באימפריה של מתן אברהמס יש ככל הנראה את הבשר הטוב בארץ, ואם לא משתוללים, גם המחיר הגיוני.

איך אפשר להתחיל הקדמה על ביקורת בהדסון בלי להיות נדוש? ההתפלמסות על מצב עדרי הבקר בישראל כבר כמעט מיותרת, הביקורות כבר השתפכו, אבי אפרתי מאוהב, האיכויות ברורות ויש גם מי שאומר שנפלא אבל מקטר על המחיר. באיזשהו מקום, כולם צודקים. מי באמת צודק יותר? את זה יצאנו, שני ההורים ועבדכם הלא מאד נאמן,  לבדוק לרגל יומולדת לאמי היקרה, ארגנטינאית חובבת סטייקים. אותה אי אפשר לרמות. התחושה הכללית הייתה שיהיה טוב. מקום עם רזומה כזה אולי יכול להיקלע מדי פעם ליום פחות טוב, אלא שאפילו יום פחות טוב בהדסון הוא יום טוב בהרבה מסעדות בשר בסביבה. 

המסעדה עצמה לא מצטיינת בגיזרת האקוסטיקה. מקום גדול ורועש. בליל שיחות של אנשי עסקים מתערבל לתוך האוזן אם תרצה או לא. על זה מחפה צוות מלצרים קשוב, אולי אפילו קשוב מדי. במהלך הארוחה לא הפסיקו לגשת אלינו, למזוג מים, להביא לחם, לברר אם הכל בסדר. זה כבר היה הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים, עד כדי הרמת גבה. מצד שני זה כנראה עדיף על שירות אפאטי ומרושל.

היה ברור שבשר הוא העיקר והשאר בבחינת מלווה במקרה הטוב. ראשון הגיע לחם טוב עם חמאה הלכנו על שתי ראשונות קטנות: פטריות במחבת, על תרד טריאקי ופרמזן (29), ושרימפס בחמאת שום (29) לכלת השמחה.  שתי המנות טובות בסך הכל. הפטריות הציגו טעם אוממי מובהק של טריאקי ופרמזן, והשרימפס עשו גם הם את העבודה עם רוטב נוכח שלא התפרק. שתי מנות יעילות שלא ניסו להיות יותר ממה שהן. כאמור, זה לא הצד החזק בהדסון. וזה בסדר.

עיקריות: לא נראה לנו הכרחי להתפרע עם נתחים בחיתוך מיוחד שעולים בהתאם, אז הלכנו על הפשוט: סטייק סינטה 300 גרם (158) ביפבורגר קצבים (84) וטרטר סלמון עם קרם אבוקדו (58)  ממיוחדי היום, לאבא שלא אוכל בשר (ארגנטינאי שלא אוכל בשר? הייתכן? ייתכן) . הטרטר היה בסדר גמור. קרם האבוקדו מרענן והדג טרי ובאיכות מניחה את הדעת. שוב: לא בשביל זה תבואו להדסון אבל כאופציה למי שלא בא לו בשר מסיבה כלשהי זה היה טוב בהחלט. הבשרים, כצפוי, היו סיפור אחר: ביפבורגר הקצבים, שבעצם עשוי מנתחי סטייקים של סינטה ופילה, היה במצב הצבירה הנכון, אדום כנדרש וטעים מאד. מההמבורגרים היותר טובים בשטח. ואם להמבורגר, משובח ככל שיהיה, עוד יש תחרות מכמה מזללות איכותיות, הרי הסטייק הוא ללא תחרות כלל. לדברי בעלת השמחה, ארגנטינאית להזכירכם, מדובר בסטייק הכי טוב שאכלה בארץ. מכיוון שלא טריוויאלי לכל אחד לאכול 300 גרם לבד זכיתי לטעימה נכבדה ממנו. ובכן, אין לי אלא להסכים עם מה שכתבו עמיתיי. יש עוד כמה בתי סטייקים טובים בשטח, מו ומו ברחובות, למשל. אף אחד לא טוב כמו הסינטה הזו. מקצוענות חד משמעית בטיפול ובביצוע. בראבו!.

המנות האחרונות הוזמנו יותר מפאת חשיבות המעמד ומפאת חובת הדיווח מאשר מרצון למתוק. פאי פקאן (43) היה חביב להפליא, וכך גם גלידת סאנדיי שהגיעה כמתנה נדיבה על חשבון הבית. הקינוחים בהדסון, למען האמת, אינם הכרחיים, אבל עבור מי שמעוניין בחוויה אמריקאית שלמה הם בהחלט עומדים בתקן.

432 שקלים עלתה הארוחה הטובה עד מאד. בוודאי לסוגה. לא המון כסף. לו היינו מזמינים את אחד הנתחים המיוחדים כבר הייתה עולה שאלת ה VFM. לא זה המצב. מי שמעוניין להשקיע בנתחים כאלו ייהנה בלי ספק, אולי עד כדי חוויה בלתי נשכחת. כל השאר יכולים בהחלט להסתפק באגף השפוי, הראוי מאד כשלעצמו. האם נחזור? אולי לא כל יום, אבל בהחלט כן. אם אתם מחפשים בשר טוב באמת, כנראה הכי טוב שיש, הכתובת היא ברורה וחד משמעית. הדסון.