שאין צורך. קרם לימון מצד אחד. קרם שוקולד לבן מצד שני. פירורים באמצע. גסטרו אני יודע שאצלך המנה הזו לא צלחה. אני לא יודע למה. אולי היתה בעיה נקודתית. אני כאמור לא איש של קינוחים - ודווקא הקינוח הזה היה נוק אאוט מבחינתי. אהבתי שהמרכיבים הופרדו על הצלחת כך שבכל ביס יכלת לבנות לך את היחס שאתה אוהב בין הלימון הקרם והפירורים. הלימון נתן את הפאנץ' הראוי. הפירורים הוסיפו את הקראנץ'. הקרם עידן את החמיצות. לא יכול לדמיין מה קרה למנה הזו אצל גסטרו. אצלי היא נרשמה כעוד קינוח מעולה בסידרת ההצלחות שיש לי לאחרונה עם קינוחים. לא יודע מה זאת המשיחה האדומה על הצלחת. התייחסתי לזה כאל קוסמטיקה נטו.

לקטנים הזמנו פיצה נוטלה. "סנדביץ" מבצק דק של פיצה שבאמצע שלו יש נוטלה. קינוח ילדים מושלם אם מתעלמים מהבעייתיות של שוקולד מטפטף על הבגדים היפים שלבשנו לשישי בערב. זה טעים, אי אפשר ליפול עם בצק דק משובח שמורחים עליו נוטלה. אבל זה באמת לא מעבר לקינוח ילדים. לא הייתי ממליץ על זה כקינוח יחיד שם למישהו מעל גיל 18.

לסיכום. כתבתי לא מעט הערות במהלך הדיווח ואני מקווה שלא מתקבל מזה רושם הלא נכון, אז זה המקום לציין שלמרות שלא כל המנות היו מושלמות, הארוחה ככללותה היתה חיובית ויצאתי משם בתחושה טובה, כאשר המנות המצטיינות היו ה-Mac&Cheese, הסרדינים, הברווזים והקינוח. היתר - מי פחות מי יותר. עוד חשוב לציין שלא היתה תמימות דעים בשולחן על כל המנות ולכן מומלץ לא להנעל על מנה אחת אלא לקחת כמה מנות ולחלוק.

טוב שיש מסעדות כאלה גם מחוץ לתל אביב. .יחד עם טנטי באצ'י הותיקה עושה רושם שנוצרת לנו חזית איטלקית טובה בצפון. יש לקוות שעוד מסעדות יצטרפו לסצנה. זה יהפוך את הנסיעות לצפון למהנות יותר