היות וביקרנו בכל המקומות של יוסי שטרית חוץ מהמסעדה הראשונה שלו באודים, הגיע הזמן לסמן וי גם על הבנדיט החדשה (יחסית) שלו, שנמצאת 3 דקות מתחנת Salame של הרכבת הקלה.

המבנה של המקום הוא בצורה של האות J והישיבה בפנים היא לאורכו, מצד אחד על בר שפונה למטבח ומצד שני על כסאות בר שפונים לחלון של הרחוב. הישיבה למול החלון היא מהצפופות שנתקלתי בהן. את הסנטימטרים המעטים שמפרידים בין כסא לכסא, גם לטרומפלדור היו מספיק אצבעות בשביל לספור. בנוסף, הרווח בין המשענת של הכסא שפונה לחלון לבין המשענת של הכסא שפונה לבר גם הוא לא מאד נדיב, מה שאומר שאחת לחמש דקות מישהו, בדרך כלל אחת המלצריות, תדפוק לך מכה בגב תוך כדי ריצה. אם אפשר לתת ציון על תנאי ישיבה - הייתי נותן 3 מתוך 10, ואם אתם רגישים למכות על הכסא - שבו בחוץ. 

הפלייליסט של המקום מזכיר את הפלייליסט של 99FM בסוף שנות ה-90. זה די נחמד לקהל שרובו גדל בשנתונים האלה. מבחינת volume יש לציין שהוא די נוכח. זה בסדר בשביל שני אנשים, אבל אם אתם באים בשלישיה, תצטרכו לשבת בחוץ. אפילו הקונפיגורציה של שני אנשים יושבים והשלישי עומד ביניהם לא עובדת כאן, כי אי אפשר לחסום את התעלת סואץ של המלצרים. 

למזלנו היינו שני אנשים לא מאד גדולים והאישה הנמיכה את רמת הרגישות שלה בהתאם, כך שהסתדרנו אל מול החלון ואפשר לגשת לאוכל.

מתנצל מראש על איכות התמונות. משהו בתאורה שם הופך את הכל לאדמדם, השתדלתי לתקן כמה שאפשר אבל זה לא ממש עזר.

מיד אחרי שתי כוסות של ריוחה הגיעה מנת הלחם (32). שלוש פרוסות של לחם די פשוט, שהוגש לא חם, ולצידו חמאה שרופה מוקצפת. לא יודע אם זה בגלל הטעם השרוף או משהו אחר, אבל לטעמי החמאה היתה מלוחה מדי. לגבי הלחם - מי שאוהב את ה"קשה" של הלחם שלו פציח - עדיף שיחפש מנת לחם במקום אחר, ובאופן כללי הייתי אומר שיש בתל אביב עשרות מנות לחם הרבה יותר מוצלחות. ללחם יש הצדקה אחת בלבד שם - וזה בשביל לנגב את הרוטב של המנה הבאה.

המנה הראשונה שהגיעה - סנדביץ' שרימפס. כמו שאפשר לצפות, מדובר בכריך פתוח שיושב על בריוש צרוב שהייתי שמח לקבל אותו בתור המנת לחם. למעלה - איולי וצ'אנקים של סרטנים, למטה - רוטב בוטנים חריף (שזיהינו בו ג'ינג'ר וצ'ילי). מנה עם טעמים מאד שפיצים שפחות תתאים לאנשים שהטעם שלהם אוהב מנות פחות "מקושקשות", אבל אנחנו ממש אהבנו והיה היתה לנו מאד מאד מאד טעימה. 

המנה השניה שהגיעה: ניוקי פריזאי (78). הניוקי עצמם במרקם אוורירי כייפי. למעלה הפירורים של האצה שהוסיפו טעם דגי וקראנצ'יות נחמדה. הבעיה של המנה היתה שהכמות של הבר בלאן שעליו הוגש הניוקי לא היתה מספיקה בשביל לעטוף ולחבר את הכל ולכן התוצאה היתה קצת חיוורת, על אחת כמה וכמה כשהמנה מוגשת אחרי מנה מפוצצת בטעם. קצת יותר בר בלאן ואולי להגיש אותה לפני הסנדביץ היו מקפיצים את המנה. 

המנה השלישית - רייט צואר טלה (72) שהוגש בקערית עם פירה תפוחי אדמה חומץ תפוחים וחמאה שרופה. מנה שקצת מזכירה את מנת תפוחי האדמה של ההיבה. השילוב טעמים עבד מצויין כל זמן שמקפידים לערבב את הכל. מנה כבדה, אבל טעימה. 

לקינוח בחרנו ברד פודינג מהספיישלים (56). הוא הוגש עם קרמל תפוז שרוף שהוסיף טעם הדרים נחמד ובצד קצפת שהיה לה מרקם יותר של יוגורט מאשר של קצפת, עם נגיעה של שמן זית שהיתה יותר גימיק מאשר הוסיפה משהו. בסופו של דבר שבוע לפני כן אכלתי עם הקטנה את הברד פודינג של קלארו ודוקא שם בלי כל ההתחכמויות ורק קצת תותים בקרקעית - הוא היה מהנה יותר. 

ממש עם תום הקינוח המלצרית הביאה את החשבון כי השעון צילצל 22:15 והזוג שאחרינו הגיע. כתבתי כבר כמה פעמים שלדעתי שעתיים זה המינימום הלא חזירי שאמורים לקבל במסעדה מבלי להרגיש בסרט נע.

להתלונן אין לי מה להתלונן כיוון שהיה כתוב מראש 20:30-22:15 ומן הסתם כיבדנו את זה והתפנינו, אפילו שאם הייתי רוצה להיות קטנוני אז קיבלנו את השולחן באיחור (הגענו 20:33 בגלל תקלה שלא היתה בשליטתנו, והשולחן עדין לא היה מוכן - קיבלנו אותו במשהו כמו 7 דקות איחור, אבל נשים את החשבונאות הזאת בצד וזה גם בטח לא סיבה "לדפוק" את הזוג שאחרינו שמבחינתו - הגיע בזמן).

אבל. הייתי מקבל בהבנה אם כותבים 22:15 ויחד עם זאת לוקחים את ההזמנה הבאה ל-22:30, כי גם מצד המסעדה לא תמיד מסתדר שהארוחה מתחילה בול בזמן וגם מצד הסועדים - ישראלים זה לא עם של דייקנים, ולכן רצוי לקחת בחשבון קצת זמן ספייר ולא לכתוב שעתיים ואחרי זה להתחיל להתווכח עם שולחנות שעוברים את הזמן המוקצב.

בבוטום ליין - אם היינו מקבלים עוד איזה רבע שעה של להוריד את האוכל ולצאת ברוגע אחרי, הארוחה לא היתה מסתיימת בתחושה של גומרים הולכים, ובארוחה של פחות משעתיים, כשאתה רוצה לעשות את הארוחה באיזי ולחלוק את כל המנות - זה מה שבדרך כלל קורה. יותר ויותר מקומות מקצים שולחן לפחות משעתיים וזה ממש לא לעניין ולא עושה טוב.

לסיכום

כמו שאפשר להתרשם הארוחה לא היתה מושלמת. לצד הברקות בחלק מהמנות היו גם מנות עם פוטנציאל שלא מומש, אבל למרות הכל, אם מסתכלים רק על האוכל - טעים שם, ולחלוטין לא מאכזב, גם אם אפשר להשחיז עוד. מצד שני, אם מסתכלים על החוויה הכוללת - אז הישיבה המאד לא נוחה וארוחה עם סטופר של שעה ו-45 דקות מורידים מאד מהציון הכללי של המקום, וחבל. 

הערה אחרונה - בנדיט והיבה אלה שני דברים שונים. אם אתם מחפשים ארוחה בסיגנון של היבה ואין שם מקום פנוי אז בנדיט זה לא ה plan B שלכם... יש מקומות אחרים. בנדיט זה משהו אחר לגמרי, וטוב שכך.