כל פעם שאני כותב משהו שלילי על ארוחה יש לי איזו תקווה קטנה שמישהו מהמסעדה יראה את הביקורת ויעביר למי שצריך להעביר כדי שדברים ישתפרו. הפעם יש לי אינטרס כפול כי לא מדובר על איזו מסעדת דרכים שנכנסים אליה פעם בעשר שנים אלא על אחת ממסעדות הקל"ב האהובות עלינו.

מדובר על טיטו בקניון גבעתיים. מסעדה איטלקית די בסיסית, עם קונספט של מנות קלאסיות גדולות מהמטבח של המאמא שכל המשפחה חולקת. זה נורא נוח כי זה בקניון. יש חניה. כבר הצילו אותנו לא פעם כשחיפשנו מסעדה של הרגע האחרון בסוף השבוע וכל המסעדות האחרות עם הפוזות של "או שולחן בשש וחצי או בעשר ורבע" ובדרך כלל איכשהו בטיטו תמיד מצאו לנו מקום. דיווחתי עליה לפחות פעמים דיווחים מאד אוהדים, כי האמת שטעים שם. את מה שהם יודעים לעשות הם תמיד עשו מצויין.

תמרור האזהרה הנצחי עבד גם הפעם: האוכל שמגיע לפני השתיה. והפעם עם טוויסט: כשכבר הגיע היין, אחרי שהוגשו הראשונות, הגיעו שתי נגלות של יין. "אה כבר קיבלתם? לא נורא". היין, אגב, היה הדבר היחיד שלא השתנה שם. בלנד ה"בית" שלהם. בלנד נחמד שלהם שהוא לא רע בכלל.

למנה ראשונה לקחנו שתי מנות שאף פעם לא ניסינו אצלם - מקלות מוצרלה ואנטיפסטי. למרות תחושה של שמנוניות יתר המוצרלה סטיק דווקא עברו את אחוז החסימה. רסק עגבניות דליל שהוגש איתם לא הבין מה הוא קשור אליהם. אף פעם לא הבנתי הגשת רוטב דליל כליווי למנות שבמהותן לא סופגות רוטב. מצד שני גם עם ג'חנון אף פעם לא ברור לי מה קשור רוטב דליל. למוצרלה סטיק יש ציפוי פריך שלא סופג שום רוטב. אז מה עושה עם זה רוטב דליל? סתם בשביל שהמנה לא תיראה עלובה? מילא היו נותנים איזה איולי שהיה נדבק לציפוי. אבל הרסק היה דבילי. הוא גם היה די חסר טעם. קיצור הושאר בצד הרוטב והמוצרלה סטיק נאכלו as is.

האנטיפסטי היה מוזר. שעועית. בצל סגול. כרובית. שהאישה תשלים את היתר. על אף אחד מהם, אולי למעט הבצל הסגול, לא הורגשה הצליה בתנור. סתם מנת ירקות לא לפה לא לשם. מישהו צריך לעבור על המנה הזאת ולחשוב עליה מחדש.

קנלוני במילוי "תבשיל ציידים" (מחווה לפונדק הציידים המפורסם של גבעתיים?) היא אחת ממנות הדגל של המסעדה. במקור היא היתה מוגשת כצינור פסטה באורך של 80 סנטימטר ממולא בבשר טעים עם רוטב שמנת/פרמז'אנו מהביל בצד. כשהמנה הזו היתה מגיעה לשולחן היישר מהתנור זו היתה חגיגה לכל החושים ואנשים היו רבים עליה. בפעם הקודמת שהיינו שינו את הצינור 80 סנטים לארבעה צינורות דקים. לא מתנו על השינוי אבל לפחות השינוי היה בעיקר צורני. מה שהוגש אתמול העליב את המנה. ממש נעלבתי בשמו של מי שהמציא אותה. ארבעת הצינורות שטו להם במרק דליל שלא האמנתי שהמלצרית מניחה אותו על השולחן בלי למצמץ. איפה הרוטב האגדי של המנה ואיפה המרק הדלוח הזה. למרות זאת ניסינו לטעום את המנה וכל טעם שהיה בה נעלם. הבשר, שפעם היה גולת הכותרת של המנה, היה אנמי לחלוטין. בלי רוטב שאיכשהו יוסיף טעם כל מה שהורגש היה החמיצות של השמנת. זה כבר היה טו מאץ', ושלא כהרגלנו ביקשנו להחזיר את המנה או ליתר דיוק את המנה המתחזה למנה האמיתית, והחלפנו אותה בלזניה שלהם, שגם היא, ברגיל לפחות, מאד מוצלחת.

לזכותה של הלזניה אפשר להגיד שלהבדיל מהקנלוני היא לא היתה נפילה. היא היתה סבירה, אבל פחות מהשיאים.שהמנה הזו ידעה להגיע אליה בעבר (זו לזניה שהחשבנו כממש מוצלחת) וגם היא נפלה קורבן לרוטב דליל מדי. בפעמים הקודמות שאכלנו שם זה היה בול על המידה: לא יבש מדי לא רטוב מדי. הפעם זה נטה לכיוון הרטוב, למזלנו כאמור לא ברמה של הקנלוני אבל עדין זה לא הלזניה ששלחתי אנשים בהתלהבות לאכול אותה שם.

אחרונה חביבה - רביולי 4 גבינות. עוד מנה שאף פעם לא טעמנו שם אז אני לא יכול להשוות לגירסאות העבר. בלי להשוות - זו תהיה המנה המצטיינת. אם הייתי רוצה להיות ממש ביקורתי יש לי מה להגיד גם עליה אבל ניתן לה את הנחת המנה המצטיינת.

אני מאד מאד מקווה שהסיבה שהעניינים לא דפקו אתמול כמו שצריך היו בגלל שהטבח היה חולה והביאו מישהו אחר או משהו בסיגנון הזה, ולא שמדובר בנסיגה של המסעדה עצמה, אבל אני חייב להגיד שבפעם הבאה אני אחשוב פעמיים לפני ביקור שם מתוך חשש להתאכזב, ונראה לי שייקח הרבה זמן עד שאתן להם הזדמנות נוספת, ושוב, חבל, כי זו עד עכשיו זו באמת היתה מסעדה שהיתה תמיד חביבה עלינו מאד.