קיו (Cue), תל אביב (דיווחים מהארץ)

מאת Gרר , Saturday, November 15, 2025, 23:30 (לפני 34 ימים)
נערך על ידי Gרר, Sunday, November 16, 2025, 07:16

הבר/מסעדה Cue מקבל הרבה סופרלטיבים. מדובר על שף צעיר שהתחיל בסדנא בירושלים ולאחר מכן עבד גם בפרונטו וגם במשיה ואולי גם במקומות נוספים. 

המקום נמצא ברחוב הרכבת, שלהרבה אנשים מוכר בעיקר בזכות החניון הנוח יחסית שנמצא בו (צמוד למגזינו ולא רחוק מטאיזו). האיזור עבר בשנים האחרונות מתיחת פנים, אבל הוא עדין לא לחלוטין מגובש. יודעי דבר אומרים שעוד כמה שנים, כשמרכז תל אביב יהיה עוד יותר לא שפוי מבחינת מחירים - האיזור הזה הולך להיות הדבר החם: הוא לא ממש מרכז תל אביב מצד שני הוא לא ממש רחוק משם ויושב ממש על תחנת הרכבת הקלה של אלנבי. שלא תגידו שלא אמרתי. 

רוב מקומות הישיבה הם על המדרכה, וכמו שאפשר להבין מההקדמה של הנדל"ן, הישיבה על הצומת הגדולה הזאת היא אפילו יותר מופרכת מישיבה על המדרכה במרכז תל אביב. אף פעם לא הבנתי את הקטע של לשבת על המדרכה, למעט לאנשים שרוצים לעשן. חלק מהיציאה למקום בילוי הוא לספוג את האוירה שלו. לשבת על מדרכה שבורה מול בתים מתקלפים זה יש לי גם ליד הבית. אבל מבחינתי כל עוד אתם ממשיכים לתפוס את המקומות על המדרכה ומשאירים לי מקום בפנים - זה סידור מנצח.

ישבנו על הבר עם הגב למטבח, וכרגיל היה כיף לפזול על ההכנות שם. לאחרונה יצא לי לקטר הרבה על נושא השירות אז אני אתחיל דוקא בלציין שהשירות כאן היה הטוב ביותר שקיבלנו בארץ בכל החודשים האחרונים. יין נמזג לכוסות 15 שניות אחרי שהוזמן. לחם הגיע שתי דקות אחרי. המנות הגיעו אחת אחת בגלל שככה ביקשנו ולא בגלל ש"המטבח שלנו מוציא מה שמוכן". אם ממש להתקטנן אז היה קצת רווח מדאיג בין המנה השניה לשלישית, אבל בסופו של דבר אני מעדיף לחכות קצת יותר מאשר לקבל הפצצה של מנות בקצב של סוללת טילים. 

לאוכל.

פתחנו בלחם מחמצת (34) עבה פציח וחם(!) שהיה מצויין אבל לא צולם. הוגש עם שלושה מטבלים. האחד איולי שהיה קצת מלוח מדי. השני שהיה טעים מאד, מאד לא מקצועי מצידי, אבל שכחתי. השלישי קרם פרש עם דבש, טעים מאד אבל לא כל כך הסתדר לי בתור מטבל לפתיחת ארוחה. זה הרגיש כמו "אני יודע לעשות קרם פרש מצויין. עם מה נגיש אותו? טוב נגיש אותו עם המטבלים של הלחם". 

המנה הראשונה שכן צילמתי היתה סשימי (84) שלפי התפריט הוא של פלמידה אבל בפועל היה של טונה. הוגש עם חמאה מאצות קומבו, מרכיב שחוזר בלא מעט מנות שם (ויש מצב שהוא היה גם במטבל השני) סויה מעושנת וחזרת. את החזרת קצת החביאו במנה, ולכן יצא שקיבלתי ממנה קיק קצת גדול מדי. בהמשך נזהרתי וסך הכל היה בסדר, אבל חסר לי איזה שוס שירים אותה. למי שמודד שקלים לביס - המנה הזו עומדת גבוה במדד, 84 שקלים למנה די קטנה.

על המנה הבאה קיבלנו אזהרה VFM מהמלצר: סקאלופ (118) מנוסח  בלשון יחיד. גם כאן חמאת קומבו פלוס חומץ אורז מעושן. מלמעלה קויאר שחור, שככל הנראה הוא מה שמקפיץ את המחיר. ההגשה כמו שאפשר לראות - יפהפיה. פעם ראשונה למיטב זכרוני שאני אוכל סקאלופ בצורה כזאת ולא צרוב. היה נחמד. אהבתי את החמיצות. הקויאר הוסיף בעיקר למחיר, פחות לטעם. אבל גם כאן אני חייב להגיד שהמנה לא היתה וואו בשבילי, ומבחינת האישה אפילו פחות מזה.

המנה הבאה, זו שחיכינו לה, סוף סוף הצדיקה את הסופרלטיבים של המקום. מנת סרטנים (84) עם תפו"א, קרם פרש ורוטב גרמולטה. בשר הסרטנים היה מעולה והתפוחי אדמה שהוגשו בצורה של כמו בצקניות נתנו לו קונטרה מבחינת המרקם. מנה מאד מאד מוצלחת, סוף סוף מנה ללא רבב.

המנה הבאה: שתי יחידות של טרטר בקר (68) מוגש על מחמצת צרובה ומעליו ערימה ענקית של פרמזן. חובבי הטרטר הקלאסי אולי לא יאהבו את הטוויסט, ואין ספק שזה פחות בקטע של להרגיש את הטעמים של הבשר, אבל אני ממש אהבתי את זה. צורת ההגשה יצרה קשת שלמה של מרקמים מהבסיס הקראנצ'י דרך הבשר ועד הענן של הפרמז'ן. דורש מאמץ לאכול את זה בלי שיתפרק אבל המאמץ השתלם.

לקינוח לא חשבנו שיש לנו מקום אבל המסעדה החליטו שכן ופינקו אותנו בסמפירדו יוגורט דבש עם פיצפוצי כוסמת קלויה. עם היחסים העוינים שיש לנו עם כוסמת אין סיכוי שהיינו מזמינים את זה בעצמנו, וזה מה שיפה במנות שמסעדה מחליטה "להשחיל" לך. הקינוח היה כיפי, המינון של הדבש היה בול בשביל לאזן את הטעם העדין של הסמיפרדו. הכוסמת הקלויה היתה סבבה. סיום מוצלח לארוחה.

שתינו בלנד "שורש" של צורעה. המחיר לכוס: 78 שקלים. אמנם זה לא יין זול, מחיר הבקבוק לצרכן הוא 175 שקל. אבל אם לוקחים בחשבון 4 כוסות לבקבוק מדובר על מחיר כמעט כפול.

בהתחשב במצב הקשה של המסעדות אני אשלם גם את זה, אבל אני חייב להגיד שזה מחיר שלא עושה כיף לשתות יין. דמי החליצה שם די גבוהים:, 85 שקלים, אבל בכל מקרה חלק מהעניין בארוחה זה להתנסות ביין שאתה לא מכיר, והדרך היחידה לעשות את זה בלי להמר היא לשתות בכוס, מה שמאפשר לטעום.

עם אוכל אפשר תמיד להביא סיבות של חומרי גלם והשד יודע מה. ליין יש מחיר, ואני מאמין שהמסעדה מקבלת אותו במחיר נמוך ממה שנמכר בחנות. איזור ה-65, שהוא גם גבוה, היה מרגיש לי יותר סביר ליין הזה. 

סיכום

מצד אחד - שתי מנות שלא היו לנו וואו, מצד שני - שלוש מנות מהנות במיוחד, ויש מצב שעם בחירה אחרת של שתי המנות שהתחלנו איתן היינו בכלל עפים על המקום. 

אם מוסיפים לזה את השירות המופתי ואת העובדה שהמנות מקוריות ומאד לא גנריות, אני חושב שמגיע לתת צ'אנס למקום.

בדיעבד הייתי לוקח את המנה של המולים שלא שמתי לב אליה כל כך במקום עצמו אבל בתמונות של דיווחים אחרים היא נראית מפתה מאד, הזכירה לי את מחבתות המולים של בריסל.